בש"פ 6466/02 עקיב גרדשוב נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין פלילי, ביחד עם אחר, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו באשמה של הצתה וקשירת קשר לביצוע פשע. לעורר לבדו מיוחס אישום של נהיגה של כלי רכב בזמן שהוא פסול מלנהוג.

על-פי האמור בכתב האישום, באו העורר ושותפו בשעת לילה לבניין משרדים כשהם מצוידים בבקבוק תבערה. הם ניפצו את חלון המשרד, שפכו לתוכו חומר דליק, השליכו את בקבוק התבערה והציתו את המקום. האש אחזה במשרד וברהוט שבתוכו. למקום הוזעקו כוחות הצלה והיה צורך לפנות את דיירי הבתים הסמוכים, עד אשר תכבה האש. העורר ושותפו נתפסו כשהם מנסים להימלט מן המקום. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם של השניים, עד תום משפטם, לאחר שמצא כי קיימת תשתית ראייתית כדי לקשור אותם למעשי העבירה. בשל מסוכנותם מצא בית המשפט כי אין מקום להמיר את המעצר בחלופה אחרת. כנגד החלטה זו מלין העורר, ואת עיקר טענתו הוא מכוון כנגד העובדה שלא נתבקש תסקיר מעצר בעניינו, אף שהוא כבן עשרים שנה. על בית המשפט היה, לדעתו, להעדיף חלופת מעצר על פני מעצר. הוא טוען גם, כי לא היה מקום להבחין בינו לבין שותפו, לגביו נתבקש וניתן תסקיר מעצר.

דין הערר להידחות. אכן, בעניינו של השותף נתבקש תסקיר מעצר, אולם לאור האמור בתסקיר נמצא גם שם כי אין מקום לחלופת מעצר בעניינו. בעובדה שלא נתבקש תסקיר מעצר בעניינו של העורר אין, כשלעצמה, כדי לפגום בתוקף החלטתו של בית המשפט המחוזי. מעשיהם של העורר ושותפו מעידים עליהם, כי הם מוכנים לפגוע בביטחון הציבור וכי אם ישוחררו קיים חשש של ממש לביטחון הציבור. מי שנכון לשלוח אש במבנה בקרבת דירות מגורים, באישון לילה, באופן שסיכן את חייהם של אחרים, מעיד, לכאורה, על עצמו, שאין לחיי אדם ערך של ממש בעיניו, וכי אין ליתן בו אמון. בנסיבות אלה, צדק בית המשפט בכך שקבע כי לא היה מקום לבחור בחלופת מעצר. בנסיבות החמורות של המקרה, אין גם להלין על בית המשפט המחוזי משלא ביקש תסקיר בעניינו של העורר שאינו קטין.

הערר נדחה.