בש"פ 7584/03 מדינת ישראל נ. חיים בן ישי

לפניי בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 5.9.03 או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם. על פי הנטען בכתב האישום קשר המשיב ביחד עם אחרים קשר לרצוח את אשר אילוז. במסגרת הקשר, אור ליום 27.4.99 הוצמד מטען חבלה רב עוצמה מתחת לרצפת מכוניתו של אילוז בעת שזו חנתה בחניון ביתו. אילוז שביקש להסיע במכונית את בנו בן השלוש, הושיבו במושב ליד מושב הנהג ומשהתניע את המכונית והחל להניעה, התפוצץ המטען ובנו הקטן נהרג ואילוז נפצע. רק לאחר מספר שנים, בעקבות דברים שמסר אחד הקושרים לביצוע הרצח – יחיה טורק – נעצרו המשיב ועמו נאשם 2 באותו כתב אישום, אדם בשם גילקרוב, והואשמו ברצח, בנסיון לרצח ובהיזק בחומר נפץ.

בהחלטתו מיום 26.11.02 ציווה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. עררו של המשיב לבית משפט זה נדחה בהחלטתו של השופט א' לוי אשר קבע כך: "העובדות המיוחסות לעורר מקימות עילות מעצר סטטוטוריות, ואני שותף לדעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין דרך להבטיח את הציבור מפני מסוכנותו של עורר זה אלא בדרך של מעצר-ממש". בהסכמת התביעה, שוחרר בתאריך 23.2.03 הנאשם 2 בכתב האישום, כאשר לדעת התביעה עוצמת הראיות נגדו פחותה מזו שקיימת נגד המשיב.

ניהול משפטו של המשיב בתקופת המעצר התעכב מסיבות שונות ובהן חילופי הסנגורים והזמן שנדרש לסנגורים להערך כדי ללמוד את חומר הראיות. משלא הסתיים משפטו של המשיב בתוך תשעת החודשים, האריך בית משפט זה (השופט א' מצא ) את המעצר ב-9 חודשים נוספים. בהחלטה להאריך את המעצר קבע כך:

"המועדים הקבועים לשמיעת הראיות חורגים מגדר תקופת הארכת המעצר המבוקשת, ומקובלת עליי הערכת סניגוריו של המשיב, כי סיום שמיעתו של המשפט – בעוד המשיב נתון במעצר – יחייב להאריך את מעצרו אף יותר מפעם אחת נוספת. צפי זה איננו מעודד, וייטיב בית המשפט המחוזי לעשות אם ימצא דרך להקדים חלק ממועדי הבירור. על-כל- פנים, לנוכח חומרתם המופלגת של המעשים שבהם מואשם המשיב, והמעידים על מסוכנותו הרבה – לאו דווקא לאילוז אלא לציבור בכללו – אינני רואה מנוס מהארכת המעצר" (בש"פ 4160/03, 4336/03 מדינת ישראל נ' חיים בן ישי ).

הנה כי כן, בהארכת המעצר הביא בית המשפט בגדר שיקוליו את האפשרות שהמשפט לא יסתיים בהעדר מועדים לשמיעת הראיות ואף על-פי כן החליט כי נוכח הסיכון הרב הנשקף מן המשיב אין דרך להבטיח את הציבור מפניו שלא מאחורי סורג ובריח. מאז אותה החלטת מעצר, חלו התפתחויות הקשורות לראיות בתיק. בתאריך 1.6.03 בוטל הסכם עד המדינה שנעשה עם עד התביעה העיקרי במשפטו של המשיב יחיא טורק והוחלט לנהל הליכים פליליים גם נגדו. לעדי התביעה צורף עד מדינה אחר, אשר לטענת הסנגורים גרסתו המפלילה אינה זהה לגרסת טורק. באי-כוח המשיב הגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר עקב התפתחות זו. בתאריך 14.7.03 דחה בית המשפט המחוזי (השופט ח' כבוב ) דחה את הבקשה. המשיב ערר על ההחלטה הנ"ל ובית משפט זה (השופטת ד' דורנר ) בדחותו את הערר קבע בזו הלשון:

"כאמור, העדות המפלילה של טורק אינה עומדת לבדה, כמוסבר בהחלטתו של השופט לוי, ולכן אין בשלילת מעמד עד מדינה מעד זה כדי לפגוע בעוצמה הכוללת של הראיות לחובת העורר.

לא מצאתי גם ממש בטענה כי התמשכות ההליכים מצדיקה שחרור העורר. ... אפשר אומנם, כי לא ניתן יהיה לסיים את המשפט בתקופת ההארכה ויידרשו הארכות נוספות, אלא שעל ההצדקה להארכות נוספות יחליט שופט בית המשפט העליון שידון בבקשות המדינה" (בש"פ 6505/03 חיים בן ישי נ' מדינת ישראל ).

בתאריך 21.7.03 ביטל בית המשפט קמא את מועדי ההוכחות שנקבעו לחודש ספטמבר וקבע שבעה מועדים חדשים במועדים שונים בדצמבר וינואר. הפרקליטות פנתה בבקשה לנשיא בית המשפט המחוזי לעשות מאמץ ולקבוע מועדים מוקדמים יותר. בינתיים הוגשה לבית משפט זה בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים. בתאריך 12.8.03 האריך בית משפט זה (השופטת ד' דורנר ) את מעצרו של המשיב ב-20 ימים בלבד, כדי לאפשר לבית המשפט המחוזי לקבוע מועדי שמיעה נוספים. בעקבות ההחלטה נקבעו שני מועדי הוכחות נוספים בתיק, לתאריכים 9.9.03 ו-14.9.03 ועתה שבה המדינה ומבקשת הארכת מעצר נוספת.

בפניי טענו שני סנגוריו של המשיב כל שניתן בהתנגדותם להארכת המעצר המבוקשת. תחילה הדגישו כי העיכובים בשמיעת המשפט בתקופת תשעת חודשי המעצר הראשונים נגרמו שלא בשל הסנגוריה וכי בכל מקרה, נוכח ההתפתחויות בקשר לעדויות עדי המדינה ומועד חשיפת הראיות הנוספות והסרת החסיון מהן, ממילא לא ניתן היה לשמוע את הראיות קודם לכן. לגוף ההארכה המבוקשת, חזרו הסנגורים על כך שמדובר בהארכת מעצר לאחר תקופה העולה על שנה ובמצב דברים זה הכלל הוא שיש לבחון מחדש את מערך האיזונים בין מידת הפגיעה במשיב לאינטרסים של הציבור. עוד הצביעו על כך שהמשפט עשוי להתמשך זמן ניכר ואין סיכוי כי יסתיים בתקופת הארכת המבוקשת. מערך הראיות בתיק השתנה וגם לכך יש משקל. בנוסף לכל אלה הזכירו הסנגורים את נסיבותיו האישיות של המשיב, שגם הן מצדיקות לשיטתם את השחרור לחלופת מעצר.

שקלתי את הטענות שהועלו על ידי הסנגורים ולא מצאתי כי יש בהן כדי להכריע את הכף לשחרורו של המשיב לתנאי חלופה. עניינו של המשיב הוא אחד מאותם מקרים חריגים שעל אף חלוף הזמן לא חלפה הסכנה הרבה הנשקפת כתוצאה מהשחרור מהמעצר. תכנון רצח על ידי הכנת מטען חבלה, הטענתו של המטען באופן המסכן את הקורבן המיועד ואת מי שנמצא בקרבתו, עד כדי רצח של ילד פעוט, מצביע על סיכון ממשי הנשקף מהמשיב לחיי אדם.

מטעמים אלה אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק דין, הכל לפי המוקדם.