בש"פ 626/12 עבד אלכרים סלימאן נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא ד' חשין ) במ"ת 38033-01-12 מיום 19.1.2012, במסגרתה הוחלט על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר עד ליום 15.2.2012 ועל המשך מעצרו עד למתן החלטה אחרת.

רקע עובדתי

1.

ביום 19.1.2012 הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום כנגד העורר במסגרתו מיוחסות לו העבירות הבאות: רכישה והחזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); רכישה והחזקת תחמושת, לפי סעיף 144(א) סיפא לחוק העונשין; נשיאה והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין; נשיאה והובלת תחמושת, לפי סעיף 144(ב) סיפא לחוק העונשין; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; מעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין; הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

2.

לפי כתב האישום, רכש העורר נשק מסוג "קרל גוסטב" (להלן: הנשק ) וכן מחסנית וכדורי 9 מ"מ (להלן: התחמושת ). העורר הגיע לחורשה הסמוכה ליישוב ציפורי, ירה ירייה אחת באוויר באמצעות הנשק ולאחר מכן הטמין את הנשק והתחמושת במקום מסתור סמוך לביתו. בהמשך לכך, נהג העורר ברכב בעיר נצרת בעודו נושא את הנשק והתחמושת בתא המטען של הרכב. משהבחין העורר ברכב סיור משטרתי, נטש את רכבו בעודו מונע ונמלט מן המקום תוך שהרכב ממשיך להידרדר עד שנתקע באבנים ונעצר.

הליכי המעצר

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בבקשה טענה המשיבה כי יש בידיה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר וביניהן הודאת המשיב. כן צוין בבקשה כי טיב העבירות המיוחסות לעורר ונסיבות ביצוען מקימים עילה לעצרו עד תום ההליכים נגדו לפי סעיף 21 (א)(1)(ג)(2) וסעיף 35 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) ועילה כזו קמה גם לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים נוכח המסוכנות הנשקפת ממעשי העורר .

4.

ביום 19.1.2012 התקיים דיון בבקשה, במהלכו הודיע העורר כי אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר. עם זאת ביקש העורר כי נוכח גילו הצעיר (כבן 19) ועברו הנקי הוא ישוחרר בלא תסקיר מעצר או שיוזמן תסקיר מעצר בעניינו בכפוף לקביעת חלופת מעצר זמנית עד לקבלת התסקיר. לחלופין, טען העורר כי אם יתבקש תסקיר בעניינו הוא יוגש בתוך חמישה ימים בלבד כדי למנוע המשך מעצרו המיותר אם שחרורו אפשרי.

החלטת בית המשפט המחוזי

5.

בית המשפט המחוזי הורה על הגשת תסקיר מעצר בטרם יבחן את שאלת שחרורו של העורר לחלופת מעצר, וקבע כי בנסיבות המקרה אין מקום להורות על שחרורו לחלופה זמנית עד לקבלת התסקיר. זאת היות שמעשי העורר מקימים לא רק עילת מעצר אלא מצביעים גם על מסוכנותו. בית המשפט קבע כי התסקיר יוגש בתוך 20 ימי עבודה כמקובל ולא יאוחר מיום 15.2.2012. דיון בעניין נקבע ליום 16.2.2012. בית המשפט ציין כי לא נעתר לבקשת העורר לקצוב לשירות המבחן תקופה קצרה יותר לצורך הגשת תסקיר מכיוון שהדבר עלול לפגוע בנאשמים אחרים שהגשת התסקיר בעניינם תדחה עקב כך.

מכאן הערר שלפני.

נימוקי הערר

6.

העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד איברהים סלימאן - טוען כי הגשת תסקיר בעניינו ביום 15.2.2012, קרי 28 יום ממתן החלטת בית המשפט המחוזי, מעמיקה את חשיפתו לדפוסי התנהגות פסולים בין כותלי בית הסוהר באופן שהנזק שיגרם כתוצאה ממעצרו יהיה גדול מהתועלת שבו. העורר מפנה בהקשר זה למספר החלטות בהן הורה בית משפט זה על הכנת תסקיר מבחן בפרק זמן קצר, שבחלקן היו הנאשמים מבוגרים בעלי עבר פלילי (ולא צעיר ללא עבר פלילי כבענייננו). העורר טוען עוד כי המחוקק הגביל את משך תקופת המעצר לפי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים לחמישה ימים בלבד ומכאן ניתן ללמוד שאין להחזיק חשוד במעצר לצורך המתנה לעריכת תסקיר במשך תקופה ארוכה מקרה בו קיימת חלופה אפקטיבית לתקופת הביניים.

7.

העורר מוסיף וטוען כי חרף השוני העמוק בין תסקיר מעצר לבין תסקיר מאסר נוצרה זהות בנוגע לתקופת עריכתם, הכנתם והגשתם והדבר דורש תיקון. העורר טוען עוד כי בנסיבות העניין, המשך מעצרו עד ליום 15.2.2012 פוגע בחירותו המוגנת לפי סעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו במידה העולה על הנדרש. העורר מסביר בהקשר זה כי בכדי למנוע פגיעה כזו בו ובנאשמים אחרים ששחרורם לחלופת מעצר אפשרי יש לבחור באחת מבין שתי אפשרויות: הראשונה , לעמוד על הגשת תסקירים בתוך ימים ספורים. יעד זה יושג באמצעות הפחתת מספר הפניות לשירות המבחן כך שתשונה הנורמה הנוהגת לפיה "אין מעצר ללא תסקיר" ו"אין שחרור ללא תסקיר". כמו כן יידרש ייעול באופן פעולת שירות המבחן; השניה, חיזוק מוסד חלופות המעצר הזמניות בתקופת הביניים שבטרם הגשת התסקיר. העורר הוסיף וטען כי כיום שירות המבחן הוא שמכתיב לבתי המשפט את קצב התנהלות הדיון, והדבר אינו ראוי.

8.

נוכח כל זאת מבקש העורר כי בית משפט זה יקבע כי הגשת תסקיר תיערך באופן עקרוני בתוך ימים ספורים, וכן כי בית המשפט יורה על הגשת תסקיר המעצר בעניינו בתוך פרק זמן קצר זה. לחלופין, מבקש העורר כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לשם דיון מיידי בחלופת המעצר הזמנית המוצעת על ידו.

נימוקי המשיבה

9.

המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד דפנה שמול – טענה כי בית המשפט המחוזי התחשב בעומס המוטל על שירות המבחן כאשר קבע את המועד בו יוגש התסקיר, ואין מקום להתערב בשיקול דעתו. המשיבה הדגישה בהקשר זה כי העבירות בהן מואשם העורר הן חמורות ביותר ונמצאות ברף הגבוה של המדרג הפלילי וככלל ראויים הנאשמים בהן למעצר עד תום ההליכים אף ללא הגשת תסקיר. לטענתה, החלטתו של בית המשפט המחוזי להורות במקרה זה על הגשת תסקיר היא החלטה חריגה הנובעת מגילו הצעיר של העורר ומעברו הנקי. המשיבה הוסיפה וטענה כי בוודאי שאין כאן מקום לשחרור לחלופת מעצר ללא תסקיר וכי דווקא מקרה בו יש פער בין נסיבותיו האישיות של העורר לבין המעשים החמורים המיוחסים לו, כמו בענייננו, מחייב הכנת תסקיר. המשיבה ציינה כי מבדיקה שערכה עם שירות המבחן עולה כי התיק הגיע אליו רק ביום 24.1.2012 וטרם הועבר לטיפולו של קצין מבחן. עם זאת, ציינה המשיבה כי אינה מתנגדת להקדמת הדיון בבית המשפט המחוזי בעניינו של העורר ככל שהדבר יהיה אפשרי.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפני, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

11.

כידוע, תסקיר שירות המבחן מהווה כלי חשוב המסייע לבתי המשפט להכריע בנוגע לאפשרות שחרורם של עצורים לחלופת מעצר בהתחשב בנסיבותיהם האישיות ובמסוכנות הנשקפת מהם [ראו: אהרן ברק "התסקיר וקצין המבחן למבוגרים" מבחר כתבים 653, 656 (חיים ה' כהן ויצחק זמיר עורכים, 2000)]; ככלל, החלטה על המועד בו יוגש התסקיר נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שבא לפניה ובית משפט זה לא מתערב בכך אלא במקרים יוצאי דופן [ראו למשל: בש"פ 8549/08 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 16.10.2008)].

איני סבור כי ניתן לקבוע כלל גורף לפיו על בית המשפט לבחון אפשרות לשחרר עצור לחלופת מעצר זמנית אף לפני קבלת תסקיר מעצר. יהיו מקרים בהם הדבר יתאפשר, לפי שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אך יהיו גם מקרים בהם לא ניתן לעשות כן טרם קבלת תסקיר מעצר אשר יאפשר לבית המשפט לקבל את התמונה המלאה ולהידרש למירב הנתונים הצריכים לעניין. כך, כאשר מדובר בעבירות חמורות וכאשר לחשוד עבר פלילי, יקשה על בית המשפט לשחרר לחלופת מעצר בהעדר תסקיר. במקרה דנן איני סבור כי החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר זמנית עובר לקבלת תסקיר היא בלתי סבירה נוכח חומרת העבירות שבביצוען הוא מואשם.

יחד עם זאת, בקביעת פרק הזמן לעריכת התסקיר יש לתת את הדעת לגילו הצעיר של העורר, לעברו הנקי ולהתנהלותו הנורמטיבית עד למועד ביצוע העבירות המיוחסות לו. משכך סבורני כי על שירות המבחן לעשות את המאמץ הנדרש כדי לערוך את התסקיר בתוך פרק הזמן הקצר ביותר האפשרי (ולא להיזקק למלוא פרק הזמן שהוקצב לו על ידי בית המשפט המחוזי). שירות המבחן יודיע לבית המשפט המחוזי הנכבד עד ליום 29.1.2012 מהו המועד המוקדם ביותר האפשרי להגשת התסקיר, על מנת שניתן יהיה – בהתחשב באילוצי יומנו של בית המשפט – להקדים את המועד שנקבע לדיון בעניינו של העורר. יצויין בהקשר זה כי המשיבה הביעה את הסכמתה להקדמת הדיון. יודגש כי אין באמור כדי להביע עמדה כלשהי באשר לאפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

12.

בשולי הדברים יוער כי לטעמי מן הראוי ששירות המבחן ייתן עדיפות לעריכת תסקירי מעצר במקרים בהם עסקינן בצעירים ללא עבר פלילי כמו בענייננו, זאת כדי להקל על בית המשפט להכריע במהירות המירבית בעניין אפשרות שחרורם לחלופת מעצר. יצויין כי אילו היה מדובר בקטין ללא עבר פלילי, אפשר שבית משפט זה היה שוקל בכובד ראש את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר אף ללא הגשת תסקיר אם היה מתברר כי יידרש לשירות המבחן פרק זמן ממושך להכנתו.

13.

אשר על כן, הבקשה נדחית בכפוף לאמור בפסקה 11 לעיל. החלטה זו תובא לידיעת שירות המבחן ובית המשפט המחוזי הנכבד.