בש"פ 6493/09 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

2.

ביום 24.11.2008 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום נגד המשיב, המייחס לו עבירה של ניסיון לאינוס. לפי כתב האישום, בין המשיב למתלוננת הייתה היכרות טרם אירוע העבירה. בימים שקדמו לאירוע המתלוננת איפשרה למשיב ללון בביתה, תוך התניה כי אינה מעוניינת לקיים יחסי מין עימו. על פי הנטען, בליל יום 18.11.08 הגיע המשיב לסלון הבית, שם ישבה המתלוננת, תפס בידה בכוח ומשך אותה למזרון שהיה מונח על רצפת החדר. המשיב השכיב את המתלוננת על המזרן, הוריד את מכנסיו ותחתוניו, נשכב על המתלוננת וניסה להפשיט את בגדיה. המתלוננת התנגדה, אך המשיב לא עזב אותה, עד הגיעו לסיפוק מיני על בטנה.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. הדיון בבקשה נדחה מספר פעמים עקב אי התייצבותו של בא כוח המשיב, עקב בקשות שהוגשו מטעמו, וכן לשם עריכת חוות דעת פסיכיאטרית למשיב וקבלת תסקיר בעניינו. במסגרת הדיון בבקשה קבע בית המשפט (כבוד השופט י' פלפל) כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב, בהסתמך על הודעת המתלוננת ועדות נוספת הנוגעת למצבה הנפשי של המתלוננת לאחר האירוע הנטען. בנוסף קבע בית המשפט כי קיימת עילה למעצרו של המשיב, הן בגין מסוכנותו והן בגין חשש לשיבוש הליכי משפט. מסוכנותו של המשיב עולה מחומרת העבירה המיוחסת לו ומעברו הפלילי הכולל מספר הרשעות בעבירות כלפי המתלוננת עצמה. נקבע כי העובדה שהמשיב הורשע בעבר בעבירות של הפרת הוראה חוקית מקשה ליתן אמון בו ומעוררת חשש לשיבוש הליכי משפט. לסיכום קבע בית המשפט כי על-פי הנסיבות ותסקיר שירות המבחן, אין בחלופה המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

4.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים, הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים. בבקשתה טוענת המבקשת שמסוכנותו של המשיב נלמדת הן מחומרת המעשים המיוחסים לו והן מעברו הפלילי. עוד צוין כי בתסקיר שירות המבחן נקבע כי קיים סיכוי להישנות הפגיעה במתלוננת מצד המשיב. מסקנה זו מבוססת על עברו הפלילי של המשיב הכולל הרשעות במספר עבירות נגד המתלוננת, ועל התרשמות שירות המבחן מעמדותיו ומתפיסותיו של המשיב ביחס למתלוננת ומקשייו לוותר על הקשר עימה. לאור נסיבות אלו סבורה המשיבה כי אין מקום לתת אמון במשיב, ולא יהיה בכוחה של חלופת מעצר לאיין מסוכנותו. עוד טוענת היא כי העיכוב בשמיעת הראיות נבע מבקשות דחייה מטעם ההגנה. עד כה נשמעה עדותם של שלושה עדי תביעה, וישיבת הוכחות נוספת קבועה ליום 3.9.09, במהלכה צפויה להישמע עדות המתלוננת.

5.

מנגד טען בא כוח המשיב כי בתקופה האחרונה התקיים שינוי נסיבות, כיוון שהמתלוננת נעצרה במסגרת תיק אחר, וכיום היא שוהה בחלופת מעצר. שינוי זה לטענת הסנגור, מפחית את מסוכנותו של המשיב כלפי המתלוננת. עוד טען הוא כי במהלך בחינת חומר החקירה התגלו חומרים רבים אשר מטילים דופי במתלוננת, במהימנותה, באופייה ובמצבה הנפשי. לדבריו, את מידע זה יש לקחת בחשבון במסגרת ההחלטה על הארכת מעצרו של המשיב. הערכת בא כוח המשיב היא כי ההליך צפוי להימשך זמן רב, כיוון שפרשת ההגנה צפויה להיות ממושכת.

6.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והחומר המצורף, ולאחר שקיבלתי עדכון מהמבקשת לגבי מצבה העכשווי של המתלוננת, סבורה אני כי דין הבקשה להתקבל. מסוכנותו של המשיב עולה באופן ברור מהמעשים המיוחסים לו, אשר כללו התנהגות אימפולסיבית ושימוש בכוח כלפי המתלוננת. למשיב עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות אלימות ורכוש, כמו גם הרשעה במספר רב של עבירות שמהותן הפרת הוראה חוקית. שירות המבחן עמד גם הוא על מסוכנותו של המשיב, לאור תפיסותיו ועמדותיו ביחס למתלוננת וקשייו לוותר על הקשר עימה, אשר מגבירים את הסיכון להישנות הפגיעה בה. אוסיף כי בא כוח המשיב לא העלה כל טענות לשינוי במסוכנותו של המשיב עצמו. התנהגותו האובססיבית של המשיב כלפי המתלוננת, והעובדה שלא נרתע בעבר מהפרת הוראות חוקיות בגינן הורשע בדין ואשר מעידות על זלזול בחוק, מצטרפות לכלל הנתונים שפורטו ומלמדים כי מסוכנותו של המשיב עודה גבוהה וכי אין לתת בו אמון שיקיים את תנאי השחרור. משכך, אין מנוס מהמשך מעצרו.

אציין כי לאחר הדיון הודיעה המבקשת כי המתלוננת שוחררה לחלופת מעצר באשפוזית, ממנה היא רשאית לצאת לקבלת טיפול רפואי ולפגישות עם שירות המבחן. אין בשינוי זה במצבה של המתלוננת כדי לאיין או אף להפחית הסיכון הנשקף למתלוננת מצד המשיב, שכן המסגרת בה שוהה המתלוננת אינה מסגרת נעולה, והקושי ליתן במשיב אמון בעודו עומד. לאור זאת, יש לדחות את טענת בא כוח המשיב בעניין זה.

7.

בהתייחס לטענותיו של בא כוח המשיב נגד מהימנותה של המתלוננת ואופייה, הרי שהמקום להעלות טענות אלה הוא במסגרת ההליך העיקרי, שם תתבררנה הסוגיות לאשורן. טענות אלו אינן משליכות על ההחלטה בבקשה זו, במיוחד כאשר חומר החקירה התקבל בידי ההגנה לפני זמן רב, ובדיונים בבית המשפט דלמטה הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה. כמובן, אם סבור הסנגור שהתשתית הראייתית השתנתה באופן מהותי, עומדת בפניו האפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט דלמטה.

8.

לאור האמור, מקבלת אני את הבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב החל מיום 24.8.2009, בתשעים ימים או עד מתן פסק דין בת"פ 1202/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, על פי המוקדם.