בש"פ 646/10 מרדכי שמעוני נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 15.12.2009 (כב' השופט י' שפסר) בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט

השלום בבאר שבע מיום 12.11.09 (כב' השופט י' פרסקי) לפיה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, וערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 14.01.2010 (כב' השופטת ט' חיימוביץ) בגדרה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע מיום 3.1.10 (כב' השופט י. פרסקי) לפיה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה למעצרו עד תום ההליכים.

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים; סחיטה באיומים; הסגת גבול ושימוש בסם לצריכה עצמית - עבירות לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); סעיף 428 סיפא לחוק; סעיף 447(א)(1) לחוק; סעיפים 7(א) ו- 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה ).

ל פי כתב האישום, במועדים הרלוונטיים לעובדות כתב האישום, העורר עבד כמנהל חשבונות במשרדו של המתלונן, רואה חשבון במקצועו, ובעל משרד רו"ח

באילת ומשרד נוסף במלון מרדיאן בים המלח. במהלך חודש יוני 2009, המתלונן הודיע לעורר על סיום ההתקשרות ביניהם, לאחר שגילה כי העורר השתמש בסם מסוכן, תוך הפרת תנאי העסקתו במשרד. העורר איים על המתלונן באומרו: "אם תזוז ימינה או שמאלה אז אני אשפוך אותך, אתה תצא על כסא גלגלים". בסמוך למועד זה ערך המתלונן הסכם סיום התקשרות עם העורר ובמעמד זה שילם לעורר 9000 ש"ח.

יומיים לאחר מכן, התקשר העורר למתלונן ואיים עליו בשנית "אתה זוכר את הדו"ח של הלקוח שסיכמנו שאתה לא עושה?... אני רוצה שתעשה את הדו"ח הזה ואתה תקבל חלק מהכסף בחזרה, גם לזה אין מצב שאתה מסרב, לי אין מה להפסיד".

במועד אחר, התקשר העורר למתלונן ודרש ממנו כי יספק לו שירות הנהלת חשבונות עבור לקוחותיו, משסירב המתלונן איים עליו העורר כי ידקור אותו, ישבור לו את הברכיים ו"יקלקל" לו את הפנים באמצעות חומצה.

ביום 26.8.09, סמוך לשעה 19:00, הגיע העורר למקום עבודתו של המתלונן במלון מרדיאן, ביחד עם אדם נוסף שהציגו כ"חייל שלו", ודרש מהמתלונן לספק לו שירותי הנהלת חשבונות עבור לקוחותיו. משסירב המתלונן לעשות כן, צעק עליו העורר ואיים בפגיעה בו ובבני משפחתו באומרו כי "יהפוך את המלון ואחרי זה, ילך לאשתו של המתלונן ויהפוך את הקיבוץ ... תקשיב, לי היום אין מה להפסיד, אני אשפוך אותך, אני אקלקל לך את הפנים, אני אשפוך עליך חומצה, אתה תפתור לי את הבעיות, אתה תטפל לי בלקוחות". בשל פחדו ומתוך מטרה לגרום לעורר להניח לו, אמר המתלונן לעורר כי הוא צריך לחשוב על כך.

ביום 24.9.09, בסמוך לשעה 08:15, העורר הגיע למלון פלאז'ה באילת בו התארח המתלונן, הזדהה בקבלה בשמו של המתלונן וביקש את מפתח החדר בו שהה המתלונן. העורר עלה לחדר ונכנס פנימה, כאשר המתלונן שהה בחדר, ודרש מהמתלונן כי יספק לו שירותי ניהול חשבונות. המתלונן סירב ודרש כי העורר יעזוב את חדרו, לבסוף הוצא העורר מהחדר על ידי קב"ט המלון.

2.

עם הגשת כתב האישום ל בית משפט השלום, הגישה המשיבה בקשה להארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית משפט

השלום מצא כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר ובהחלטתו מיום 12.11.09 הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. זאת, לאור התרשמותו השלילית של שירות המבחן מהעורר והיעדר תובנה ומודעות מצידו לבעיות השימוש בסמים מהן הוא סובל. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי של העורר והתיקים התלויים ועומדים כנגדו המעידים כי העורר אינו נרתע מהפרת החוק. כך, נגזרו על העורר לאחרונה 300 שעות של"ץ, אך העורר לא ביצע את הנדרש ממנו וניתק את הקשר עם שירות המבחן.

3.

על החלטה זו, הגיש העורר ערר ל בית משפט המחוזי. בהחלטתו מיום 15.12.09 דחה בית המשפט

את הערר, לאחר שמצא כי יש ראיות לכאורה כנגד העורר ולאור מסוכנותו. בהקשר זה, ציין

בית משפט קמא את התרשמות שירות המבחן, לאור היכרות קודמת עם העורר, כי העורר מתקשה לעמוד בגבולות המוצבים לו על ידי גורמי סמכות, מתקשה בויסות התנהגותו במצבי כעס, מגלה התנהגות אובססיבית כלפי המתלונן, אימפולסיבי ומניפולטיבי בהתנהגותו. מכתב אישום אחר שהוגש כנגד העורר, עולה כי הוא ניסה לצאת מהארץ באמצעות שימוש בדרכון מזויף. העורר נכנס לחדרו של המתלונן במלון תוך שימוש בתחבולה והתחזות, מה שמלמד כי אינו בוחל בכל דרך להשגת יעדיו. בסיפא להחלטתו, דקדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו של בית משפט השלום, וציין כי מההחלטה עולה כי בית משפט השלום לא סגר את הדלת בפני העורר להניח את דעתו כי ניתן לתת בו אמון, ואם תוגש בבוא העת בקשה מתאימה, ישוב מן הסתם בית משפט

השלום וישקול את עמדתו.

4.

ביום 3.1.10, שבועיים לאחר החלטה זו, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בפני בית משפט

השלום. הבקשה נדחתה מן הטעם שהוגשה שבועיים בלבד לאחר שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בערר ובהיעדר שינוי מהותי בנסיבות.

על החלטה זו, הגיש העורר ערר נוסף ל בית המשפט המחוזי. בהחלטתו מיום 14.1.2010 דחה בית המשפט

המחוזי את הערר, נוכח חלוף הזמן הקצר מאז נדחה הערר הקודם שהגיש העורר, ובהיעדר שינוי נסיבות.

5.

על החלטות בית המשפט המחוזי נסב הערר שבפני, בו התמקד העורר בעילה המעצר ובאפשרות לחלופת מעצר. לטענת העורר, בית משפט קמא נתן משקל רב מדי להמלצתו השלילית של שירות המבחן, שהתבססה על בעיית השימוש בסם על ידי העורר, למרות שאין ראיות כי העורר אכן צורך סמים. המדובר בעבירה של סחיטה באיומים שלא על רקע של שימוש בסמים, ואין בה כדי לעורר חשש למסוכנות. לעורר אין הרשעות בעבירות של אלימות פיזית וגם על פי עובדות כתב האישום, העבירה של סחיטה ואיומים בוצעה ללא אלימות בצידה, המדובר באירוע סחיטה נקודתי שאינו מאפיין את אורח חייו של העורר. העורר בן 36 ועד גיל 29 קיים אורח חיים דתי נורמטיבי. עברו הפלילי של העורר אינו מכביד, ולחובתו שתי הרשעות בעבירות רכוש כנגד רכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו וההרשעה האחרונה הינה משנת 2004.

6.

העורר הצביע על חלופת המעצר המוצעת ועל כך שגם שירות המבחן מצא כי הערבים המוצעים טובים וראויים. לטענת העורר, ככל שניתן לייחס לו מסוכנות, הרי שהיא כלפי המתלונן בלבד ולא כלפי הציבור, ויש בחלופת המעצר, המרוחקת ממקום עבודתו וממקום מגוריו של העורר, כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, אם בכלל.

לטענת העורר, היה מקום להגיש בקשה לעיון חוזר כיון שבבקשה זו הציע

חלופת מעצר בתוספת איזוק אלקטרוני וכן היה על בית המשפט

להתחשב בחלוף הזמן. כן הצביע על כך שהתיק העיקרי נקבע לשמיעת פרשת התביעה ליום 11.4.2010, ומשמעות הדבר שהעורר יהיה נתון במעצר מעל 6 חודשים.

המשיבה חזרה והתנגדה לשחרורו של העורר, וסמכה יתידותיה בהחלטות בית המשפט

המחוזי ו בית משפט

השלום.

7.

דין הערר להידחות.

בעבירה של סחיטה באיומים גלומה מעצם טבעה מסוכנותו של הנאשם, וברגיל, בעבירות אלה, בהן הנאשם מטיל מורא ופחד על קורבנו, חלופת מעצר לא תסכון (ראו ב ש"פ 8136/09 שניידרמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.099) פסקה 6 והאסמכתאות שם).

אני נכון להניח כי נסיבות העבירה המיוחסות לעורר בכתב האישום, אינן ברף הגבוה, בהתחשב בכך שלא פעל בצוותא עם אחרים, לא הפעיל אלימות פיזית כנגד המתלונן, ותורתו-אומנותו אינה בגביית חובות ובמעשי סחיטה (ראו בש"פ 6232/04 אברג'ל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.7.04). עם זאת, המסוכנות נלמדת מ"העושה" ו"המעשה", כך שלצד העבירה המיוחסת לנאשם על בית המשפט להציב את נסיבות ביצוע העבירה ואת מכלול הנתונים ביחס לנאשם.

8.

כפי שעולה מכתב האישום, העורר גילה התנהגות אובססיבית כלפי מיטיבו-המתלונן, שהיה נכון להעסיקו במשרדו ולהעלותו על דרך הישר. ברם, העורר לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו, ובגד באמונו של המתלונן. מתסקיר שירות המבחן מצטיירת תמונה של עורר מניפולטיבי ואימפולסיבי, המגלה התנהגות בעייתית על רקע של שימוש בסמים שהעורר מכחיש. בהקשר זה נציין כי העורר הפסיק ליתן בדיקות שתן ולשתף פעולה עם שירות המבחן, ובשל כך, הוגשה בקשה להפקעת עונש של"ץ שהושת עליו. שירות המבחן העריך כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עבריינית של העורר בעתיד ולא המליץ על שחרורו בעת הזאת לחלופת מעצר.

לעורר עבר פלילי בעבירות רכוש, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותלוי כנגדו עונש מאסר מותנה של 7 חודשים. בנוסף לעברו הפלילי, כנגד העורר תלויים ועומדים מספר כתבי אישום במספר בתי משפט בגין עבירות שונות: זיוף, שימוש במסמך מזויף והתחזות כאדם אחר במטרה להונות (בעקבות נסיון של העורר לצאת את גבולות המדינה בדרכון מזויף), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התנהגות פרועה ופירוק חלקים מרכב, תקיפת עובד ציבור, איומים על עובדת מלון, איומים ותקיפת צוות רפואי בחדר מיון, שבל"ר והחזקת כלים להכנת סם.

הנה כי כן, מסוכנותו של העורר עולה מאליה נוכח שלל כתבי האישום התלויים ועומדים כנגדו. לאור זאת ונוכח מכלול הנתונים הקשורים לעורר, איני סבור כי שגו הערכאות קמא בכך שלא סטו מהמלצתו הנוכחית של שירות המבחן.

סופו של דבר, שאני דוחה את הערר.