בש"פ 6285/06 מדינת ישראל נ. ציון בקשייב

ז הו ערר מטעם המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת לב-הר שרון ), מיום 28.7.06 בב"ש 92115/06, בגדרו נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים, והוחלט על שחרורו בערובה בתנאים הבאים: ערבות עצמית על סך 20,000 ש"ח; ערבות צד ג' של כל אחד מהמפקחים על סך 10,000 ש"ח; פיקדון כספי על סך 7,500 ש"ח; מעצר בית מוחלט בבית אחיו, פנחס בקשייב, בפיקוחו המלא או בפיקוח של שכן, אשר התחייבו להודיע למשטרה מיידית במקרה של הפרת התנאים; כן נאסר על המשיב ליצור קשר ישיר או עקיף עם מי מהמעורבים בפרשה.

לבקשת העוררת עיכב בית המשפט קמא את שחרורו למשך 48 שעות.

עיקרו של סיפור המעשה המובא בכתב האישום הוא כלהלן:

ביום 13.6.06, שעה 9:00, הגיעו המשיב ואדם אחר(להלן – השותף ) לחצר ביתה של המתלוננת, וצלצלו בפעמון השער. משפתחה להם את השער, נכנסו השניים אל החצר ודחפו את המתלוננת דרך החצר אל תוך הבית, תוך הטחת קללות לעברה. מששאלה אותם לזהותם ומטרת בואם, לא ענו לה, וסרבו לדרישתה לצאת את הבית. בשלב זה החלה המתלוננת להקים צעקות וקראה לבנה שישן בחדר סמוך. בנה יצא מחדרו, וראה את השניים דוחפים את אמו לתוך אחד מחדרי בבית. כששאל אותם לזהותם ולפשר מעשיהם, שאל אותו שותפו של המשיב "האם אלכס גר במקום?", ואמר כי "אולי עשינו טעות". כדי למנוע מהשניים לברוח, נעל המתלונן את הדלת. משעשה כך, המשיב ושותפו התנפלו על המתלונן והיכו אותו, תוך שהמשיב פותח את התקן הנעילה של הדלת. בתגובה, ניסה המתלונן בשנית לנעול את הדלת. או אז, היכה העורר את המתלונן, שלף אקדח אותו נשא ללא רישיון, הצמידו לראשו, והורה לו ולאמו לשבת על הרצפה כשידיהם על ראשם. כל אותה עת אמר השותף למתלוננים, בכוונה להפחידם, "תהיו בשקט - לא יהיו בעיות. אתם לא רוצים בעיות איתנו". בהמשך הצליחו השניים לפתוח הדלת ולצאת מהבית. כעבור זמן קצר חברו השניים לאדם נוסף, שזהותו אינה ידועה, נכנסו למונית ועזבו את המקום. כשעצרו שוטרים את המונית, נמלט האדם השלישי והשליך את האקדח, אשר נתפס לאחר מכן על ידי המשטרה.

בדיון לפני בית משפט קמא, לא הייתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בענייננו. לפיכך, לא נדרשה המדינה להציג את חומר החקירה (החלטת בית משפט קמא מיום 28.4.06 בעמ' 2). המחלוקת נסבה על שאלת חלופת המעצר. לאחר שהוגש לו תסקיר מעצר, החליט בית המשפט לשחרר את השניים בתנאים מגבילים, כמפורט לעיל.

בעררה טוענת המדינה כי שגה בית המשפט בהחלטתו לשחרר את המשיב. זאת, משום שמתסקיר המעצר עולה, כי שירות המבחן התקשה להעריך את מסוכנותו של המשיב. בנוסף, לטענת המדינה, לא ייחס בית משפט קמא די חשיבות להתרשמותו של שירות המבחן כי הערבים והמפקחים שהוצעו אינם מבינים את אחריותם, וכן אינם מודעים להתמכרותו של המשיב לסמים, ולשהייתו מחוץ לישראל בחמש השנים האחרונות. כן ציינה המדינה את העובדה, העולה מהתסקיר, לפיה מתכוון המשיב לחזור להולנד. לאור כל אלה, טוענת המדינה, כי החלופה הספציפית המוצעת אינה ראויה כלל, וכי אין בכוחה לאיין את מסוכנותו של המשיב.

אציין, כי בערר שהגישה המדינה על ההחלטה לשחרר את שותפו של המשיב לחלופת מעצר , החליטה השופטת נאור כי יש לשחררו, תוך החמרה מסוימת בתנאי הערבויות הכספית (בש"פ 6062/06 מדינת ישראל נ' רובינוב ,

מיום 19.7.06) . השופטת נאור קבעה, כי הערבויות העצמיות יועמדו על סך 100,000 ש"ח, וכי ההפקדה תועמד על 10,000 ש"ח. כמו כן, השופטת נאור ציינה בהחלטתה, כי היא נמנעת מלהשוות בין עניינם של שני השותפים לעבירה, משום שהנשק במקרה דנן היה בידי המשיב.

בדיון שנערך לפניי הרחיב בא כוח המדינה את טענותיו בעניינים שהועלו בערר. בא כוח המשיב, לעומתו, טען כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא, משום שככלל, ערכאת ערעור לא תתערב בהחלטת הערכאה הדיונית אשר קבעה את חלופת המעצר ואת תנאיה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי דין הערר להידחות, בכפוף להכבדה בתנאי השחרור בערובה. שניים הם הטעמים שביסוד החלטתי זו. האחד נעוץ בעובדה כי בתיק החקירה לא מצוי כל חומר ראיות היכול לשפוך אור על מטרת חיפושם של העורר ושותפו אחר אותו אלכס. מהחומר שהונח בפניי, לא ניתן להניח כי מטרת החיפוש אחריו הייתה לפגוע בו; ובלשונה של השופטת נאור בהחלטתה בעניין השותף: "אין אנו יודעים מה היה קורה אילו..." (שם, פיסקה 1). לפיכך, אין להתבסס על הנחה כאמור כדי להעצים את מסוכנותו של המשיב. הטעם השני מצוי בעובדה כי השימוש בנשק היה בתגובה לנעילתם של השניים בדירה על ידי המתלונן, שביקש למנוע מהם לצאת ממנה עד שהמשטרה תגיע. אכן, כל איום שלא כדין בנשק מעיד על מסוכנות, אך אופייה ה"תגובתי" של פעולת המשיב בענייננו לא מעלה מסוכנות זו לדרגה המאיינת כל אפשרות לחלופת מעצר.

עם זאת, כדי להבטיח ככל שניתן כי העורר אכן יקיים את כל תנאי חלופת המעצר, החלטתי להכביד בתנאי שחרורו בערובה, כלהלן: הערבות העצמית תועמד על סך 40,000 ש"ח; הפיקדון יועמד על 10,000 ש"ח (במזומן או בערבות בנקאית); לרגלו של המשיב יוצמד איזוק אלקטרוני. החתימה על הערבויות וקיום שאר התנאים המקדימים לשחרור, יבוצעו בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, ולאחר שאלה ימולאו ישוחרר המשיב.