בש"פ 6506/03 ברק צרפתי נ. מדינת ישראל

העורר, בקטטה בשל סכסוך הנוגע לכלבו, דקר למוות אדם. הוא הואשם בבית-המשפט המחוזי בחיפה בעבירת רצח ובעבירות נוספות, אלא שבית-המשפט המחוזי, בדונו בבקשה לעוצרו סבר, כי לצורך הכרעה בבקשה אין הוא נדרש להחליט אם קיימות ראיות-לכאורה המספיקות להוכחת רצח, שכן די בראיות המוכיחות עבירה של הריגה. בית-המשפט המחוזי החליט לעצור את העורר עד תום הליכי המשפט, בקובעו כי העורר טייל עם כלבו מצויד בסכין, וזו הוכחה למסוכנותו. אלא שבדיון שבפנַי, ולאחר שבא-כוח המדינה עורך-הדין מיכאל קרשן התבקש על-ידי לבחון סוגייה זו, הסתבר כי לעת הזאת לא ניתן לשלול את גרסת העורר, כי הסכין הזדמנה לו בדרך מקרה, במקום האירוע שהיה סמוך למסעדה.

לעורר עבר נקי, ושירות-המבחן בתסקיר המעצר כתב, כי לא התרשם שישנם קווים אדומים באישיות העורר, ואכן הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי.

בנסיבות אלה, על אף חומרתה הרבה של העבירה, המקימה חזקת מסוכנות, נראה לי כי ניתן להסיר את החשש למסוכנות בחלופת מעצר, כפי שהמליץ שירות-המבחן, אלא שראוי כי פרטי חלופת המעצר ייקבעו, לאחר דיון, על-ידי בית-המשפט המחוזי.

אני מקבלת איפוא את הערר ומורה על שחרורו של העורר בתנאים מגבילים, לרבות מעצר-בית, שכאמור ייקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה.

עד לקביעת התנאים ומילוי אחריהם יישאר העורר במעצר.