בש"פ 6252/00 ליאור שפס נ. מדינת ישראל

1.כנגד המשיב הוגשו שני כתבי אישום נפרדים בשל עבירה לפי תקנה 83(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א1961- (נסיעה ללא חגורת בטיחות). דיון באישום הראשון נקבע ליום 2.7.00 בבית המשפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו, ודיון באישום השני נקבע ביום 6.9.00 לבית משפט השלום בפתח תקוה.

2.ביום 29.6.00, ימים מספר לפני הדיון שהיה קבוע ליום 2.7.00, הגיש המבקש בקשה לאיחוד שני התיקים לבית המשפט השלום בתל אביב יפו. בקשה כאמור יש להגיש, לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 לנשיא בית המשפט העליון. לא ברור מהתיק האם התקיים הדיון ביום 2.7.00, אך עולה ממנו כי נקבע מועד חדש (או נוסף) לדיון בבית המשפט השלום בתל אביב ליום 14.9.00. ככל הנראה הופנה המבקש להגיש בקשתו אלי.

3.ביום 1.9.00, ימים ספורים לפני הדיון הקבוע למחר (6.9.00) הגיש המבקש את הבקשה להעברת הדיון ולאיחוד התיקים לבית משפט זה. זו היא הבקשה המונחת לפני. ביום 4.9.00 נתתי החלטה לפיה על המבקש להודיעיני האם בכוונתו להודות באשמה ולטעון אך לעניין העונש. היום (5.9.00) בשעות הצהרים הגיעה תגובתו של המבקש, לפיה מתכוון הוא להודות בביצוע העבירות המפורטות, ולטעון רק לגבי מידת העונש.

4.בנסיבות הענין, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. המבקש ידע לכל המאוחר ביום 2.7.00, כי עליו לפנות לנשיא בית המשפט העליון בבקשה מעין זאת. עם זאת, הבקשה הוגשה רק ביום 1.9.00, ימים ספורים לפני הדיון הקבוע בבית משפט השלום בתל אביב. לפיכך, איני מוצא מקום להורות על ביטול הדיון הקבוע למחר, שעה שספק אם ניתן עוד לידע את הצדדים הנוגעים בדבר - בית המשפט, בא כח המדינה ונציגי המשטרה - באשר לביטול הדיון. אכן, הנזק שעלול להיגרם לצדדים אחרים, אשר יופיעו לדיון אשר לא יתקיים, אינו פחות, מהנזק שיגרם למבקש אשר יצטרך להופיע לדיון בשני בתי המשפט. לפיכך דינה של הבקשה להידחות.