בש"פ 6506/00 אמיר בירמן נ. טל גל כהן

נגד המבקש התנהל בבית משפט השלום הליך של קובלנה פלילית, בו הורשע בעבירות של הפרת זכויות יוצרים.

המשיב (הקובל) ערער לבית המשפט המחוזי. ערעורו התקבל וסכום הפיצוי וההוצאות שהושתו על המבקש הוגדלו. עתה מבקש המבקש רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

בבקשה להארכת המועד טוען המבקש כי היות שמדובר בהליך מעין אזרחי, סבור היה כי תקופת פגרת בתי המשפט אינה באה במניין הימים, ולפיכך הגיש את הבקשה באיחור. המשיב מתנגד לבקשה.

נראה לי כי דין הבקשה להידחות.

טעות באשר למצב המשפטי, ובכלל זה טעות לגבי קיומה של פגרה, אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד. (ראו: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 890; ע"א 147/86, ל. גליקמן בע"מ נגד רבהון, תקדין עליון 86(3) 642; בש"א 169/87, וינשטיין נגד הפועלים ליסינג, פ"ד מא (4)785; בש"א 1278/99, מאור מנחם נגד משרד הביטחון, תקדין עליון 99(1) 225.

במקרה זה, הטענה כי מדובר בעניין "מעין פלילי" תמוהה, נוכח העובדה שבשתי ערכאות נוהל ההליך כפלילי או מעין פלילי. כך, לדוגמא, ניתן גזר דין לאחר שנשמעו טיעונים לעניין העונש, תיק הערעור בבית המשפט המחוזי נפתח כערעור פלילי ועוד.

אינני סבורה, איפוא, כי קיים טעם מיוחד להארכת המועד.

מאידך גיסא, עומדת זכותו של המשיב שלא להיות מוטרד עוד בהליכים לאחר שפסק הדין הפך חלוט, ואף מטעם זה לא ראוי יהיה להאריך את המועד.

על כל האמור יש להוסיף גם את העובדה שבקשת הרשות לערער, אף כי הוא מעלה שאלה משפטית, נוגעת בעיקר לסכום הפיצויים וההוצאות שנפסקו, והסיכוי לכך שבית משפט זה יתערב בעניין הערכאות ערעור שלישית, אינו גבוה.

לאור כל האמור לעיל החלטתי לדחות את הבקשה.