בש"פ 6392/14 יצחק יום טוב נ. עיריית תל אביב

דינה של הבקשה שלפניי - שהינה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור - להידחות, וזאת מן הטעמים המצטברים שלהלן:

ראשית , בקשת הארכה (בצירוף בקשת רשות הערעור) הוגשה ביום 28.9.2014, וזאת שעה שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור חל ביום 1.9.2014. כלומר, מדובר באיחור של קרוב לחודש, שהינו פרק זמן בלתי מבוטל.

שנית , לא ניתן כל טעם המניח את הדעת לאיחור. המערער טוען, אמנם, כי היה חולה ואושפז בבית חולים, ואולם כל שעולה מן העיון באסמכתאות המצורפות הינו שבמהלך תקופת האיחור ביקר המבקש (ביום 7.9.2014) במחלקה לרפואה דחופה של אחד מבתי החולים ושוחרר כשעתיים לאחר מכן; וכי לא היה כשיר לעבוד מפאת מחלה משך 4 ימים נוספים (14.9.2014- 17.9.2014). ברי, כי בכך אין די כדי להצדיק את האיחור האמור. זאת ועוד, מתגובתה של המשיבה עולה כי במהלך החודשים אוגוסט - ספטמבר 2014 הגיש המערער, הן בעצמו והן באמצעות בא כוחו, בקשות שונות לבית המשפט המחוזי. ברי איפוא, כי יכול היה להגיש גם את בקשת רשות הערעור מושא הליך זה, או למצער בקשה להארכת מועד. אף לא ניתן שלא להזכיר כי חרף העובדה שמועד התייצבותו של המבקש למאסר חל עוד ביום 2.9.2014, לא התייצב הוא לריצוי עונשו.

שלישית , איני סבור כי סיכוייו של ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו, הינם גבוהים. זאת, בין היתר, בשים לב לעובדה שעסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי"; כמו גם לכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים, ניתן בהסכמת הצדדים (ולא נעלמו מעיניי טענותיו של המבקש לעניין הסכמה זו). בבקשת הארכה נטען, אמנם, כי לאחרונה ניתן היתר ביחס לבנייה מושא ההליך הפלילי. ואולם, תגובת המשיבה העלתה כי הדברים אינם מדויקים כלל ועיקר, וכי אין בהחלטה אשר התקבלה על ידי ועדת המשנה לתכנון ובניה בעניינו של המבקש (ביום 1.10.2014, לאחר הגשתה של בקשת הארכה) משום מתן היתר סופי ובלתי מותנה. מדובר בהחלטה בבקשת היתר אשר הוגשה (לאחר שבקשות קודמות נדחו) ביום 30.4.2014, מספר חודשים לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים ועובר למועד הדיון בבית המשפט המחוזי. זאת, שעה שהפרשה מושא הליך זה נמשכת כבר שנים ארוכות, ועניינו של המבקש נדון פעם אחר פעם לפני בתי המשפט השונים, לרבות בית משפט זה (ראו, רע"פ 10417/08, החלטה מיום 15.12.2008; רע"פ 1921/09, החלטה מיום 3.3.2009). בשים לב לנתונים אלו, כמו גם ליתר נסיבות העניין, איני סבור כי יש בהחלטה מיום 1.10.2014 כדי להטות את הכף לטובת מתן הארכה המבוקשת.

סוף דבר, הבקשה נדחית.