בש"פ 6425/08 יוסף אלעיסוי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.6.08 בב"ש 91074/08 (כבוד השופטת מ' דיסקין), אשר דחה ערר על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו מיום 3.4.08 בב"ש 963/08 (כבוד השופטת ד' ורד), אשר הורה על הארכת הפסילה המנהלית של רישיון הנהיגה של העורר למשך שמונה חודשים או עד למתן פסק דין בתיק ת.ד. 10562/08, לפי המוקדם מביניהם.

העובדות

1.

ביום 21.2.08 הוגש לבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו כתב אישום כנגד העורר, המייחס לו גרם תאונת דרכים תוך אי ציות לאור אדום ברמזור, עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – תקנות התעבורה ) וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן – פקודת התעבורה ) ונהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(ב) בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 17.1.08 בשעה 23:50, נהג העורר, נהג חדש המחזיק ברישיון נהיגה החל מחודש מאי 2007, ברכב פרטי מסוג מיצובישי בדרך בן צבי בתל-אביב-יפו, מכיוון מזרח לכיוון מערב, והתקרב לצומת גרוסמן (תל-גיבורים), צומת מרומזר שמערכת הרמזורים פעלה בו באופן תקין באותה עת. באותה השעה נהג אבוטנה אנטון ברכב מסוג ב.מ.וו ברחוב גרוסמן מכיוון דרום לכיוון צפון, משמאל לכיוון הנסיעה של העורר. משמאלו ובכיוון נסיעתו של אנטון נהג ברק זלצשטין ברכב מסוג פורד ומשמאלו בכיוון נסיעתו נהג אילן רוזנשוילי ברכב מסוג פיאט. בהגיעם בסמוך לצומת האמור עצרו עקב אור אדם שדלק ברמזור בכיוון נסיעתם וכשהתחלף האור לירוק, נכנסו לצומת. העורר שלא שם לב לדרך, נכנס לצומת מבלי לציית לאור האדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, התנגש ברכב הבמ.וו וברכב הפורד והדף אותו לכיוון רכב הפיאט. כתוצאה מהתאונה נחבל העורר חבלה של ממש. כן נחבלו הנהגים והנוסעים ברכבים שנפגעו וכלי הרכב המעורבים בתאונה ניזוקו.

פסילת הרישיון

2.

ביום 24.1.08 נפסל העורר על ידי קצין משטרה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שישים ימים בצו פסילה מינהלי. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה להאריך את צו הפסילה המינהלי עד תום ההליכים נגד העורר ואף מעבר לשישה חודשים.

3.

ביום 30.3.08 התקיים דיון במעמד הצדדים בבית המשפט לתעבורה וביום 3.4.08 נעתר בית המשפט לתעבורה לבקשה והאריך את הפסילה המנהלית. בהחלטתו, ציין בית המשפט לתעבורה כי בחקירתו טען העורר כי חצה את הצומת באור ירוק ועמד על גרסה זו, ורק לאחר שהגיע בוחן תנועה שבדק את נסיבות התאונה לכלל מסקנה כי העורר חצה את הצומת באור אדום, הוטלה על העורר פסילה מנהלית למשך 60 ימים. בנוסף, ציין בית המשפט לתעבורה כי הגם שהעורר הודה כי נסע במהירות של 60- 70 קילומטרים לשעה, אחד הנהגים המעורבים בתאונה העיד כי העורר נהג "במהירות של טיסה", המתיישבת עם הפגיעה הקשה שנגרמה לרכבים. בית המשפט קמא קבע כי העורר הינו נהג חדש שאינו מנוסה בנהיגה וחרף זאת נסע אל תוך הצומת במהירות גבוהה ביותר, מבלי להבחין כי הרמזור מורה על אור אדום, תוך שהוא נוהג, לכאורה, בקלות דעת וברשלנות חמורה.

לפיכך, נקבע כי המשיבה עמדה בנטל המוטל עליה לצורך פסילת רישיון הנהיגה של העורר והפסילה המינהלית של רישיון הנהיגה של העורר הוארכה למשך שמונה חודשים מיום 3.4.08 או עד למתן החלטה בתיק ת.ד. 10562/08, לפי המוקדם מביניהם.

ההליך בבית המשפט המחוזי

4.

על החלטתו האמורה של בית המשפט לתעבורה הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. במסגרת הערר טען העורר כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה, אשר התעלם מן העובדה שרישיונו של העורר נפסל על ידי קצין משטרה ללא סמכות, הואיל ובפועל נפסל הוא לאחר 7 ימים ממועד התאונה, בניגוד לסעיף 47(ג)(1) לפקודת התעבורה, התוחם את התקופה לפסילת הרישיון בתוך שלושה ימים ממועד ביצוע העבירה. בנוסף, טען העורר כי נסיבות התאונה ותוצאותיה הקלות (במובן של פציעות קלות של שמונת הנהגים והנוסעים ברכבים שנפגעו) אינן מעידות על מסוכנותו. ביום 26.6.08 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו חלק בא כוח העורר על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית וטען להיעדר מסוכנות.

בנוסף, טען בא כוח העורר כי בהסתמך על ההלכה שאותה קבע בית משפט זה [ככל הנראה בבש"פ 8514/08 אבו צעלוק

נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.9.05) (להלן – הלכת אבו צעלוק ) ] שגה בית המשפט לתעבורה כשהורה על פסילה העולה על שישה חודשים ועתר, למצער, לקיצורה של תקופה זו.

5.

ביום 29.6.08 דחה בית המשפט המחוזי את הערר בקובעו כי לא מצא בטיעוניו של בא כוח העורר בפני בית המשפט לתעבורה התייחסות כלשהי לעניין הראיות לכאורה ולפיכך בדין קבע בית המשפט לתעבורה בהחלטתו כי התשתית הראייתית הלכאורית אינה נתונה במחלוקת. בנוסף, נקבע כי תאונת הדרכים הקשה המתוארת בכתב האישום מעידה לכאורה על אופי נהיגתו המסוכן של העורר, נהג חדש שבמועד התאונה אחז ברישיון נהיגה שמונה חודשים בלבד, אשר נכנס לצומת במהירות גבוהה בניגוד לאור אדום ברמזור והתנגש בשני כלי רכב, כאשר "בנס" לא גבתה התאונה חיי אדם. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי צדק בית המשפט לתעבורה בקובעו כי קיימת מסוכנות המחייבת את פסילת רישיון הנהיגה של העורר. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי הלכת אבו צעלוק אינה קובעת כי "הרף העליון" של פסילת רישיון נהיגה עד תום ההליכים הינו שישה חודשים, אלא כי יש לתחום את תקופת הפסילה ואין להותירה "פתוחה ללא גבול".

לבסוף, נקבע כי בעניינו של העורר נוצר קושי חקירתי בשל פציעת העורר ואישפוזו בבית חולים שמנעו את נטילת רישיונו בזירת התאונה, ולפיכך ניתן היה לפסול את רישיונו לאחר שבוע, בהתאם להוראות סעיף 47(ד) לפקודת התעבורה. לאור כל האמור לעיל, נדחה הערר.

מכאן הערר שבפניי.

נימוקי הערר

6.

לטענת העורר – באמצעות עו"ד ש' קישאוי - שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה, הואיל ולטענתו, סעיף 47(ג)(1) לפקודת התעבורה קובע כי יש לפסול את רישיון הנהיגה בתוך שלשה ימים ואולם בפועל נפסל הרישיון לאחר שבעה ימים, ארבעה ימים לאחר המועד הקבוע בחוק. לטענתו, העובדה כי רישיונו של העורר נפסל שבעה ימים לאחר התאונה מצביעה על העדר מסוכנותו ושגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי ההשהייה בפסילת רישיונו נבעה מאישפוזו בבית החולים, מה שמנע את פסילת רישיונו במקום התאונה.

מוסיף העורר וטוען בהקשר זה כי הוא השתחרר מבית החולים באותו היום ולו סבר קצין משטרה כי הוא מהווה סיכון מאחר והוא נהג חדש וחסר ניסיון, לא היה מקום להשתהות בנטילת רשיונו והיה מקום לחקור את המקרה באופן מיידי ולפסול את רישיונו של העורר בתוך שלושה ימים. לטענת העורר, עצם היותו נהג חדש אינו מעיד על היותו נהג לא זהיר, הואיל וגם נהג בעל וותק רב עלול לגרום תאונת דרכים, ללא כוונת זדון. בנוסף, טוען העורר כי הוא הניזוק העיקרי בתאונה, ומבלי להקל ראש בחבלותיהם של יתר המעורבים בתאונה, הרי שהם נפגעו באופן קל בלבד ושוחררו לביתם עוד באותו היום.

7.

מוסיף העורר וטוען כי הוא שיתף פעולה עם המשטרה באופן מלא, הגיע לתחנת המשטרה לאחר שזומן לחקירה, ענה לכל השאלות שהוצגו לו ולא שמר על זכות השתיקה. העורר מציין כי משפטו עלול להתארך, הואיל וישיבת ההקראה נקבע ליום 8.9.08 וישיבת ההוכחות תקבע לשנת 2009.

8.

לבסוף, טוען העורר כי פסילת רישיונו לתקופה כה ארוכה אינה "מקדמה" על חשבון העונש ובנסיבות העניין, יש להחזיר לו את רישיון הנהיגה או לחילופין, לקצר את תקופת הפסילה.

טענות המשיבה

9.

לטענת המשיבה – באמצעות עו"ד ד' כהן ויליאמס – סעיף 47(ד) לפקודת התעבורה נועד למקרים בהם לא ניטל רישיון הנהיגה בתוך שלושה ימים, ואין בנמצא החלטה שיפוטית הקובעת כי במידה שלא נפסל רישיון הנהיגה בתוך שלושה ימים, אין למשטרה סמכות לפעול מאוחר יותר. לטענתה, המבקש הינו נהג צעיר וחדש, אשר נכנס עם רכבו לצומת שעה שדלק אור אדום ברמזור, פגע בשלושה רכבים שנסעו באור ירוק, מה שמלמד על מסוכנות בנהיגה ולשם כך יש לפסול את רישיונו עד לתום ההליכים נגדו. מוסיפה המשיבה וטוענת כי על פי הלכת צעלוק , ניתן להאריך את פסילת הרישיון ובלבד שההארכה היא לתקופה מוגדרת, כאשר בנסיבות העניין הארכה בשמונה חודשים נוספים היא סבירה.

יצויין כי במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, טען בא כוח העורר כי לו תתקבל פרשנותה של המשיבה לסעיף 47(ד) לפקודת התעבורה, הרי שפרשנות זו מרוקנת מתוכן את הוראת סעיף 47(ג)(1) לפקודת התעבורה.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ושמעתי את טענות הצדדים בדיון לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

11.

לכאורה, בנסיבות העניין מתעוררת שאלה בדבר פרשנותו של סעיף 47 לפקודת התעבורה; האם פסילה מינהלית של רישיון נהיגה יכול שתעשה בתוך שלושה ימים בלבד ממועד ביצוע העבירה, בהתאם להוראות סעיף 47(ג)(1) לפקודת התעבורה, כטענת העורר, או שמא ניתן לפסול את רישיון הנהיגה גם בשלב מאוחר יותר, מכוח הוראת סעיף 47(ד) לפקודת התעבורה, כטענת המשיבה. כשלעצמי, סבורני כי הן פרשנות לשונית והן פרשנות תכליתית של סעיף 47 לפקודת התעבורה מתיישבות עם הפרשנות שאותה מציעה המשיבה. עם זאת, בנסיבות המקרה שלפניי, משעה שפסילת הרישיון של העורר על ידי קצין משטרה נבחנה לגופה על ידי שתי ערכאות שיפוטיות, והוארכה למשך שמונה חודשים או עד לסיום ההליכים המשפטיים בעניינו של העורר, איני מוצא לנכון לקבוע מסמרות בשאלה פרשנית זו.

12.

בפתח החלטתו, ציין בית המשפט לתעבורה כי מונחת בפניו בקשה לפסול את רישיון הנהיגה של העורר בהתאם לסמכותו לפי סעיף 46 לפקודה. במסגרת החלטתו, תיאר בית המשפט לתעבורה את השיקולים התומכים בפסילת הרישיון – ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר ומסוכנותו של העורר – והגיע לכלל מסקנה כי המשיבה עמדה בנטל הדרוש לשם פסילת רישיונו של העורר. בדומה, אף בית המשפט המחוזי בחן את שאלת הפסילה לגופו של עניין, והגיע לכלל מסקנה כי העדר התנגדותו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה והמסוכנות הנשקפת מן העבירות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען, מחייבים את פסילת רישיונו של העורר. אשר על כן, משעה שעניינו של העורר נבחן על ידי שתי ערכאות שיפוטיות וקיימות הכרעות שיפוטיות לעניין הפסילה, איני רואה כל נפקות לשאלת מועד הזימון בפני קצין משטרה.

13.

גם לגופו של עניין איני מוצא מקום להתערב בהחלטותיהם של בית המשפט לתעבורה ובית המשפט המחוזי. כפי שציין בית המשפט המחוזי, העורר לא התנגד לקיומן של ראיות לכאורה בבית המשפט לתעבורה, וגם במסגרת הערר שלפניי לא מצאתי התנגדות כאמור ומשכך, אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. בנוסף, סבורני כי הן בית המשפט לתעבורה והן בית המשפט המחוזי צדקו בקובעם כי קיימת בעניינו של העורר מסוכנות, המחייבת את פסילת רישיונו.

העורר גרם, לכאורה, לתאונת דרכים קשה, שרק בדרך נס לא גבתה מחיר דמים, שעה הוא מחזיק ברישיון נהיגה כשמונה חודשים בלבד. נסיבות התאונה, במסגרתה נכנס העורר, לכאורה במהירות גבוהה, לתוך צומת, שעה שדלק ברמזור אור אדום וכלי רכב אחרים נסעו בהתאם לאור הירוק שדלק ברמזור בכיוון נסיעתם, מלמדות על הצורך להרחיקו מן ההגה. הגם שמוטב היה אילו פסל קצין משטרה את רשיונו של העורר לאלתר או למצער מיד עם שחרורו מבית החולים, פסילת רישיונו של העורר כשבוע לאחר התאונה אינה מעלה או מורידה דבר. אשר על כן, איני מוצא מקום להתערב בהחלטתו נשוא הערר של בית המשפט המחוזי, הן לעניין הפסילה עצמה והן לעניין משך הפסילה.

14.

בשולי הדברים יוער כי הגם שבבית המשפט המחוזי העלה העורר טענה לפיה בית המשפט אינו מוסמך לפסול את רישיון הנהיגה לתקופה העולה על שישה חודשים, הרי שטענה כאמור לא הועלתה בפניי.

15.

לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.