בש"פ 627/12 פלוני נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא ) מיום 18.1.2012 במ"ת 18878-01-12, במסגרתה הוזמן תסקיר שירות המבחן בעניינם של המעוררים והוחלט על המשך מעצרם עד למתן החלטה אחרת.

רקע עובדתי

1.

כנגד העוררים ואדם נוסף (להלן: הנאשם 1 ) הוגש ביום 10.1.2012 כתב אישום שייחס להם עבירות של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) וחטיפה לפי סעיף 369 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

2.

לפי עובדות כתב האישום, המתלונן, יליד 1999, הוא חברם של הנאשם 1 ושל מאור (מאיר) מזרחי (להלן: מאור ). ביום 27.12.2011, בעקבות כך שנודע למאור כי המתלונן מחזיק ברשותו טלפון נייד מסוג אייפון 4, קשרו העוררים יחד עם הנאשם 1 ומאור קשר לחטוף את המתלונן ולשדוד ממנו את הטלפון הנייד שברשותו. לשם כך ובמסגרת הקשר התקשר מאור למתלונן וטען בפניו בכזב ובתרמית כי הוא מקיים מסיבה בביתו והזמינו אליה. בהאמינו למאור יצא המתלונן מביתו והגיע לרחוב מסויים בעיר מגוריו שם פגש את מאור והנאשם 1. השניים טענו בפני המתלונן כי הם הולכים ל"זולה" שלהם כדי להראותה לו וכי לאחר מכן ימשיכו לביתו של מאור למסיבה. השניים הובילו את המתלונן לבניין נטוש באותו רחוב ובו התיישבו השלושה לזמן מה. בהיותם שם ובמסגרת הקשר, הגיעו העוררים כשהם רעולי פנים ומצוידים בסכין, איימו על השלושה תוך הנפת הסכין ודרשו לקבל את כל מה שברשותם. נאשם 1 מסר לעוררים את מכשיר הטלפון הנייד שהיה ברשותו וביקש מהמתלונן שימסור אף הוא את הטלפון הנייד שברשותו כדי שלא ירצחו אותו. בפחדו מהאיומים, מסר המתלונן את הטלפון הנייד שברשותו לעורר 2.

הליכי המעצר

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העוררים עד תום ההליכים נגדם (להלן: הבקשה ). במסגרת הבקשה טענה המשיבה לקיומן של ראיות לכאורה טובות להוכחת אשמתם של העוררים וכי מעשי העוררים מלמדים כי נשקפת מהם סכנה רבה. עוד נטען בבקשה כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור העוררים יביא לשיבוש הליכי משפט. לפיכך, טענה המשיבה, מתקיימות במקרה דנן עילות המעצר הקבועות בסעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

4.

בדיון שנערך בבקשה ביום 15.1.2012 הסכים בא כוח העורר 1 לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ביחס למרשו; ובא כוח העורר 2 הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר רק בנוגע לעבירת השוד ביחס למרשו. עם זאת, טענו באי כוח העוררים לשורה של נסיבות המצדיקות שחרור העוררים לחלופת מעצר ובהן, בין היתר, גילם הצעיר על גבול הקטינות של העוררים, היעדר הרשעות קודמות, חרטה מצד העוררים, הטענה כי החפץ שנחזה להיות סכין אינו סכין, שיתוף הפעולה מצידם בחקירתם. משכך, ביקשו באי כוח העוררים לשחרר את העוררים למעצר בית, כך שהעורר 1 יהיה בפיקוח של אמו ושל אדם נוסף והעורר 2 בפיקוח אמו ואחותו.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.

בית המשפט המחוזי קבע כי ישנן בתיק ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של העוררים וכי המעשים המיוחסים לעוררים מצביעים על מסוכנות מצדם ומקימים עילה למעצרם עד תום ההליכים נגדם. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי יש מקום לשקול שחרור לחלופת מעצר. בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי כי בנסיבות העניין, כאשר העוררים הודו במעשים המיוחסים להם, הביעו חרטה כנה במסגרת חקירותיהם, אינם בעלי עבר פלילי וזהו מעצרם הראשון, אין לכאורה מניעה לתת בהם אמון שישמרו על תנאי מעצרם.

6.

נוכח האמור ולשם בחינת אפשרות שחרורם של העוררים לחלופת מעצר הורה בית המשפט המחוזי לשירות המבחן לערוך תסקיר בעניינם של העוררים ולהגישו עד ליום 19.2.2012 וקבע את התיק להמשך דיון ליום 20.2.2012.

מכאן הערר שלפני.

נימוקי הערר

7.

העוררים – באמצעות באי כוחם, עו"ד רן שחם ועו"ד שלומי כהן – חוזרים על טענותיהם לעניין גילם, עברם הנורמטיבי והעובדה כי שיתפו פעולה עם חוקרי המשטרה, הודו במעשיהם והביעו חרטה כנה עליהם. כן מדגישים העוררים את קביעת בית המשפט לפיה יש להניח שחוויית המעצר הראשון תהווה גורם מרתיע מלהפר את תנאי שחרורם. עוד מציינים העוררים כי הנאשם 1, שהינו קטין, שוהה בתנאי מעצר בית מלא. לפיכך, טוענים העוררים, בהתקיים כל הנתונים הנזכרים לא היה מקום להפניה לשירות המבחן ולהותרת העוררים במעצר עוד כחודש ימים.

8.

עוד מוסיפים העוררים וטוענים כי מעת שקבע בית המשפט המחוזי שניתן לבחון את אפשרות שחרורם אין לשירות המבחן יתרון על פני בית המשפט בבחינת חלופת המעצר המוצעת, לבטח לא טרם עשה בית המשפט המחוזי ניסיון לבחון בעצמו את החלופות המוצעות.

בהקשר זה ציין עורר 1 כי הוא עומד בפני גיוס וכי שני מפקחים שפיקחו על אביו כאשר שהה האחרון בחלופת מעצר ונמצאו מתאימים לכך יכולים לפקח עליו. עורר 2 הוסיף וטען כי מדובר במעשה "של ילדים" שנבע מטיפשות וכי "לכל יום בו שוהים העוררים במעצר תהיה השפעה עתידית".

9.

נוכח האמור, טוענים העוררים כי באיזון הכולל המביא בחשבון את משך הזמן בו ימשיכו העוררים לשהות במעצר עד לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינם היה על בית המשפט המחוזי לבחון את חלופות המעצר המוצעות ולשחררם בתנאים שיקבע. לפיכך, מבקשים העוררים לקבל את הערר ולהורות על שחרורם לחלופת מעצר.

נימוקי המשיבה

10.

המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד דפנה שמול – הדגישה כי העבירות המיוחסות לעוררים הן חמורות ומדובר במקרה מובהק בו יש פער בין נסיבותיהם האישיות של העוררים לבין המעשים המיוחסים להם ולכן נדרש תסקיר בטרם בחינת האפשרות לשחרר לחלופת מעצר. המשיבה ציינה כי פרק הזמן שנקצב להגשת התסקיר הוא אכן ארוך, אך מבירור שערכה עם שירות המבחן עולה כי התסקיר יהיה מוכן עד סוף השבוע הבא, דהיינו עד יום 2.2.2012 או לכל היותר בראשית השבוע המתחיל ביום 5.2.2012. המשיבה הודיעה בהקשר זה כי לא תתנגד להקדמת הדיון הקבוע בעניינם של העוררים בבית המשפט המחוזי, ככל שהדבר יתאפשר.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפני, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

12.

כידוע, תסקיר שירות המבחן מהווה כלי חשוב המסייע לבתי המשפט להכריע בנוגע לאפשרות שחרורם של עצורים לחלופת מעצר בהתחשב בנסיבותיהם האישיות ובמסוכנות הנשקפת מהם [ראו: אהרן ברק "התסקיר וקצין המבחן למבוגרים" מבחר כתבים 653, 656 (חיים ה' כהן ויצחק זמיר עורכים, 2000)]; ככלל, החלטה על המועד בו יוגש התסקיר נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שבא לפניה. במקרה דנן איני סבור כי החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לשחרר את העוררים לחלופת ביניים עובר לקבלת תסקיר היא בלתי סבירה נוכח חומרת העבירות שבנדון.

13.

העבירות המיוחסות לעוררים במקרה דנן הן חמורות ומצדיקות ככלל מעצר עד תום ההליכים. יחד עם זאת, יש לתת את הדעת לגילם הצעיר של העוררים, לעברם הנקי ולהתנהלותם הנורמטיבית עד למועד ביצוע העבירות המיוחסות להם. משכך יש לברך את שירות המבחן על שהודיע לבאת כוח המשיבה שבכוונתו לערוך את התסקיר בתוך פרק זמן של כשבועיים מבלי להיזקק לכל התקופה שהוקצבה לו על ידי בית המשפט המחוזי. בהקשר זה רשמתי לפני את הודעת המשיבה בנוגע למועד בו יוגש התסקיר, כאמור בפסקה 10 לעיל ואת הסכמתה להקדים את הדיון ככל שיהיה הדבר אפשרי בהתחשב באילוצי יומנו של בית המשפט המחוזי.

14.

בשולי הדברים אוסיף, כפי שעשיתי אף בעניין דומה שנדון בפני היום [בש"פ 626/12 סלימאן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.1.2012)], כי לטעמי על שירות המבחן ליתן עדיפות לעריכת תסקירי מעצר במקרים בהם עסקינן בצעירים ללא עבר פלילי כמו בענייננו.

15.

אשר על כן, הבקשה נדחית בהתחשב באמור בפסקה 13 לעיל. החלטה זו תובא לידיעת שירות המבחן ובית המשפט המחוזי הנכבד.