בש"פ 6275/01 רפי ביטון נ. מדינת ישראל

ההליך

1.נגד העוררים - אב ושני בניו, שאחד מהם קטין - הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בנצרת המייחס להם תקיפת שוטר, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, איומים והיזק בזדון. האירועים נשוא האישום ארעו ב2.7.01-. בית משפט השלום (כבוד השופט תאופיק), בהחלטתו מיום 10.7.01 הורה על שחרורם בתנאים מגבילים: הפקדת ערבון כספי במזומן או באמצעות ערבות בנקאית על סך 10,000 ש"ח, בנוסף לערבות אישית וצד ג' על סך 20,000 ש"ח כל אחד. עוד קבע שהעוררים יהיו נתונים במעצר בית מלא בביתם במגדל העמק. כיוון שאחד העוררים הוא קטין, מצויינים שמותיהם בהחלטה זו לפי האות הראשונה של שמם הפרטי.

2.על ההחלטה האמורה ערערה המדינה לבית המשפט המחוזי. הערר נדון ביום 17.7.01, והמדינה צמצמה את הערעור בדיון להחמרת חלופות המעצר. היא ביקשה שחלופת המעצר תהיה מעצר בית מחוץ למגדל העמק. בא-כוח העוררים טען כי אין מקום להתערב בחלופות המעצר וכי אם יחליט בית המשפט אחרת, מציע הוא, לחלופין, כי שינוי החלופות יהיה בהטלת ערבויות נוספות על העוררים. יצוין כאן כי העוררים לפני לא הגישו ערר על החלטת בית משפט השלום לשחררם למעצר בית.

3.בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' כהן) בהחלטתו מיום 17.7.01 החליט על החמרת חלופות המעצר: על ר’ (האב) הורה להפקיד בקופת בית המשפט סך נוסף של 5,000 ש"ח במזומן ו/או ערבות בנקאית צמודה על סך זהה, וזאת בנוסף לערבות ולהגבלות שהוטלו עליו בבית המשפט קמא. לגבי הבנים (הבגיר ש’ והקטין נ’) נקבע כי ישהו במעצר בית מלא ברדיוס של 30 ק"מ ממגדל העמק וכי האחראי עליהם יחתום על ערבות בסך 10,000 ש"ח. בפועל נמצאים העוררים ש’ ונ’ בירושלים, מכוחה של החלטה זו.

4.על החלטה זו הוגש הערר שלפני. במסגרת ערר זה מבקשים העוררים לשחררם כליל ממעצר בית ולאפשר להם לעבוד לפרנסתם. כזכור, העוררים לא הגישו ערר על החלטת בית משפט השלום; בפני בית המשפט המחוזי ביקשו שבית המשפט לא יתערב בחלופת המעצר שנקבעה. לכך אשוב בהמשך.

הראיות

5.הראיות בפרשה זו הן של 3 קבוצות של עדים: השוטרים, העוררים ובני משפחתם, וקבוצת שכנים ועוברי אורח. מן השכנים ועוברי האורח לא נגבו בשלב זה הודעות, אף שהסניגור ביקש זאת. בדיון לפני, הוסכם לראות לצורך ההליך "תצהירים" שמסרו השכנים ועוברי האורח כאילו היו ראיות המצויות בתיק החקירה. נגד העוררים ש' ור' הוגש כתב אישום אחד. נגד נ', שהוא כאמור קטין, הוגש כתב אישום נפרד.

6.גירסת השוטרים הינה, למעשה, הגירסה המופיעה בכתבי האישום: ביום 2.7.01, בשעה 17:00 או בסמוך לכך, נסע הבן ש’ ברכבו במגדל העמק ברחוב חטיבת גולני. הוא עצר את רכבו בצורה שהפריעה לתנועה. שוטר הסיור ליאור לוי, שהיה בתפקיד ברכב משטרתי, שאל את ש' מדוע הוא לא חונה בצורה מסודרת. ש’ איים עליו בכוונה להפחידו ולהקניטו בכך שאמר לו "כדאי לך לעזוב את המקום, אל תתעסק איתי, אתה לא יודע עם מי יש לך עסק, אם לא תעזוב את המקום זה יהיה הסוף שלך...". השוטר ביקש מש’ לעמוד במקום מסודר על מנת לבדוק את פרטיו, ואז נכנס לפתע ש’ לרכבו. השוטר ביקש את הרשיונות, כשהוא עומד מול ש’ אך ש’ המשיך בנסיעה, ואמר לשוטר שהוא לא נותן לו כל פרטים. הוא אמר - "אני שם זין עליך ועל המשטרה..." ועזב את המקום.

השוטר ליאור לוי נסע אחרי רכב הוולבו ואף הודיע על האירוע בקשר. הרכב נסע ונעצר סמוך לבית העוררים. כשהגיע השוטר, ש’ היה כבר מחוץ לרכב, וכשהשוטר פנה אליו, הוא איים עליו שוב ואמר לו "לא כדאי לך להתעסק איתי. אם לא תעזוב את המקום, אני אזיין אותך, לך תשאל את מפקד התחנה שלך ביטון עם מי יש לך עסק". השוטר לוי ביקש ממנו להזדהות ולהתלוות אליו. ש’ נתן לו את תעודת הזהות ושניהם הגיעו לניידת. באותו זמן הגיע ר’ (האב) והחל לצעוק על השוטר לוי, ואמר לו "למה אתה עושה סיפור מדו"ח תנועה". בינתיים הגיעה ניידת נוספת ובתוכה שני שוטרים. השוטר קרלוס ירד מהרכב וגם הוא ניסה לשכנע את ש’ להיכנס לניידת ולהתלוות עימם לתחנת המשטרה. ש’ היכה באגרופיו בשוטר קרלוס, וכתוצאה מכך נשבר אפו של קרלוס והוא נזקק לטיפול רפואי. השוטר לוי ניסה להפריד בין השניים לבין השוטר קרלוס, על מנת להפסיק את התקיפה, ואז שניהם תקפו גם אותו בבעיטות ובאגרופים, ואף הוא נזקק לטיפול רפואי. למקום הוזעקה ניידת בילוש על מנת לעזור במעצר הנאשמים. במהלך מעצרו, ש’ תקף עוד מספר שוטרים: הוא נתן מכת אגרוף לשוטר שרון סיבוני, ותקף בשתי ידיו את השוטר חאלד זובידאת. במהלך אותו אירוע גרם ש’ לנזק במזיד ושלא כדין, בכך ששבר את משקפי הראיה של השוטר סיבוני וכן קרע את חולצתו. ר’ תקף את השוטרים דורון ממן וחדר סעדה, לאחר שהודיעו לו שהוא עצור, הוא השתולל ותקף אותם. הוא מנע מהשוטרים להכניסו לניידת הסיור, ורק לאחר שהתקבלה עזרה נוספת מהשוטר ישראל צפירה, הוכנס הנאשם ש’ לניידת. במעשים אלה, כך נטען, תקפו הנאשמים שוטרים שהיו במהלך ביצוע תפקידם.

7.נגד העורר נ’ שהוא קטין, הוגש כאמור כתב אישום נפרד. בכתב אישום זה נטען כי ב2.7.01- תקפו בני משפחתו של נ’ שוטרים במגדל העמק. במהלך מעצרם של בני משפחתו תקף הנאשם נ’ את השוטר קרלוס בכך שנתן לו מכות על גופו בעזרת גלגלת, וכשהשוטר ליאור לוי ניסה למנוע מהנאשם להכות את חברו, תקף נ’ אף אותו בכך שהיכה באגרופיו בראשו. השוטרים שניהם נזקקו לטיפול רפואי. גם את השוטרת אורלי נחום, שניסתה אף היא למנוע את תקיפתו של קרלוס וניסתה לתפוס את המכשיר שהיה בידו, תקף נ’, בכך שסובב את ידה השמאלית.

8.כתבי האישום משקפים את גירסאות השוטרים. מנגד, נמצאות גירסאות השכנים ועוברי אורח וגירסאות של העוררים. כמה עוברי אורח, ואין צורך למנותם אחד לאחד, תיארו את חלקו השני של האירוע. בחלק זה, לכל הדעות, התפתח אירוע אלים בין העוררים לבין השוטרים. עדי ראיה אלו שמו את הדגש על אלימות השוטרים. אין בדברי איש מהם הסבר כיצד התפתח האירוע, ואין הם מתארים (אולי מפני שלא ראו) כיצד התפתחו הדברים והגיעו לכלל אלימות. אשר לגירסאות העוררים ובני משפחתם: הקטין הרחיק את עצמו ככל שניתן מהאירוע. גירסתו היא גירסת "לא יודע". בגירסת האב ר’ ניתן למצוא תימוכין מסויימים לגירסת השוטרים, מפני שהוא מציין ששוטר ביקש מבנו ש’ תעודת זהות. עם זאת, הוא מתאר אלימות חד-צדדית של השוטרים, ושולל אלימות מצד בני משפחתו. ישם גם סתירה מסויימת בין גירסת האב לבין גירסת בתו: האב מסביר את העובדה שירד מהבית למטה בכך שרצה לקנות סיגריות, ואילו הבת מספרת כי האב היה במרפסת, ראה שוטרים, וירד. הבת גם מתארת שהשוטרת חנקה אותה בגרון. העורר ש’ תיאר בעדותו אלימות חד-צדדית של השוטרים. גירסתו מעוררת תמיהה: אין בה הסבר מדוע הגיעה תגבורת של שוטרים נוספים למקום, ואין לו גם הסבר לפציעות של השוטרים.

9.התעודות הרפואיות שבתיק מצביעות על כך שיש פגיעות פיזיות, הן אצל השוטרים והן אצל העוררים וקרוביהם. לא אעמוד לפרט. דייני אם אומר כי הפגיעות הפיזיות אצל שני "המחנות" מצביעות, לכאורה, על אלימות הדדית.

10.אם אסכם את חומר הראיות, אני סבורה שיש ראיות לכאורה נגד שלושת העוררים. לא אוכל, עם זאת, לומר בשלב זה, שבשלב השני של האירוע לא חרגה האלימות של השוטרים מן הנדרש. ענין זה יתברר במשפט עצמו.

11.ומכאן אחזור לשאלת חלופת המעצר. לא השתכנעתי כי היתה הצדקה להחמיר בתנאי מעצר הבית (להבדיל מהערבויות) מעבר למה שקבע בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי ציין כי יש צורך בהחמרת חלופת המעצר בנסיבות ההתרחשות העבריינית המיוחסת לעוררים, איש איש לפי חלקו. בנוסף לערבות כספית שהטיל על האב, קבע כי שני הבנים יהיו במעצר בית מלא ברדיוס של 30 ק"מ ממגדל העמק. לא השתכנעתי כי להחמרה אחרונה זו יש הצדקה. מעצר בית במגדל העמק הוא מגביל דיו. אולם - עיקר תרעומתם של העוררים היא על הקביעה שישהו במעצר בית מלא ולא יוכלו לצאת לעבודותיהם. במסגרת הדיונית שתוארה, אין העוררים יכולים כלל להעלות טענה זו. כזכור - הם לא ערערו על החלטת בית משפט השלום. הם נתלים, למעשה, בהחלטה המחמירה

את תנאי מעצר הבית כדי להשיג הקלה בתנאי השחרור וזאת במסגרת עררה של המדינה. אין אני שוללת, עם זאת, שלאחר חלוף זמן, יוכלו העוררים להגיש מצדם בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר הבית. בבחינת למעלה מן הצורך אעיר, מעבר להערה הדיונית האמורה, כי לעת הזו , ונוכח האירוע האלים - אין אני רואה הצדקה לכך.

12.איני רואה מניעה, כאפשרות אלטרנטיבית , שהעוררים ש' ונ' יישארו בירושלים וגם יצאו לעבודה שתימצא להם. אם זה רצונם, יוכלו להגיש לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר לשם קביעת התנאים לכך.

דד

13.סיכומו של דבר: הערר מתקבל רק במובן זה שמעצר הבית של העוררים 1 ו3- (ש' ונ') יהיה גם כן במסגרת ביתם במגדל העמק.