בש"פ 6297/00 יוסף מסילתי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, לפיה הורה בית המשפט כי העורר ייעצר עד תום בירור משפטו. בא-כוח העורר איננו חולק על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית. כן אין הוא חולק שחזקת המסוכנות הנלמדת מהמעשה נשוא האישום מקימה עילת מעצר. טענתו היחידה היא, כי בית המשפט המחוזי שגה בסברתו, כי בנסיבות העניין אין מקום לחלופת מעצר ומשום כך לא מצא מקום לבדוק את הצעת החלופה שהובאה בפניו.

מקובלת עליי הנחתה של השופטת המלומדת, כי בעבירות מן הסוג הנדון הכלל הוא שיש להורות על מעצר, בעוד שההיזקקות לחלופה היא בבחינת יוצא מן הכלל. אך כדי להיווכח אם מקרהו של העורר נכנס למסגרת הכלל, או למסגרת החריג, היה מן הדין לבדוק את רקעו האישי של העורר ואת האפקטיביות של הצעת החלופה כאמצעי למניעת סכנה לציבור. כדי לאפשר לבית המשפט המחוזי להשלים את אשר החסיר, אני מקבל את הערר במובן זה שההליך מוחזר לבית המשפט המחוזי לשם בדיקת האפשרות של חלופת המעצר.

בהסכמת בא-כוח המדינה אני נעתר לבקשת הסניגור ומורה לשירות המבחן להגיש לבית המשפט המחוזי, תוך 15 ימים ממועד המצאת ההחלטה, תסקיר מעצר לגבי העורר. עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט המחוזי יישאר העורר במעצר.