בש"פ 6297/97 יוסף רכאח נ. חברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ

רקע כללי

1.במסגרת ההליכים המקדמיים לבירורן של שתי תובענות ייצוגיות (ת.א. 117/92 ות.א. 19/92), שהוגשו כנגד חברת טבע תעשיות פרמצטיביות בע"מ, בעלי מניותיה וחברת הבת שלה, חברת למון, (כולם, להלן - טבע), החליט בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (כבוד סגן הנשיא, השופט טלגם), לצמצם את התחומים שבהם חלה על הצדדים חובת גילוי מסמכים, העיון בהם והחובה להשיב על שאלונים.

על החלטה זו הוגשו שתי בקשות רשות הערעור שלפנינו: האחת (בר"ע 6297/97), על ידי התובעים בת.א. 117/92 (להלן - התובעים). (לבקשה זו לא הצטרפו התובעים בת.א. 19/92 והם מתנגדים לה מאחר והיא תגרום - לדעתם - להתארכות המשפט). השניה (בר"ע 6298/97), הוגשה על ידי טבע.

דינן של שתי הבקשות להידחות ומטעם זה מתייתרת בקשת טבע להתייחס לגופן של הטענות אם תינתן רשות ערעור בבר"ע 6297/98.

2.עניינן של התובענות הייצוגיות הוא בתמצית כדלקמן: התובעים בשתי התובענות החזיקו באופציות לרכישת מניות של טבע, אשר עמדו למסחר עד 29.12.91 ופקעו כליל ב- 31.12.91. לפי הטענה, ידעה טבע כבר ביום 27.12.91 על כך שחברת למון קיבלה את אישור מנהל התרופות האמריקאי ( (FDA

לשיווק תרופה מתוצרתה (להלן - התרופה). בצינור האישורים עמדו באותה עת עוד 8 בקשות לאישור תרופות מתוצרת למון. עובדות אלה היו אמורות להעלות את שווי מניות טבע במידה ניכרת. טבע דיווחה לבורסה בישראל על קבלת האישור רק ביום 31.12.91. עיכוב הדיווח לבורסה בישראל, גרם לכך שהתובעים בת.א. 19/92 לא מימשו - לטענתם - את האופציות עד למועד פקיעתן ואילו התובעים בת.א. 117/92 מכרו אותן - לטענתם - במחיר נמוך מאוד ביום האחרון למסחר.

בר"ע 6297/97

3.בית המשפט המחוזי קבע כי טבע אינה חייבת לגלות תחזיות, אלא במידה שהתחזיות עמדו בפני ההנהלה ויש יסוד להניח ששימשו יסוד לפעולותיה, או במידה והן בנויות על מידע שסופק על ידי טבע. עוד קבע כי יש להבחין בין התרופה שאושרה לבין התרופות האחרות שהיו בהליכי אישור שונים, ויש להתיר גילוי מוגבל יותר של המידע, מבחינת הזמן והעניין, לגבי התרופות האחרות.

בית המשפט הוסיף וקבע כי אם למרות ההנחיות שקבע, תישאר מחלוקת לגבי מסמך מסוים, אפשר יהיה לפנות לבית המשפט בבקשה מיוחדת נוספת.

4.לטענת התובעים, צמצום תחום פריסתם של ההליכים המוקדמים, סותר את ההחלטה בדבר אישור התובענה כתובענה ייצוגית, שכן, יש בו, משום צמצום עילות התביעה שאושרו. לטענתם, על טבע למסור להם את כל דו"חות האנליסטים שסיקרו את טבע והגבלת הגילוי לתחזיות שעמדו לנגד עיני ההנהלה או לאלה שנעשו על סמך מידע שנמסר מן ההנהלה, איננה מבוססת בדין. עוד טוענים הם, כי משיקולי מדיניות משפטית, כשמדובר בתובענה ייצוגית יש מקום לקבוע חובת גילוי רחבה מן הרגיל כדי לגשר על פער המידע שבידי הציבור לבין זה שבידי החברה. בנוסף, טוענים הם כי בית המשפט לא התייחס כלל לבקשתם לגילוי פרטים שונים בקשר להתייעצות שערכה טבע, עם יועציה המשפטיים בארץ ובחו"ל בשאלת קיומה של חובת דיווח וכי הנושא רלבנטי משום טענת טבע שהתייעצויות אלה גרמו לעיכוב הדיווח לבורסה. באשר לתרופות האחרות, טוענים התובעים כי אין מקום לצמצום הגילוי, משום שקבלת האישור לתרופה האחת, סימנה את האשור הצפוי ל8- התרופות האחרות שהיו בהליכי אישור, ואישורן הצפוי עשוי היה אף הוא לגרום לעליות שווי מניות טבע.

5.התובענות מעלות שאלות עובדתיות ומשפטיות רבות וחשובות, כגון, השפעתו הצפויה והממשית של האישור שניתן לתרופה על ערך מניות טבע; הקשר שבין חברת למון, אליה הופנה האישור, לבין חברת טבע; השפעת קשר זה על חובות הדיווח של טבע לבורסה בתל-אביב וההשפעה הנטענת של האישורים שבדרך על חובת הדיווח בשל השפעתם העקיפה על ערך מניות טבע ועוד. המקום לדון בכל השאלות הנ"ל הוא במהלך התובענות עצמן. אין מקום להיזקק לשאלות אלה במסגרת ההליך שלפנינו, בוודאי לא בצורה הרחבה כפי שביקשו התובעים לעשות. במאמר מוסגר יוער, כי ראוי היה שהתובעים יתאימו את טיעוניהם לשלב המקדמי בו נמצא הדיון ולא יפרסו בפני בית משפט זה, שלא לצורך, את כל טענותיהם לגופה של התובענה, על פני 70 (!) עמודים תמימים של בקשת רשות הערעור ועוד 15 עמודים נספחים לבקשה, עד שמרוב עצים כמעט ולא ניתן לראות את היער.

6.לאחר שטרחתי ועברתי על כל החומר שהוגש ועל כל הטענות שהועלו, הגעתי לכלל מסקנה שאין להתערב בהחלטת בית משפט קמא. נחה דעתי כי החלטתו עולה בקנה אחד עם הכללים הדיוניים הנוגעים לגילוי מסמכים ולתשובות לשאלונים שבתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, החלות גם על תובענות ייצוגיות (תקנה 11 לתקנות ניירות ערך (סדרי הדין לעניין תובענה ייצוגית), התשנ"ב - 1991). יש לנהוג בתובענה הייצוגית כפי שמתחייב ממהותה של התובענה ומתכליתו של הליך קדם המשפט והליכי הגילוי בסדר דין אזרחי. היקף גילוי רחב או צר, הוא פועל יוצא מיישומם של הכללים המשפטיים האמורים.

תקנה 120 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת כי בית המשפט לא ייתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון בהם "אלא אם כן הוא סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות". המבחן למתן הצו הוא מבחן הרלבנטיות של המסמכים שאת גילויים מבקשים ושל התשובות המתבקשות לשאלון, למשפט המתנהל. המבחן הוא מבחן רחב, אך כפי שנקבע, יש להשתמש בו בזהירות רבה, שלא לפרוץ את גדר השאלות שבמחלוקת (זוסמן סדרי הדין האזרחי (1995, מהדורה שביעית, ש. לוין, עורך) 428-429).

תחימת הצו למסירת שאלון ולגילוי מסמכים היא בשיקול דעתו של בית המשפט המנהל את ההליך. כפי שנקבע לא אחת בעבר, בית משפט שלערעור לא יתערב בשיקול דעת השופט אלא אם הגיע למסקנה שגויה בעליל או שנעלמו מעיניו נסיבות שצריך היה להתחשב בהן. אפילו המקרה הוא מקרה גבול - ואינני סבורה כך - אין להתערב בהחלטתו של השופט היושב לדין (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי , פ"ד מט (4) 54 ,61).

במסגרת שיקול הדעת שיש לבית המשפט במתן צו לשאלונים ולגילוי מסמכים, רשאי הוא גם לשקול אם הגלוי והצגת השאלות לא תכביד על המשיב, תציק לו או שיהא בה משום לחץ בלתי הוגן עליו (ע"א 3576/94 השיקמה הוצאה לאור נ' רום , פ"ד מח (4) 388).

7.קדם המשפט נועד לקדם את הדיון בתובענה לגופה ולייעלו, על ידי צמצום שמיעת המשפט גופו (רע"א 2142/96 פז נ' תחנת פז הקריה בע"מ , תקדין-עליון, כרך 96(2), תשנ"ו/תשנ"ז - 1996). אין הוא מטרה בפני עצמה ואין ליתן יד להפיכתו למכשול בפני בירורה של התביעה. עלינו לזכור כי כשמדובר בתובענה ייצוגית, מנהל התובע לא רק את עניינו הפרטי ועל בית המשפט לשקול את טובתם של כלל התובעים. הקו המנחה הוא "הגנה על אינטרס הפרט ואכיפת החוק לטובת הכלל, תוך מניעת תביעות סרק" (רע"א 4556/94 הנ"ל). בענייננו צדק השופט קמא במונעו עתירות ובקשות סרק בהליכי ביניים.

8.בית המשפט מצא כי חיובה של טבע לפרוס כמות עצומה של מידע, יסרבל את ההליכים, יהווה אמצעי מכביד במיוחד על היריב ויסכל את האפשרות הממשית לסיים את ההליכים המקדמיים ולנהל את המשפט ביעילות ובהגינות. אין מקום להתערב בקביעה זו.

התובעים הגישו שאלון ובו 342 שאלות, הדיון בהליכים המקדמיים ארך מספר ישיבות ובית המשפט ציין כי הצדדים הכבירו בבקשות ובסיכומים עד שהיה בדעתו של בית המשפט לחייבם בהוצאות נכבדות. זוהי הערכתו של בית המשפט שדן בעניין, לאחר ששמע באריכות את טענות הצדדים. אין מקום ליתן לצדדים יד חופשית להפליג למחוזות רחוקים מבחינת הזמן והעניין. מדובר בהליכים מקדמיים ויפים לכאן דבריו של הנשיא בהקשר אחר בעניין תביעה ייצוגית לפיהם: "אין להפוך את הפרוזדור למשכן של קבע" (ברע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ , פ"ד מט(5) 791). לא בכדי ציין בית משפט קמא כי "בירורה של כל אחת מן השאלות שהצדדים מעלים בשאלון וכל אחד מן המסמכים שהם מבקשים לגלות, עשוי לגרום לכך שהתביעה לא תתברר באלף הנוכחי".

חלק מן התובעים (התובעים בת.א. 19/92) מתנגדים לבקשת חבריהם מטעם זה בלבד אף שלגופו של עניין היו הם רוצים בצו רחב יותר.

9.לא מצאתי אחיזה לטענות התובעים כאילו בהחלטתו צמצם בית המשפט את העילות שאושרו במסגרת התובענה הייצוגית. צווים בדבר גילוי המסמכים והעיון בהם ובדבר תשובות לשאלונים, אינם מגדירים, מרחיבים או מצמצמים את עילות התביעה. אלה הם אמצעים קדם משפטיים, שתכליתם לסייע בידי הצדדים בגיבוש עמדתם ובהכנת ראיותיהם להוכחת טיעוניהם ולניגוח ראיות יריביהם. הצווים שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי עונים לקריטריונים אלה.

10.לעניין הייעוץ המשפטי שקיבלה טבע בשאלת חובת הדיווח, אכן השופט קמא לא דן בטענה זו וחככתי בדעתי אם להחזיר לו את הדיון בה. החלטתי שלא לעשות כן, מאחר והמענה לשאלה זו הוא בתחום המשפטי ואיננו מצריך דיון מסובך או מורכב. ראשית, תוכנה של ההיוועצות המשפטית חסוי. שנית, אם אמנם היה עיכוב שלא כדין בדיווח על האישור לבורסה בישראל, הייעוץ המשפטי הפנימי שקיבלה טבע בארץ או בחו"ל לא יעלה ולא יוריד. ושלישית, במידה ויש שאלות ספציפיות שהמענה להן איננו בתחום החסיון, ניתן להעלותן במשפט עצמו ואין חובה לעשות כן במסגרת ההליכים המקדמיים.

בר"ע 6298/97

11.טבע הגישה לתובעים שאלון ובו שתי שאלות בהן מתבקש פירוט כל הפעולות שביצעו התובעים בניירות ערך בכלל ובניירות ערך של טבע וחברות הבת שלה בפרט, במשך כ6- שנים. כן התבקשו לפרט מה הן פקודות הקניה והמכירה שנתנו ולא בוצעו מחמת סיבות שונות שפורטו בשאלון. לטענת טבע, המידע נדרש לצורך הדיון העובדתי בשאלת הנזק, כבכל תביעה כספית-אזרחית רגילה, וללא קשר לכך שמדובר בתובענה ייצוגית. לטענתה, ניתן ללמוד מהיסטוריית ההשקעות של התובעים אם אמנם היו הם מממשים את האופציה לו נמסרה ההודעה מוקדם יותר ואם היו הם ממשיכים להחזיק במניה לאחר מכן ומוכרים אותה בשער השיא. אם רכשו הם מניות של טבע לאחר הדיווח. בית המשפט דחה את הבקשה ככוללנית וחייב את התובעים להשיב אך ורק על שאלות לעניין עסקאותיהם באופציות של טבע, ובדין עשה כן. כפי שציין השופט המלומד, הגישה טבע בקשה דומה בשלב הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, וזו נדחתה על ידי סגן הנשיא השופט לויט ואין מקום לשוב ולפתוח פתח להעלאת טענה זו שנית, בשלב זה. השלב בו עשויה שאלה זו לעלות מחדש - אם בכלל - הוא שלב הוכחת הנזק האינדיבידואלי. מקומו של שלב זה, לאחר שלב הוכחת עילות התובענה לעניין החבות. לשאלת גילוי הסטורית ההשקעות של תובעים בשלב של אישור התובענה הייצוגית, המשליכה על נושא הגלוי גם בשלבים אחרים, ראו: רע"א 4556/94 הנ"ל; רע"א 1561/95 גבריאל נ' אליאנס חברה לצמיגים

(1992) בע"מ, תקדין-עליון, כרך 96(2), תשנ"ח/תשנ"ז - 1996.

12.לאור האמור לעיל, נדחות שתי הבקשות.

אף שבקשת טבע נדחתה אף היא, מוצאת אני לחייב את המבקשים בבר"ע 6297/97 בהוצאות לטבע בסכום של 15,000 ש"ח (סכום זה משקף את העובדה שבקשת טבע נדחתה אף היא) ובהוצאות למשיבים 5-7 בסך 5,000 ש"ח. בכך יש כדי להביע את מורת הרוח מהדרך המייגעת שבה הציגו אותם מבקשים את עמדתם.

טבע תשלם למשיבים 1-3 בבר"ע 6298/97 הוצאות בסך 10,000 ש"ח.