רע"פ 1921/09 יצחק יום טוב נ. עיריית תל אביב

בפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 25.2.2009 בתיק עפ"א 8020/09, בגדרו דחה בית המשפט

את ערעור המבקש על החלטת בית המשפט השלום לעניינים מקומיים בתל אביב, מיום 8.1.2009 בתיק פלילי 5706/07, שלא לאפשר למבקש לרצות את עונש המאסר שהושת עליו בעבודות שירות.

אין זו הפעם הראשונה שעניינו של המבקש מובא בפני בית משפט זה ובפרשה זו עצמה. ראשית הענין בכך שהמבקש יצק ללא היתר עמודי בטון ותקרה בדירתו בתל אביב. בעקבות כך הורה בית המשפט

לעניינים מקומיים בחודש אפריל 1999, להרוס את הבניה הלא חוקית. המבקש לא קיים את הצו חרף זאת שהורשע מספר פעמים בעבירות של אי קיום צו בית משפט על לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. בגין הרשעותיו אלו הושתו על המבקש קנסות ומאסר על תנאי.

בשנת 2007 הועמד המבקש לדין פעם נוספת בגין אי קיום הצו השיפוטי. בפעם זו הושת עליו עונש של שלושה חודשי מאסר; הפעלת עונש מאסר על תנאי בן שלושה חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו וקנס בן 10,000 ש"ח. המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוז בתל-אביב-יפו (עפ"א 80042/08) אך הערעור נדחה, וכך אף בקשת רשות ערעור שהגיש לבית משפט זה (רע"פ 10417/08,

כבוד השופט א' א' לוי ).

בשלב זה פנה המבקש פעם נוספת לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה להמיר את עונש המאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח שהושת עליו לעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות.

ביום 8.1.2009 ניתנה החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופטת א' גזית ), בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש. זאת, לאור העובדה כי מדובר כבר בפעם רביעית בה מורשע המבקש בעבירה של אי קיום צו בית משפט על אף שעד היום טרם ניתן היתר בנייה.

המבקש ערער על החלטה זו ל בית המשפט

המחוזי בתל-אביב-יפו (עפ"א 8020/09) אשר בפסק דין מיום 25.2.2009 דחה את הערעור (כבוד השופטת ע' סלומון-צ'רניאק ). נקבע כי בנסיבות הענין, לאחר שהליכי ההשגה של המבקש על פסק הדין שניתן בעניינו נדחו הן ב בית המשפט המחוזי והן בבית משפט זה אין מקום להיעתר לבקשתו.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שבפני, בגדרה טוען בא כוח המבקש כי שגו הערכאות הקודמות בכך שלא הבחינו כי ההליכים הקודמים בהם נקט המבקש דנו אך בהכרעת הדין ולא בעונש שהושת על המבקש ומכאן שאינם מונעים היעתרות לבקשתו זו. עוד נטען כי ישנה התקדמות בבקשתו של המבקש להיתר בנייה בגין הבנייה החורגת וכי שגה בית המשפט לעניינים מקומיים עת נתן החלטתו ללא זימון הצדדים לדיון ושימוע בפניו. כמו כן נטען באשר למבקש כי הינו אדם מבוגר, במצב בריאותי מעורער, ללא עבר פלילי ובעל משפחה בת 12 נפשות הסמוכות על שולחנו כאשר שליחתו לכלא עלולה לפגוע בו ובנסמכים עליו כלכלית ובריאותית. בנסיבות אלו היה לשיטתו מקום להיעתר לבקשתו ולאפשר לו את ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש אוסיף, כי אף לגופה דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. עניינו של המבקש נתברר זה מכבר אף בפני בית משפט זה בהליך קודם בו ערער הוא על פסק הדין שניתן בעניינו, ובית משפט זה לא מצא מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר בתורו לא התערב בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים. משכך, אין מקום לאפשר למבקש להעלות טענותיו נגד פסק הדין פעם נוספת אף אם פעם זאת ממקד הוא טענותיו בשאלת דרך ריצוי העונש בלבד.

עוד אוסיף, להפסת דעתו של המבקש, כי איני סבור אף לגופו של ענין כי היה מקום להתערב בקביעה כי עליו לרצות את עונש המאסר מאחורי סורג ובריח. כשם שצוין בהחלטות הקודמות, זו הרשעתו הרביעית של המבקש בעבירה של אי קיום צו בית משפט. למרבה הצער לא היה בהרשעות הקודמות, בקנסות שהושתו עליו או אף במאסר על תנאי שריחף מעל ראשו כדי להשפיע עליו לחזור בו ממריו ולבצע את אשר חויב לעשות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.