בש"פ 4570/04 מדינת ישראל נ. חיים בן ישי

בפניי בקשה (ששית) להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). סוגית מעצרו של המשיב נדונה בבית משפט זה כבר מספר פעמים, בהליך של ערר על החלטות מעצר עד תום ההליכים ועל בקשות לעיון חוזר, ובהליך של בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. לפיכך, אקצר בתיאור העובדות העומדות ברקע הפרשה ובתיאור ההליכים המשפטיים שהתרחשו עד כה ואתמקד במה שנתחדש במהלך שלושת החודשים האחרונים.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו מיוחסת לו מעורבות במעשה רצח ובניסיון לרצח. בכתב האישום נטען כי המשיב לקח חלק בהטמנת מטען נפץ במכוניתו של אדם בשם אשר אילוז בכוונה להתנקש בחייו. פיצוצו של המטען הביא למותו של בנו בן השלוש של אילוז ולפציעתו באורח קשה של אילוז עצמו. על פי הנטען בכתב האישום היה המשיב ממתכנני המעשה וממבצעיו העיקריים. הפרשה כולה נתגלתה בעקבות הודעותיו במשטרה של אחד מהשותפים למעשה, אדם בשם טורק. בתחילה נחתם עם טורק הסכם "עד מדינה" אך לאחר מכן בוטל אותו הסכם וטורק הועמד לדין על חלקו בפרשה דנן.

עם הגשת כתב האישום הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים וערר שהגיש המשיב לבית משפט זה נדחה. מאז הגיש המשיב מספר בקשות לעיון חוזר בענין מעצרו ובקשות אלו נדחו על ידי בית המשפט המחוזי וגם העררים שהוגשו נדחו. מנגד, המדינה הגישה, מעת לעת, בקשות להארכת מעצרו של המשיב ובקשות אלו התקבלו ומעצרו של המשיב הוארך (לפרוט מלא של ההחלטות הקודמות על מספריהן ראו את החלטת השופט מ' חשין בבש"פ 1657/04 – ההחלטה בענין הבקשה החמישית להארכת מעצרו של המשיב, להלן – ההארכה החמישית ). בכל ההחלטות שניתנו בענין מעצרו של המשיב עוברת כחוט השני הקביעה בדבר מסוכנותו של המשיב אשר משתקפת בעוצמה רבה ממעורבותו, לכאורה, בתכנון וביצוע רצח וניסיון לרצח באמצעות מטען נפץ. מסוכנותו של המשיב נלמדת בעיקר מקיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב אך גם מעברו הפלילי המכביד שכן למשיב הרשעות בעבירות של סחר בסמים, תקיפת עובד ציבור, איומים וייצור פגיונות. מהאמור לעיל ניתן להבין כי המשיב עצור כבר זמן רב וכי משפטו מתארך. התארכות משפטו של המשיב נובעת, בחלקה, מהדרך בה התנהלו הצדדים במשפט, אשר הביאה לביטולם של מועדי דיונים רבים, ובחלקה נובעת מגורמים אחרים שאינם תלויים בצדדים. מכל מקום, הסיבה כיום לעיכוב במשפטו של המשיב היא שהמדינה מבקשת להעיד כנגד המשיב את אותו טורק הנזכר לעיל אך מנועה היא מלעשות כן מכיוון שמשפטו הנפרד של טורק בגין אותה פרשה עצמה מתנהל אף הוא בימים אלו והלכת "קינזי" – אשר בית המשפט המחוזי סבר כי טעמיה מתקיימים במקרה דנן – מונעת מהמדינה מלהעיד את טורק במשפטו של המשיב כל עוד לא נסתיים משפטו שלו.

כאמור, עתה לפניי הבקשה להארכת מעצרו של המשיב בפעם הששית. בבקשתה, ציינה המבקשת כי במשפטו של המשיב העידו כבר רוב עדי התביעה ובדיון בפניי הודיעה באת כוח המבקשת כי במועדים הקרובים הקבועים צפויה להסתיים רוב פרשת התביעה, למעט עדותו של טורק. לנוכח הקשר בין משפטו של המשיב למשפטו של טורק, פרטה המבקשת בבקשתה גם את ההתפתחות במשפטו של טורק ונראה כי אכן, בית המשפט המחוזי עושה מאמץ ניכר לקדם את שמיעתו של תיק זה ומקיים ימי דיונים בסמיכות גבוהה. בהתחשב בנסיבות אלו ולנוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב טענה באת כוח המבקשת כי יש להאריך פעם נוספת את מעצרו של המשיב. בא כוח המשיב התנגד לבקשה. לטענתו, משפטו של טורק ימשך עוד זמן רב והמצב שבו המשיב "מוחזק בשבי בידי טורק", כדבריו, הינו מצב בלתי נסבל. עוד טען בא כוח המשיב כי גם משפטו של המשיב עצמו עוד יימשך זמן רב ואין ספק שהארכת המעצר המבוקשת עתה לא תהא הארכת המעצר האחרונה. טענה נוספת שהעלה בא כוח המשיב נגעה לכרסום שחל, לדעתו, בראיות התביעה. לטענת בא כוח המשיב, מאז ההחלטה בהארכה החמישית חל כרסום נוסף בראיות התביעה אשר בא לידי ביטוי בהחלטת בית המשפט המחוזי להעתר באופן חלקי לבקשת סניגוריו של המשיב ולחשוף פרטים מסויימים הנוגעים לידיעה מודיעינית אשר עד כה היו תחת חיסיון. החלטה זו של בית המשפט המחוזי מראה, לדעת בא כוח המשיב, כי ראיות התביעה נחלשות ולתמיכה בטענותיו הציג בא כוח המשיב את הראיות אשר, לגישתו, מחזקות את גרסת ההגנה ומחלישות את גרסת התביעה.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כאמור, מכלול הנתונים מצביע לכאורה על מסוכנותו של המשיב. עמדו על כך שופטי בית משפט זה בהחלטותיהם על הארכת מעצר מפעם לפעם ואף אני כך סברתי בהחלטתי שלי בבקשה השלישית להארכת מעצרו של המשיב (בש"פ 7584/03). אכן, נקודת האיזון בין הזכות לחירות לבין מתן משקל למסוכנות עשויה להשתנות בחלוף הזמן. עם זאת המעשה המיוחס למשיב הוא כה מחריד, עד כי חלוף הזמן אינו מקהה את מסוכנותו אם אכן תעמודנה הראיות שבתיק במבחן ההוכחה הדרוש בפלילים. באשר לטענות בא כוח המשיב בדבר הכרסום בראיות התביעה הרי שבהליך להארכת מעצר אין בית משפט זה בוחן מחדש את ראיות התביעה שלגביהן נקבע כי יש בהן כדי להעמיד תשתית ראייתית מספקת, ומקומן של טענות אלה בהליך אחר. מכל מקום, גם לגופם של דברים, לא מצאתי כי יש בהתפתחויות במשפטו של המשיב, כפי שהובאו לפניי, כדי לכרסם בשלב זה בראיות לכאורה. יצוין כי הראיות עליהן מסתמך בא כוח המשיב, והטענות בדבר הכרסום בחומר הראיות, עמדו לעיונו של בית משפט זה בעת הדיון בהארכה החמישית (אשר נדונה ביחד עם ערר שהגיש המשיב כנגד דחית בקשתו לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים) ונדחו. השופט חשין בחן את הראיות ואת הטענות ומצא כי אין הן מכרסמות בראיות התביעה במידה כזו אשר תביא לשחרורו של המשיב. מאז הארכת המעצר החמישית לא חל מהפך במערך הראיות ועל כן, גם עתה אין לקבל את טענת בא כוח המשיב בדבר הכירסום בראיות לכאורה, במידה המשמיטה את הקרקע מתחת לגירסת התביעה. באשר להתמשכות משפטו של המשיב הרי ששוב אנו עומדים בפני אחת מתוצאותיה של הלכת "קינזי" אשר בעטיה לא ניתן, לכאורה, להעיד את טורק במשפטו של המשיב כל עוד לא הסתיים משפטו שלו. גם בענין זה אין לי אלא לשוב ולהפנות להחלטתו של השופט חשין

בהארכה החמישית בדבר השפעתה "ממיסת הצדק" של הלכת "קינזי" ועל הקשיים שהיא גורמת. זאת ועוד,כבר הזדמן לי להביע את דעתי לא אחת כי הרציונל של הלכת "קינזי" אינו מחיל אותה על נסיבות בהן עד התביעה אינו מעונין להפליל נאשם, והתביעה נאלצת להשתמש בהודעותיו על פי סעיף 10א לפקודת הראיות (ראו: ע"פ 1774/02 קדוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם), בש"פ 7372/03 מדינת ישראל נ' מוזס (לא פורסם)). משום מה עד היום לא נתנו בתי המשפט המחוזיים דעתם לאבחנה בנסיבות של תחולת הלכת "קינזי" וכך ככל הנראה קרה גם בעניינו של המשיב, וחבל. עם זאת, נראה כי בענייננו, אין מנוס מלהאריך שוב את מעצרו של המשיב בתקווה כי בתי המשפט יפעלו ביעילות ובזריזות הראויה הן במשפטו שלו והן במשפטו של טורק. לסיכום, עניינו של המשיב הוא יוצא דופן בשל סוג העבירה והסיכון הנובע ממנה ויוצא דופן בנסיבות התנהלותו של המשפט. מטעם זה הוא אחד מאותם מקרים חריגים שעל אף שמדובר בהארכת מעצר ששית רואה אני להעתר לבקשה.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב- 90 ימים נוספים, החל מיום 1.6.04 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1164/02, לפי המוקדם.