בש"פ 6343/05 עומר מנסור נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נ. אוהד) לפיה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים כנגדו.

2.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד מזוין. על פי כתב האישום, קשרו העורר וחברו (להלן: השותף) קשר לשדוד את חנות המכולת הנמצאת בטירה. למימוש הקשר, נפגשו השניים ביום 30.3.05 בערב ונסעו יחדיו לחורשה ליד רמת כובש לצורך תכנון השוד. בסמוך לשעה 24:00 הגיעו השניים למכולת, בה שהה אותה עת המתלונן, כשהם רעולי פנים ומצוידים באקדחים, ואחד מהם ירה בנשקו באוויר. השניים הורו למתלונן לשתוק ולמסור להם את הכסף שברשותו, ולקחו מהקופה סכום של 600 ₪, וסכום נוסף של 4000 ₪ שהיה מונח מתחת לדלפק, וכן כרטיסי שיחות למכשיר "טוקמן". לאחר שנטלו את הרכוש, הם ברחו מן המקום כשאחד מהם יורה בנשקו באויר. הם חזרו אל החורשה, וחילקו ביניהם את השלל.

3.עם הגשת כתב האישום, בקשה המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והורה על מעצרו. הוא קבע כי ישנן ראיות לכאורה למעורבות העורר בעבירות המיוחסות לו, ופירט את מרכיבי הראיות עליהם הסתמך לענין זה, אחד לאחד. כן קבע כי קימת עילת מער כנגד העורר בגין מסוכנות לציבור. ענין זה עולה מעצם אופיין של העבירות המיוחסות לו באישום וכן מעברו הפלילי הכולל הרשעות בעבירות חמורות וריצוי עונש מאסר קודם. בית המשפט נמנע מלהחיל חלופת מעצר במקרה זה, משקבע כי אין מקום לכך.

4.בערר שלפנינו משיגה באת כוח העורר על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בכל המישורים. היא חולקת על המסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר וטוענות כי בבסיס הראיות עומדת הודעת השותף אשר אין לה חיזוקים ראייתיים של ממש. היא מפנה להודעותיו השונות של השותף וטוענת כי יש בהן סתירות פנימיות, ומשיגה על גישת התביעה הבוררת, לטענתה, מתוך הגרסות השונות שמשמיע השותף נקודות מסוימות מפלילות, בעוד בעניינים אחרים היא מסכימה כי הוא משקר. לדבריה, ברגע שאמינות השותף מתערערת, גרסתו המפלילה את העורר נשחקת אף היא, ושוב אין היא יכולה לשמש בסיס להרשעה. היא מוסיפה כי פלטי שיחות טלפון ודוחות העיקוב לפלאפון אינם מוסיפים משקל ראייתי שכן מדובר בשיחות בין העורר לשותף שהם חברים. עוד נטען כי איכון הטלפונים אינו מדויק, שכן כל אנטנה מכסה רדיוס של מאות מטרים בלבד. אשר לחלופת מעצר, השיגה באת כוח העורר על כך שהערכאה קמא לא שקלה חלופת מעצר קונקרטית ולא בחנה אפשרות כי מעצר בית עשוי להפיג את מסוכנות העורר גם אם לחובתו עבר פלילי קודם.

המדינה מבקשת לדחות את הערר בטענה כי יש חומר ראיות לכאורה כנגד העורר העומד בתנאים הנדרשים לצורך מעצר עד תום ההליכים. כן היא טוענת כי אין זה מקרה מתאים להחלת חלופת מעצר, וצדק בית משפט שלא פנה לבדיקת חלופה קונקרטית כאשר נסיבות המקרה אינן מתאימות מעיקרן לחלופה כלשהי.

5.נתתי דעתי לטיעוני הסניגוריה, על רקע כלל נסיבות הענין והחלטת בית המשפט המחוזי, ובאתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

אשר לראיות לכאורה: עיינתי בחומר הראיות ונחה דעתי כי קימת תשתית ראיות לכאורה למעורבות העורר בעבירות המיוחסות לו. השותף מסר מספר הודעות. בהודעתו הראשונה ב-31.3.05 (בשעה 3:30) הכחיש כל מעורבות בשוד. בחקירתו בשעה 14:35 הוא מודה בביצוע השוד ומערב בו ישירות את העורר. בהודעתו זו הוא מערב גם אדם נוסף בלא לזהותו. בהודעה זו הוא קושר את עצמו כמי שהמתין ברכב מחוץ למקום השוד, ולאחר מכן נסע עם העורר ברכב לחורשה כדי לחלק שם את השלל. בהודעה זו הוא אומר שגרסתו הקודמת שיקרית. בהודעתו ב-2.4.05 (בשעה 9:55) חוזר השותף ומפליל את העורר תוך שהוא מתאר בפרטי פרטים את ארוע השוד. גם בהודעה זו הוא חוזר על גרסתו לפיה המתין ברכב לעורר מחוץ למכולת, בעוד העורר ואדם נוסף מבצעים השוד, ומתייחס גם לשימוש באקדח. הוא חוזר ומאשר את גרסתו הבסיסית בדבר מעורבות העורר בשוד גם בהודעתו מ-2.4.05 (בשעה 15:00). אמת הדבר, כי גירסתו של השותף כפי שעולה מהודעותיו השונות אינה בהכרח אמינה על כל היבטיה. דבריו בענין מעורבותו של אדם נוסף בשוד, ובדבר היקף חלקו הוא במעשה העבירה נתונים לבחינה ומעוררים תהייה, ויש להניח כי יעמדו למבחן ביקורת הערכאה הדיונית בבואה להעריך את עדותו לכשזו תישמע. אולם על פי המבחנים הראייתיים המקובלים לשלב הליך מעצר עד תום ההליכים, יש להעריך עתה את משקלה של גרסת השותף מבחינת הסיכוי כי תתפתח, לאור כוחה ההוכחתי הפוטנציאלי, לראייה מרשיעה כלפי העורר. התשובה שיש לתת לשאלה זו היא בחיוב. מדובר בראייה גולמית אשר יש סיכוי רב שתהליך עיבודה במשפט יביא לכך שתיהפך ראיה רגילה בעלת משקל הוכחתי רב, אשר יניח יסוד להרשעת העורר (בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל).

גרסתו המפלילה של השותף נתמכת בדו"ח איכון פלאפון של המשיב, המעיד על כך כי במועד ביצוע השוד נמצא העורר באיזור רמת הכובש, נתון התואם את עדות השותף לגבי המועד בו נפגשו השניים בחורשה. בחקירה משלימה נעשתה בדיקת אמינות לאיכון הטלפון, ונתקבל חיזוק לכך שהאליבי שטען לו העורר אינו מתיישב עם קוד האתר הרלבנטי למועד בו בוצע השוד. בכך נסתר האליבי של העורר לפיו ישן בליל השוד אצל דודתו. וכך, שקריו של העורר גם הם מחזקים את גרסת השותף. הוא מכחיש כל היכרות עם השותף; האליבי שלו נמצא שיקרי לאור תוצאות איכון הטלפון. כאשר נעצר לבש העורר בגדים התואמים את תיאור בגדיו בעדותו של השותף. כל אלה מהווים נקודות חיזוק לגרסתו המפלילה של השותף, ובמכלול ראייתי זה יש כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו.

6.אשר לעילת מעצר, אין חולק כי בהינתן נסיבות העבירות המיוחסות לעורר קמה עילת מעצר בעניינו בגין מסוכנות לשלום הציבור ובטחונו. שוד מזויין, אגב שימוש באקדח ויריות באויר בו, כורך עמו מסוכנות מובנית לחיי אדם ובטחונו. אפילו היה מקום לשקול במקרה אחר חלופת מעצר בגין מעורבות בעבירת שוד מזויין תוך שימוש באקדח, הרי שאפשרות זו נשללת על פניה ביחס לעורר נוכח גליון הרשעותיו הקודמות. מדובר באדם שהורשע בעבר בעבירות אלימות ובמספר רב של עבירות תקיפה, איומים, תקיפה חבלנית, היזק בזדון, איומים, הפרת הוראה חוקית והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית (ת.פ. 1753/03, בית משפט השלום כפר סבא). נגזר עליו עונש מאסר קודם, וכן מאסר על תנאי שהיה תלוי נגדו בעת שהיה מעורב במעשה השוד נשוא הליך זה.

לאור נתונים אלה, אין מקום לשקול חלופת מעצר בעניינו של העורר משאין בה, ככזו, כדי להפיג את עוצמת מסוכנותו כפי שעולה מעבריינותו, כפי שמשתקפת מנסיבות העבירות נשוא כתב אישום זה, ומעברו הפלילי.

לאור האמור יש לאמץ את קביעות בית המשפט המחוזי לפיהן דין העורר להעצר עד תום ההליכים נגדו.

הערר נדחה.