בש"פ 6432/06 נרסס קגרמניין נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא) מיום 23.7.06 בב"ש 2623/06, בגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו בת"פ 5131/06.

ב.(1) כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הצתה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן החוק), חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה לחוק וחבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק.

(2) כנטען, בשעות הבוקר המוקדמות (שעה 04:30) של יום 18.6.06 ניגש העורר לרכבו של המתלונן, הגר בשכנות אליו בחדרה, והציתו במזיד. כתוצאה מההצתה פרצה אש ברכב, ונגרם נזק כבד. המתלונן, שהבחין באש העולה מרכבו, ניגש לרכב בניסיון לכבות את האש. במהלך ניסיונות הכיבוי נכוה המתלונן בחלקי גופו השונים ונזקק לטיפול רפואי.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים.

ג.בהחלטתו מיום 23.7.06 קבע בית המשפט המחוזי כי בבסיס התשתית הראייתית עומדת הודעתה של בת המתלונן (אינה), שצפתה במעשה ההצתה מחלון ביתה, ומסרה תאור מפורט. על גרסה זו חזרה אינה שוב ושוב בעימות שנערך בינה לבין העורר. תימוכין לדבריה נמצאו בהודעת אשת המתלונן ובהודעת בתם השניה-קרינה, לפיהן איים בעבר העורר להצית את רכבה ודירתה של המשפחה. לאלה נקבע, הצטברו ראיות נוספות בדבר עצם ההצתה, דו"ח כיבוי אש ודו"ח שמאי. הוסף כי האליבי לו טוען העורר לפיו שב לביתו בשעה 24:00 באותו לילה אינו סותר את האפשרות שהצית את הרכב לאחר מכן בשעה 04:30, וכי יש לבחון בזהירות רבה את הודעות רעייתו וחמותו התומכות בגרסת האליבי .

עוד נקבע, כי עבירת ההצתה, בה הואשם העורר, מקימה עילת מעצר, שכן המצית "יוצר סיכון שלא ניתן לתחום את גבולותיו", משהוצת הרכב ליד בית מגורים יכלה האש להתפשט לכלי רכב אחרים או למבנה עצמו. כן נאמר, כי בעניינו של העורר קמה אף עילת מעצר של שיבוש הליכי משפט, שכן השכנות וההיכרות בין העורר לבני משפחת המתלונן מקימות סיכון, כי העורר ינסה להשפיע עליהם לחזור בהם מהודעותיהם במשטרה.

נקבע, כי נוכח עברו הפלילי של העורר, הכולל הרשעות קודמות בעשרות עבירות רכוש, סמים, אלימות, בריחה ממשמורת חוקית ועבירות כנגד שוטרים, אין לתת בו אמון, ואין מקום להכנת תסקיר מעצר בעניינו ולשחרורו לחלופת מעצר.

ד.עיקר טענותיו של העורר בערר דנן מופנה כנגד עוצמת הראיות. נטען כי הראיה היחידה כנגדו היא הודעתה של אינה, לפיה זיהתה אותו כמי שהצית את הרכב. נטען, כי הודעתה זו רצופה סתירות ואין די בה כדי לבסס תשתית ראייתית כנגדו. לטענתה, ראתה את העורר מבעד לתריסי חדרה, בקומה רביעית בשעות הלילה המאוחרות, מחזיק מיכל גדול, שופך נוזל מתחת לרכב וזורק כ- 4-3 בקבוקי תבערה. דא עקא, שחוות דעת מכבי האש קובעת, כי לא נמצאו שרידים של חומר מאיץ, אשר שימש להצתת הרכב. עוד נטען, כי מהודעתה השנייה של אינה עולה, שהתאורה ברחוב הפריעה לה לראות את הרכב או לזהות את המצית. בהקשר זה נטען עוד, כי היא זיהתה את העורר מבעד לחרכי התריס שבחלון חדרה, מה שבוודאי הקשה על זיהוי המצית.

מהודעתה של אינה עולה, כי היא התעוררה למשמע קול הדלקת המצית; נטען כי במצב דברים זה לא יכלה להבחין בעורר שופך חומר מתחת לרכב, כפי שטענה בהודעתה, שכן אם התעוררה לקול המצית צריכה היתה לראות בשלב זה אש בוערת. העורר טוען לתהיות נוספות המתעוררות בדבריה, ביניהן העובדה, שמסרה, כי אביה הבחין בעורר לאחר שהיא קראה לו, אולם גירסה זו סותרת את גירסת האב, לפיה כלל לא הבחין בעורר. כן מעלה העורר תמיהה באשר לדבריה, לפיה עובר לאירוע הבחינה בעורר כשהוא שובר את חלון רכבה, אולם שבה לישון.

נטען, כי גם בכך שטביעות אצבעותיו של העורר לא נמצאו על הבקבוק אשר שימש להצתת הרכב, יש להטיל ספק בדברי אינה. ספק זה מתחזק נוכח העובדה, כי בעוד לפי תיאורה חבש פאה ומעיל שחור, אינה מציינת כי לבש כפפות. בהקשר זה הוסף כי לא נמצאו פאה, מעיל שחור ומצית.

מנגד, טוען העורר, עומדת טענת האליבי שהציג, ושנתמכת בהודעות חמותו ואשתו, לפיה באותו לילה בשעה 24:00, שב לביתו והלך לישון.

נטען, אם כן, כי יש להורות על שחרורו של העורר, או לחלופין על הכנת תסקיר לצורך בחינתה של חלופת מעצר.

ה.בדיון טען בא כוח המשיבה כי המתלוננת זיהתה את המשיב בבירור, וכי נבחנה על ידי המשטרה, בשחזור שנערך במקום, האפשרות המעשית לראות את שטענה מבעד לדירה.

ו.עיינתי בראיות, ושוכנעתי - כמותי כבית המשפט קמא - כי בסופו של יום הרושם המצטבר הוא שישנן ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר. אינה מסרה גירסה מפורטת בהודעותיה מן הימים 18 ו-19 ביוני 2006. עליה חזרה גם בעימות מול העורר ב-22 ביוני, תוך שהיא מזהה את העורר, אותו היא מכירה מזה זמן רב, באופן חד משמעי כמי שהצית את הרכב. לכך מצטרפות הודעותיהן של האם והבת השניה קרינה, אשר תיארו איומים מפורשים של העורר, ובכללם איום כי ישרוף את הרכב, וזאת על רקע פניית המתלונן לעורר ולאחיו שלא יעסקו במכירת סמים תחת לבניין המגורים. כן צפיתי בעימות מיום 22.6.06 ועיינתי ברישום העימות בין העורר לאינה. העורר, הן בהודעתו מ-18.6.06 בה שמר על זכות השתיקה והן בעימות, טען כי היה בביתו מחצות (לעניין העימות אציין במאמר מוסגר, כי על התביעה לצפות בדברים הנאמרים בו בקשר לזכות הייצוג). לגוף הדברים בשלב זה, ככלל, אין בית המשפט בוחן את סוגיית המהימנות ואיננו יכול להעריך את המשקל שיינתן לגרסת העדה (בש"פ 2182/95 מדינת ישראל נ' עבד בן תיסיר מהאג'נה , פ"ד מט(2) 227; בש"פ 794/06 עבאס עוואודה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)) התמיהות שהעלה העורר ביחס להודעתה של אינה, מקום בירורן הוא בהליך העיקרי ואינן מאיינות את הראיות לכאורה; המכלול מצביע על פוטנציאל של ראיות כאלה. כידוע בעניין זה יש לבחון "תמונה כוללת באשר לפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה, כלומר, אם קיים סיכוי סביר שמחומר חקירה זה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 149-148, הנשיא ברק) עוד נאמר כי "אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם אך פונקציה של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי ייתן להם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה" ( שם, עמ' 149). אלה, כאמור, נתקיימו בעניין דנן.

ז.קיימות, איפוא, עילות מעצר של מסוכנות (סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים תשנ"ו-1996)), העולה מטיב העבירה וכן מעברו הפלילי של העורר (ראו להלן), וכן חשש משיבוש הליכי משפט (21(א)(1)(א)) נוכח השכנות למשפחת המתלונן; ולראיה נטען, כי מיד לאחר אירוע ההצתה פנה אחי העורר מקסים לבת המתלונן קרינה ואמר לה "אני אוציא לך את העיניים, זו רק ההתחלה את תראי מה אני יעשה לך" (הודעת קרינה מיום 20.6.06). הדעת נותנת, כי לעניין זה יתנו הרשויות את ליבן, ובמיוחד כשהדבר בא כבקשה ספציפית מפי אינה (הודעתה מ-22.6.06) וכן בהודעת אמה מיום 18.6.06.

לעורר עבר פלילי כבד הכולל - למרבה הצער - הרשעות בעבירות מגוונות מגיל 13: בריחה ממעצר, תקיפה ומספר גדול - עשרות רבות - של עבירות רכוש (פריצות לדירות ורכבים); וכן ריצה מאסרים בפועל. דרכי התנהגותו רצופות התנגשות עם החוק, וידו לכאורה נטויה באין מורא החוק עליו. לכך מצטרפת מערכת היחסים הבעייתית בין העורר למשפחת המתלונן. קשה להידרש לחלופה בנסיבות, חרף כל שטען לטובת העורר סניגורו המלומד, ועל כן אין מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא.

ח.אין בידי איפוא להיעתר לערר.