בש"פ 3848/06 מדינת ישראל נ. מאיר ז'אנו

בפניי בקשה שישית להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים ימים נוספים החל מיום 15.5.06 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 994/04, לפי המוקדם.

5129371

בחודש יולי 2004 הוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום כנגד המשיבים, הכולל שני אישומים, ובו מיוחסים להם עבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - החוק), שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, עבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק ושתי עבירות של חבלה חמורה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(1) ו-329(א)(2) לחוק.

על-פי הנטען בכתב-האישום, המשיבים קשרו יחד עם אחרים קשר לרצוח אדם בשם שלום דומרני (להלן: דומרני), וזאת על רקע מאבקי כוחות בין קבוצות עבריינים. במסגרת קשר זה, ארבו הקושרים לדומרני, ביום 2.6.03, בקרבת ביתו ותכננו לפתוח באש לעברו. בפועל, ירו הקושרים באדם אחר, חברו של דומרני, ופצעו אותו פציעות קשות. באישום השני מתואר ניסיון נוסף להתנקשות בחייו של דומרני, במהלכו ירה המשיב 2, על-פי הוראת המשיב 1, לעבר רכב, שעל-פי המידע שהיה בידיהם, אמור היה לנסוע בו דומרני. מן הירי נהרגה שקד שלחוב ז"ל, ולשני נוסעים אחרים ברכב נגרמו חבלות חמורות.

ביום 8.11.04 הורה בית-המשפט המחוזי על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. מאז קוימו ישיבות רבות במהלכן העידו מרבית עדי התביעה, אולם שמיעת הראיות בתיק מעוכבת בשלב זה. זאת, משום שנגד עד תביעה מרכזי ומי שנטען כי היה שותפם של המשיבים לעבירות, ירון סנקר (להלן: סנקר), מתנהל עתה משפט בגין עבירות של רצח וניסיון לרצח, ועל-פי הלכת קינזי (ע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל , פ"ד ל(2) 477) אין ניתן להעידו בטרם יסתיים משפטו. בקשה של המדינה לאפשר לה להעיד את סנקר לפני סיום משפטו ותוך סטיה מהלכת קינזי נדחתה על ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתחילת חודש אוקטובר 2005. כנגד החלטה זו עתרה המדינה לבית-משפט זה, ביום 7.12.05, בבקשה לבטל את הלכת קינזי . שלב שמיעת הטיעונים בעתירה הסתיים וכעת ממתינים הצדדים להכרעתו של בית-המשפט. להשלמת התמונה העובדתית, יצוין, כי ביום 2.5.06 הוגשו סיכומי ההגנה במשפט הזוטא המתנהל בעניינו של סנקר בבית המשפט-המחוזי בתל-אביב-יפו, וכי קבוע דיון נוסף במשפט זה במהלך החודש הקרוב.

זוהי, כאמור, בקשה שישית להארכת מעצרם של המשיבים. בגדרי הבקשה דנא, טוענת המבקשת כי האינטרס הציבורי בשמירה על שלום הציבור מחייב את הארכת מעצרם של המשיבים, וזאת לאור מסוכנותם הרבה, כפי שהיא משתקפת מן המעשים המיוחסים להם ומעברם הפלילי. המשיבה אף מעלה את החשש ששחרור המשיבים ממעצר יביא לשיבוש הליכי משפטם. כן, מציינת המשיבה את העובדה שבפני בית-משפט זה תלויה ועומדת עתירה לביטול הלכת קינזי , שהכרעה בה תאפשר להעריך באופן מדויק יותר את הצפי להמשך ניהול משפטם של המשיב ים.

מנגד, המשיבים סבורים, כי יש לדחות את הבקשה לאור העובדה שמשפטו של סנקר מתנהל בעצלתיים ומועד סיומו אינו ניתן להערכה. עוד טוענים המשיבים, כי עם חלוף הזמן נקודת האיזון נעה אל עבר העדפת זכות הנאשם לחירות.

במקרה שלפנינו שבה ומתעוררת שאלה לא פשוטה הנוגעת להארכת מעצרם של נאשמים, אשר משפטם צפוי להימשך זמן רב מעבר לתשעה חודשים. ככלל, ככל שמתארכת תקופת מעצרו של נאשם, נקודת האיזון נעה לטובת חירותו והעדפתה על-פני האינטרס הציבורי. יחד עם זאת, אין אנו פטורים מלבחון בכל מקרה ומקרה את מידת מסוכנותו של הנאשם לשלום הציבור. על הקושי הטמון בהחלטות אלו, הנוגעות להארכות מעצר חוזרות ונשנות מעבר לתשעה חודשים, היטיב לעמוד בית-משפט זה, בבש"פ 12047/04 מדינת ישראל נ' בן-ישי (טרם פורסם):

"המצב שבפנינו כופה עלינו בחירה בין שתי רעות. האחת היא שחרורו של המשיב אשר מיוחס לו מעשה נורא שהביא לתוצאות נוראות... מעשה כזה מצביע על מסוכנותו הרבה של המשיב, ועל החשש כי שחרורו לחלופת מעצר טומן בחובו סיכון ממשי לשלום הציבור ולביטחונו. הרעה השנייה היא הותרתו של המשיב במעצר תקופה כה ארוכה, למרות חזקת החפות העומדת לו".

דילמות מן הסוג האמור מתעוררות לא אחת, מקום בו משפטם של נאשמים מתארך בשל חוסר האפשרות להעיד עד מרכזי, כל עוד משפטו שלו טרם נסתיים ועל-כן, נאלצת התביעה להגיש בקשות חוזרות ונשנות להארכות מעצר. במקרים מסוימים, חרף אותה מניעה מלהעיד עד בשל הלכת קינזי , מצא לנכון בית-המשפט להאריך את תקופת מעצרם של נאשמים שמשפט נמשך זמן רב, וזאת בשל המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהם. אולם, קיימים מקרים דומים אחרים, בהם נמנע בית-המשפט מלהאריך את המעצר (לסקירת הפסיקות השונות, ראו בש"פ 9239/05 מדינת ישראל נ' ז'אנו (טרם פורסם) והאסמכתאות המופיעות שם). כעת, משעומדת הלכת קינזי לבחינה מחודשת בפני בית-המשפט זה, יש להניח כי תינתן הדעת אף לסוגיה זו.

מכל מקום, במקרה שלפנינו, העבירות המיוחסות למשיבים – רצח בכוונה תחילה, ניסיון לרצח וגרימת חבלות חמורות בכוונה מחמירה - הן חמורות ביותר, ולכאורה מלמדות הן על מסוכנות גבוהה מאד לשלום הציבור. לא ניתן אף להתעלם מעברם הפלילי של המשיבים ומן החשש שמעלה המבקשת, באשר לשיבוש משפטם של המשיבים. דומה, כי מסוכנות בעוצמה כזו עדיין נושאת משקל מכריע למרות הזמן הניכר שחלף מאז תחילת המשפט ולמרות התארכותו בנסיבות שתיארתי. לפיכך, סבור אני, כי במסגרת האיזון בין האינטרסים השונים - זה הנוגע לשמירה על שלום הציבור מחד, וזה הנוגע לזכות הנאשם לחירות מאידך - הכף עודנה נוטה, לעת עתה, לטובת האינטרס הראשון. על-כן, איני רואה אפשרות לשחרר את המשיבים בתנאים מגבילים, ויהיו חמורים ככל שיהיו.

לקראת סיום, מבקש אני להעיר הערה קצרה. המבקשת תולה יהבה בהחלטה שתינתן בבית-משפט זה באשר להלכת קינזי . אלא, שלא מן הנמנע, כי יחלוף זמן מה עד שבית-משפט זה יכריע בסוגיה האמורה. זאת ועוד, בצדק ציין בית משפט זה, בעת הדיון בהארכת המעצר הקודמת, כי "גם לאחר שיינתן פסק-הדין בעתירה בעניינה של הלכת קינזי , יידרשו ימי דיון לא מעטים עד שיוכרע גורלם של האישומים בגינם עומדים המשיבים לדין". בנסיבות אלו, על המבקשת לתת את הדעת לכך שמשפטם של המשיבים יימשך, קרוב לוודאי, גם לאחר הארכת המעצר המבוקשת, ויתכן שאף תקופה ארוכה מעבר לכך, ועל כן עליה להיערך בהתאם. כמו-כן, אין ספק שמן הראוי לסיים את משפטו של סנקר בהקדם ככל הניתן.

חרף האמור, לעת הזאת, איני רואה מקום לשקול חלופה, בגלל המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיבים.

אשר-על-כן, אני מחליט בזה להאריך את מעצרם של המשיבים בשישים ימים נוספים, החל מיום 15.5.06 או עד למתן פסק-הדין בת.פ. 994/04 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מבין המועדים.