פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6505/03
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
העורר:
חיים בן ישי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי
תל-אביב-יפו מיום 14.7.2003 בתיק ב"ש 91600/03, שניתנה על-ידי כבוד השופט
כבוב חאלד
תאריך הישיבה: כ' בתמוז
תשס"ג (20.7.2003)
בשם העורר: עו"ד גיל
גבאי, עו"ד דן באומן
בשם המשיבה: עו"ד מנחם
מזרחי
החלטה
בתאריך 27.4.99 הופעל מטען חבלה שהוצמד למכוניתו של אחד בשם אילוז, שעה שבתוכה ישבו אילוז ובנו, ילד כבן שלוש שנים. אילוז עצמו נפצע אך הילד נהרג. כעבור ארבע שנים, בעקבות התוודותו של שותף לעבירה, יחיא טורק, שנמצאו לה ראיות תמיכה נוספות, הוגש כתב האישום נגד העורר ואחר, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בגדרו הואשם העורר בעבירות רצח, ניסיון לרצח והיזק בחומר נפיץ, והוא נעצר עד תום הליכי המשפט, לאחר שבית-המשפט מצא כי קיימות ראיות לכאורה המלמדות כי הוא היה שותף הן בהחלטה לרצוח את אילוז, הן בהכנת מטען החבלה והן בהצמדת מטען זה למכוניתו של אילוז. הערר שהוגש לבית-משפט זה נדחה, בהחלטה מפי השופט אדמונד לוי. נטען כי בידי המדינה, בנוסף לעדות יחיא טורק, שניתן לו מעמד של עד מדינה, עדות נוספת של שלומי טליאס, חברו של העורר, אשר סיפר כי הסיע את העורר לביתו של טורק ואף ראה בידי האחרון מתקן שעל-פי תיאורו דומה למתקן חבלה.
לאחר הליכים נוספים שהתקיימו בעניינו של העורר, לרבות הליך להארכת מעצרו, פנה העורר לבית-המשפט המחוזי בבקשה לעיון נוסף, בשל כך שמעמדו של טורק כעד מדינה בוטל על ידי המדינה. בית-המשפט המחוזי סבר, כי יש בביטול זה, כדי לפגוע בעוצמת התשתית הראייתית, אולם אין היא מספקת לשאלת מעמדה הלכאורי.
בערר שבפניי נכנס בא-כוח העורר, עו"ד דן באוומן, והפנה אותי לחומר הראיות, ואף טען כנגד משקלה של עדות טורק, שהתבססה על ראיות נוספות שנגבו מפיו. אלא שלא מצאתי בטענות אלה נימוק משכנע השולל את ערכה הראייתי הלכאורי של עדות טורק כדי כך שהתשתית הראייתית שבידי המדינה אינה מספקת למעצר.
כאמור, העדות המפלילה של טורק אינה עומדת לבדה, כמוסבר בהחלטתו של השופט לוי, ולכן אין בשלילת מעמד עד מדינה מעד זה כדי לפגוע בעוצמה הכוללת של הראיות לחובת העורר.
לא מצאתי גם ממש בטענה כי התמשכות ההליכים מצדיקה שחרור העורר. כאמור, לא מכבר הוארך מעצרו של העורר ב-40 ימים, על-ידי השופט אליהו מצא, אשר כתב בהחלטתו כי "לנוכח חומרתם המופלגת של המעשים שבהם מואשם (העורר) והמעידים על מסוכנותו הרבה – לאו דווקא לאילוז אלא לציבור בכללו – אינני רואה מנוס מהארכת מעצרו".
אין, איפוא, עילה כיום לשחרור ממעצר. אפשר אומנם, כי לא ניתן יהיה לסיים את המשפט בתקופת ההארכה ויידרשו הארכות נוספות, אלא שעל ההצדקה להארכות נוספות יחליט שופט בית-המשפט העליון שידון בבקשות המדינה.
הערר נדחה.
ניתנה היום, כ' בתמוז תשס"ג
(20.7.2003).
ש ו פ ט ת