בש"פ 6509/02 מדינת ישראל נ. יעקב ישייב

1.כנגד המשיבים הוגש כתב אישום, בו ייחסה להם המבקשת ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה, ניסיון לרצח ורצח. מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 19.1.2002 או בסמוך לכך, קשרו שני המשיבים ביחד עם אחד בשם ניקולאי אדמוב, המכונה "קולה" (להלן: "קולה"), קשר לרצוח את המנוח אריק סוויסה (להלן: "המנוח") ואת רועי יעקובי (להלן: "רועי"). באותו היום, בסמוך לשעה 21:00 פגשו המשיב 1 וקולה את המנוח את רועי ועוד אחד בשם רמי ראובן, בבית קפה בחדרה. הפגישה הסתיימה קצת סמוך לאחר השעה 21:00. מיד לאחר מכן, כך נטען, נפגשו המשיב 1 וקולה עם המשיב 2, שנהג במכוניתו מסוג שברולט קווליר בצבע ירוק, בעלת גג נפתח בצבע לבן. השלושה נסעו ברכב למקום חנייתו של טרקטרון גנוב שהיה בהחזקתם. שניים ירדו מהרכב ועלו על הטרקטרון, כשהם רעולי פנים. השלישי נשאר ברכב. על-פי הנטען, השניים שעל הטרקטרון ארבו למנוח ולחבריו בצומת "אורות", בכניסה לאור עקיבא, מקום מגוריו של המנוח. בשעה 21:55 בערך הגיעה לצומת מכוניתו של רמי ראובן, בה נסעו המנוח ורועי. המכונית נעצרה ברמזור. באותה עת, פרץ לכביש הטרקטרון, נצמד לצדו הימני של הרכב, ושני הנוסעים שעל הטרקטרון ירו לכיוון הרכב תשעה כדורים לפחות. כתוצאה מהירי נפגע המנוח משבעה קליעים, והוא נפטר. רועי נפגע ברגליו מהירי, ונגרמו לו חבלות חמורות. מיד לאחר הירי נמלטו רוכבי הטרקטרון מהמקום, נסעו עד סמוך לפסי הרכבת בפרדס חנה, ומשם נאספו על-ידי נהג רכב השברולט שהמתין להם.

2.עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרם של המשיבים, עד תום משפטם. בית המשפט המחוזי החליט, כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבים, אך יחד עם זאת סבר כי הן אינן מוצקות דין, ולפיכך, החליט כי מעצרם של המשיבים אינו ראוי, והורה על שחרורם בתנאים מגבילים. בית המשפט המחוזי סבר, כי העדר מניע ברור לרצח ולניסיון לרצח מצד המשיבים ואפשרויות קיומו של מניע אצל אחרים, כפי שטענו הסניגורים, מחליש במידה משמעותית את הראיות לכאורה עליהן מתבססת המבקשת. בית המשפט המחוזי הטיל ספק במניע עליו הצביעה המבקשת, ולפיו פגיעה באמו של המשיב 1 הביאה אותו לרצוח את המנוח, כאשר אין ראיה שהמנוח היה שותף לקטטה או לעלבון. כן סבר בית המשפט המחוזי, כי אין זה סביר שהמשיב 2 יגרום למותו של המנוח רק משום שהוא חברו של המשיב 1. אשר לאיכונים מטלפונים סלולארים המצביעים, לטענת המבקשת, על מעורבותם של המשיבים באירוע, בניגוד לטענתם שהיו במקום אחר, סבר בית המשפט המחוזי, כי רמת הדיוק שלהם אינה מובטחת. בנוסף לכך צוין, כי אין ראיה לפיה נראו המשיבים בזירת האירוע.

כנגד החלטה זו מופנה הערר. המדינה טוענת, כי הראיות כנגד שני המשיבים הן כבדות משקל, וסיכויי ההרשעה טובים. המשיבים, חוזרים, בעיקרם של דברים, על טענותיהם בבית המשפט המחוזי.

3.דין הערר להתקבל. על פי הראיות שברשות המבקשת - עלה בידה להעמיד תשתית ראייתית לכאורית מספקת על-מנת להצדיק את מעצרם של שני המשיבים - עד תום משפטם. לגבי המשיב 1 : מהודאה שמסר בעל-פה אחד בשם סרגיי, הוא הוזעק בליל האירוע בטלפון על-ידי המשיב 1 ועל ידי קולה להיפגש עמם בצומת אולגה. כשנפגשו בשעה 22:30 לערך אמר קולה לסרגיי לזכור שאם ישאֵל - יאמר כי באותו יום לא ראה אותם ולא פגש בם. כמו כן, ביקשו מסרגיי להסיעם לאשקלון. דבריו של סרגיי, מפריכים, לכאורה, את גרסתו של המשיב 1 כי היה באשקלון בזמן האירוע. כמו כן, מאמרותיו של המשיב 1 בחקירתו, עולה, לכאורה, כי הוא והמשיב 2 מעורבים באירוע, כי ידועים לו פרטים על הרצח, וכי ידוע לו מיהו היורה בפועל (עמודים 91-90 להחלטה). לגבי המשיב 2: קיימות ראיות לכאורה כי טענת האליבי לפיה הוא היה, בעת האירוע, עם חברתו, הייתה שיקרית. לפי גרסת חברתו ואמה, עזב אותם המשיב 2 בשעה 21:35, כלומר כעשר דקות לפני האירוע. כמו כן, סיפר המשיב 2 לאחד בשם אבו מוסטפא, עמו שהה במעצר, כי היה בין מבצעי הרצח, יחד עם המשיב 1. עוד סיפר המשיב 2 לאותו אבו מוסטפא, כי ביום האירוע סיפר לחברתו, כי הוא יוצא "לעשן חומר", אך בפועל הלך לבצע את הרצח. המשיב 2 אף התלונן בפני אבו מוסטפא כי חברתו "הפילה" אותו בחקירה.

אשר לטענות הסניגורים כי ישנם גורמים אחרים בעלי מניע לרצח וכי העדים עליהם מסתמכת המבקשת אינם אמינים, שאלות אלה דינן להתברר במהלך המשפט, ואין בהן כדי לשנות מן המסקנה האמורה, בשלב זה של ההליך.

אשר על כן, הערר מתקבל המשיבים יעצרו עד תום משפטם.