בש"פ 6418/97 מרגלית דוברוביצקי נ. בנק קונטיננטל לישראל בע"מ

1.ביום 30.9.97 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו תובענה נגד המשיב על דרך של המרצת פתיחה בה עתרה להצהיר כי שטר משכנתא שעליו חתמה, שבו שיעבדה את הבית המשמש למגוריה ולמגורי משפחתה "הנו נטול כל תוקף". לחלופין טענה כי היא זכאית להגנת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב1972- ולחילופי חילופין שהיא זכאית להגנת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967-. במסגרת התובענה ביקשה כי יינתן צו מניעה זמני המורה למשיב שלא להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל למימוש המשכנתא.

בית המשפט המחוזי שדן בבקשתה האחרונה התנה את מתן הצו ב"ערבות בנקאית להבטחת פרעון מלוא החוב בתיק ההוצל"פ - - - למקרה בו לא תזכה המבקשת בתובענתה".

המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על התנאי שנקבע. כן ביקשה ליתן לה סעד זמני במסגרת בקשתה להרשות ערעור. המשיב השיב על הבקשה לסעד זמני לפי החלטתי מיום 2.11.97. כן נתתי צו ארעי בבקשת המבקשת עד להחלטה בבקשתה לסעד זמני.

2.העיון בבקשתה של המבקשת להרשות ערעור וכן בתגובת המשיב שניתנה כאמור מראה כי ההתדיינות שלפני אינה ההתדיינות הראשונה בין בעלי הדין בענין זה. כפי שמתברר הגישו המבקשת ובעלה ביום 1.10.96 - שנה לפני התובענה הנדונה - לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו תובענה נגד המשיב על דרך של המרצת פתיחה בה עתרו להצהיר כי המשכנתא הנדונה "בטלה ומבוטלת" ולחלופין, כי אין למשיב זכות לפעול למימושה בטרם ימצה בטוחות אחרות (להלן - "התובענה הקודמת").

בתום הדיון דחה בית המשפט המחוזי, בפסק דינו מיום 10.2.97, את תובענתם. בין היתר נקבע שדרכים חילופיות לסילוק החוב לא צלחו וכי "מדובר במבקשים שלצורך ניהול עסקם, בעיניים פקוחות, הסכימו לשעבד את ביתם. חזקה עליהם שידעו את טיב מעשיהם. משנכזבו ציפיותיהם לגבי עסקם, ראוי היה כי יכבדו את התחייבויותיהם הם תחת הנסיון להציב מכשולים מלאכותיים בדרכו של הבנק והטחת טענות חסרות שחר".

ערעורם של המבקשת ובעלה לבית משפט זה נדחה בהסכמתם.

3.אכן, הבסיס העובדתי והמשפטי שעליו הושתתה התובענה שלפני שונה מן הבסיס העובדתי והמשפטי שעליו הושתתה התובענה הקודמת. אולם, לא יכול להיות ספק כי למבקשת היתה ההזדמנות להעלות את כל ההשגות שהיא מעלה עתה כבר במסגרת הדיון בתובענה הקודמת. הכוונה, בעיקר, לטענתה שלא הבינה את משמעות המלים "ללא הגבלה בסכום" שבשטר המשכנתא וכי פקיד הבנק לא הסביר לה אותן למרות בקשתה, וטענות דומות. עוד עולה מתגובתו של המשיב כי מדובר במסכת ארוכה ומתמשכת של נסיונות מצד המבקשת ובעלה למנוע את מימושה של המשכנתא.

במצב דברים זה, ובלי לחוות דעה על סיכוייה של התובענה הנדונה, אין למצוא פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שהתנה את צו המניעה בערבות בנקאית להבטחת פרעון מלא של החוב. אין צריך לומר כי המבקשת רשאית להציע לבית המשפט המחוזי בטוחות אחרות, אם תשיג ידה למצוא כאלה.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית הבקשה לסעד זמני ומתבטל הצו הארעי.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.