בש"פ 6438/01 שאול ימין נ. מדינת ישראל

העורר הובא לדין פלילי בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו באשמת חטיפה לשם סחיטה, סחיטה בכוח ובאיומים, וגרימת חבלות חמורות בנסיבות מחמירות.

על פי הנטען בכתב האישום, עסק העורר במתן הלוואות בשוק האפור ובניכיון צ'קים. במסגרת עיסוקו זה הלווה למתלונן, רמי יעקובסון, ולאחר, שבתאי ד'למדיגוסז, כספים, בסכומים ניכרים. הוא ביקש לגבות מהם את חובו, אולם בלא הצלחה. על פי עדותו של המתלונן, פגש בו העורר בחודש מרץ 2001, כשהוא מלווה בשני אנשים נוספים, הכניס אותו לחדר בבניין, תקף אותו יחד עם האחרים והכה בו בחזקה בכל חלקי גופו כשהוא חונק אותו בחבל. כתוצאה מכך, כך על פי כתב האישום, נגרמו למתלונן חבלות חמורות.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה להורות על מעצרו של העורר עד תום משפטו. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, בשל שראה בחומרה את העובדה שהעורר עשה דין לעצמו, בעת שפעל באלימות חמורה כנגד המתלונן. עם זאת ציין בית המשפט קמא, כי במידה מסוימת העורר הוא "מעין קרבן במקרה הזה", וסייג את החלטתו בכך שציין כי יהיה מקום לשקול שנית את מעצרו של העורר לאחר שיסתיימו עדויות "המתלוננים".

כנגד החלטה זו מופנה הערר.

באי כוחו של העורר מדגישים את העובדה, כי למתלונן עצמו הרשעות קודמות רבות, בעיקר בעבירות של מרמה; כי שותפו של המתלונן חשוד בביצוע מעשי סחיטה כנגד העורר, ואף הוגש נגדו כתב אישום בעניין זה, וכי עברו של העורר נקי בעיקרו. עוד הם מלינים על כך, שבית המשפט לא בחן את השאלה אם ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופה אחרת. ואכן, שאלה זו לא זכתה לדיון די בבית המשפט המחוזי. העובדה שנתקיימו ראיות לכאורה המצביעות על אשמתו של העורר, והעובדה שהמעשים המיוחסים לו עשויים להצביע על מסוכנות, אין בה די. העורר מדגיש כי אפילו תוכח אשמתו, הרי מדובר במעשה פגיעה "נקודתי", שכוון כלפי מי שהונה אותו ואין בו, במעשה זה, לדעתו, כדי להצביע על מסוכנות לציבור, או על חשש להישנות מעשי האלימות. טענה זו נתמכת בעברו הנקי בעיקרו של העורר. היא נתמכת בעובדה נוספת: המתלונן לא טרח להתלונן במשטרה במשך חודשים לאחר מעשה התקיפה המיוחס לעורר. הוא עשה כן רק לאחר שהוזמן לחקירה בחשדות המיוחסים לו עצמו.

מכל מקום, גם בהתקיים חזקת מסוכנות, ראוי לבחון חלופה למעצר כאמצעי למניעת סכנה לציבור, ומשלא נבחנה חלופה כזו באורח דווקני, די בכך, בנסיבות המתאימות, כדי לשנות מהחלטת המעצר (ראו בש"פ 6297/00 יוסף מסילתי נ' מדינת ישראל, מפי השופט א' מצא).

במקרה זה הוצעה חלופת מעצר הראויה לבדיקה ואשר על פיה יורחק העורר מעיר מגוריו ומן העיר בה מתגורר המתלונן, וישהה בעיר אחרת בביתו של קרוב משפחה, בלא שייצא מפתח הבית, בכל שעות היממה. חלופה מוצעת זו, בצירוף תנאים מגבילים ובצירוף ערובה מספקת, ראוי שתבחן. לצורך כך מתקבל הערר, במובן זה, שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי, לשם בדיקת החלופה המוצעת.

עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט המחוזי, יישאר העורר במעצר.