בש"פ 9239/05 מדינת ישראל נ. מאיר ז'אנו

1.מונחת בפניי בקשה שלישית להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

2.כנגד המשיבים ואדם אחר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכולל שני אישומים, בהם מיוחסות למשיבים עבירות של ניסיון לרצח ורצח בכוונת תחילה, קשירת קשר לביצוע פשע, וחבלה חמורה בכוונת מחמירה. על פי הנטען באישום הראשון, במהלך שנת 2003 המשיבים וארבעה אחרים קשרו קשר לרצוח אדם בשם שלום דומרני (להלן - דומרני), זאת על רקע מאבקי שליטה על גניבות חול באשקלון. ביום 1.6.03 נמצאו השישה בסמוך לבניין בעיר אשקלון, בו מתגורר דומרני. המשיב 2 ואדם נוסף מבין הקושרים, ירון סנקר (להלן - סנקר), נכנסו לתוך הבניין כשהם מחופשים ומצוידים באקדחים עם משתיקי קול. השניים ארבו לדומרני בסמוך למעלית. כאשר נפתחה דלת המעלית התברר לשניים כי דומרני אינו ניצב מולם, אלא חברו, שי בן-אמו. הם ירו בו מספר כדורים ולאחר מכן נמלטו מן המקום, יחד עם הקושרים האחרים, וביניהם המשיב 1, אשר נמצאו בסמוך לבניין. שי בן-אמו נפגע מן היריות. סנקר אמור להעיד כעד תביעה לעניין האישום הראשון. מן האישום השני עולה, כי ביום 20.7.03 בשעות הערב המאוחרות, נודע למשיבים כי דומרני ואחרים נצפו כשהם נוסעים ברכב שכור באחת משכונות העיר. המשיבים איתרו את כלי הרכב בו נהג אחד מחבריו של דומרני, יניב רווח, והחלו לעקוב אחריו. אלא, שמספר רגעים קודם לכן ירדו דומרני וחבריו מן המכונית ובמקומם עלו לרכב שתי בחורות. בשלב מסוים, נסעו המשיבים ברכב אחר במקביל לאותה מכונית. באותו רגע החל המשיב 2, לפי הוראותיו של המשיב 1, לירות בנוסעי הרכב. כתוצאה מן הירי נהרגה אחת מנוסעות הרכב ואילו השניים האחרים נפצעו באורח קשה.

3.עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' ואגו) נעתר לבקשה. משחלפו תשעה חודשים החליט בית משפט זה בשתי הזדמנויות שונות (כבוד השופטות א' חיות וא' פרוקצ'יה) להאריך את מעצרם של המשיבים למשך שתי תקופות זמן נוספות, של 90 ימים כל אחת. עד כה התקיימו 13 ישיבות הוכחות, במהלכן העידו למעלה מחמישים עדי תביעה. במהלך תקופת הארכה המבוקשת קבועות עוד 5 ישיבות נוספות שאמורות להתקיים במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2005, האחרונה שבהן ביום 31.11.05. סנקר עומד לדין בהליך פלילי אחר המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בשל העובדה שכנגד סנקר מתנהל תיק אחר, לא ניתן היה לכאורה להעידו כל עוד משפטו טרם הסתיים, וזאת לאור הלכת קינזי (ע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל , פ"ד ל(2) 477). המבקשת הגישה בקשה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע לאפשר את שמיעת עדותו של סנקר לפני סיום משפטו שלו. בקשה זו נדחתה ביום 9.10.05, לאחר שבית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי הרציונאליים המצדיקים סטייה מהלכת קינזי אינם מתקיימים במקרה של המשיבים.

4.לאור החלטת בית משפט קמא ובשל התמשכות משפטו של סנקר, אין המבקשת חולקת על כך שאין מקום להחזיק המשיבים במעצר תוך המתנה לסיום משפטו בכדי לגבות את עדותו. לטענת המבקשת, היא אמורה לקבל החלטה באשר לדרך בה ניתן יהיה להעיד את סנקר תוך זמן קצר ולפני סיום משפטו שלו. המבקשת מבהירה, כי כרגע עומדות לרשותה מספר אפשרויות. כך למשל, היא מצביעה על האפשרות שתחזור בה מן האישום הראשון לגביו אמור סנקר להעיד או שתבקש הפרדת האישומים. מכל מקום, תהא אשר תהא החלטתה של המבקשת, במהלך הדיון בפניי היא התחייבה, מפי הפרקליטה המלומדת שהתייצבה מטעמה, כי עדותו של סנקר תישמע באחד מן המועדים הקבועים, דהיינו לא יאוחר מיום 31.11.05. המשיבים מתנגדים להארכת המעצר. לעמדתם, הקושי בהעדתו של סנקר היה ידוע למבקשת תקופה ארוכה טרם הגשת הבקשה הנוכחית, ואף על פי כן היא נמנעה מלפעול במועד לשם העדתו. כן מצביעים המשיבים על מספר מקרים אחרים, בהם התעוררה בעיה דומה ובית משפט זה מצא לנכון שלא להורות על הארכת המעצר, כאשר התארכות ההליך נבעה מהלכת קינזי.

5.אחת מהשלכותיה של הלכת קינזי עולה מעת לעת על שולחן הדיונים, שעה שנדונה בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. חוסר האפשרות להעיד עד כל עוד משפטו שלו טרם נסתיים מביאה את המבקשת, לעיתים, להגשת בקשות להארכת מעצר בשל הצורך לחכות עד לסיום משפטו של העד המסוים. מוצאים אנו בפסיקה מקרים בהם אותה מניעה מלהעיד עד הביאה לדחיית בקשות להארכת מעצר ובצד אלה נמצא דוגמאות שבהן אותה בעיה לא מנעה הארכת מעצר (ראו, בש"פ 4586/97 מדינת ישראל נ' אשרף (לא פורסם);

בש"פ 7971/01 מדינת ישראל נ' טיקמן (לא פורסם); לעומת, בש"פ 4570/04 ובש"פ 12047/04 מדינת ישראל נ' בן-ישי (לא פורסמו); בש"פ 1455/04 מדינת ישראל נ' מקדאד (טרם פורסם); בש"פ 2510/05 מדינת ישראל נ' אלזם (טרם פורסם); לגבי מקרי ביניים ראו, בש"פ 4384/04 מדינת ישראל נ' אקעק (לא פורסם); בש"פ 627/05 מדינת ישראל נ' אלזם (טרם פורסם)). המקרה הנוכחי הינו פשוט יחסית לאור ההתחייבות שניתנה כי עדותו של סנקר תישמע במסגרת מועדי ההוכחות הקבועים בפני בית המשפט המחוזי, קרי לא יאוחר מסוף חודש נובמבר הקרוב. אין צורך להידרש במסגרת זו לשאלה מהו המהלך הראוי שיש לנקוט בו על מנת שסנקר יוכל להעיד כאמור. שאלה זו הינה עניין למבקשת. השאלה הנשאלת היא האם על יסוד ההנחה שסנקר אמנם יעיד בזמן הקרוב במשפטם של המשיבים יש להיעתר לבקשה.

6.כזכור, אין עסקינן בבקשה ראשונה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, אלא בבקשה שלישית. ראוי אף לשאול מדוע חיכתה המבקשת עד לאחרונה עם בקשתה מבית המשפט המחוזי שסנקר יעיד על אף הלכת קינזי. מנגד, יש ליתן משקל נכבד ביותר למעשים המפליגים בחומרתם המיוחסים למשיבים. יש לזכור כי מדובר, בין השאר, בעבירות של רצח וניסיון לרצח שלפי הנטען בוצעו על רקע מלחמת כנופיות של עבריינים. מכאן, שרמת המסוכנות הנשקפת מן המשיבים הינה גבוהה ביותר. לאור זאת, ובהתחשב בהתחייבות שנתנה המבקשת בעניין העדתו של סנקר, יש להיעתר לבקשה באופן חלקי. זאת, על מנת שניתן יהיה לבחון בבוא העת האם המבקשת אכן קיימה את ההתחייבות שנטלה על עצמה.

7.אשר על כן, הנני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-60 ימים, החל מיום 18.10.05 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 994/04 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם. החלטה זו בעניין הארכת המעצר תבוא תחת החלטתי מיום 6.10.05 בעניין הארכה של 10 ימים.