בש"פ 6536/06 יעקב חמאד נ. מדינת ישראל

1.לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. עניינו של ההליך בהשגה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 24.5.06 ( להלן: "פסק הדין" ), ביושבו כערכאת ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום. המערער הורשע בעבירות של כניסה לישראל וישיבה בה שלא כדין ובהתחזות לאחר. לפיכך הוטלו עליו שמונה עשר חודשי מאסר בפועל ושנים עשר חודשי מאסר מותנה למשך שלוש שנים. בפסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על חומרת העונש שהוטל עליו. מכאן בקשת רשות הערעור. המבקש טוען כי העביר את בקשתו לסגן מפקד בית הסוהר כארבעה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, אך בקשת רשות הערעור דנן לא הוגשה במועד בשל תקלה של שירות בתי הסוהר.

2.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הן בקשת רשות הערעור והן הבקשה להארכת המועד הוגשו כחודש לאחר תום התקופה הקבועה בחוק להגשת ערעור, על אף שהמבקש היה מיוצג בהליכים המשפטיים שהתנהלו בפני הערכאות קמא. המשיבה טוענת כי סיכויי ההליך קלושים שכן מדובר בהשגה על חומרת העונש בלבד, שעה שבעת שנגזר דינו היו תלויים ועומדים כנגד המבקש עונשי מאסר בני הפעלה. לפיכך, טוענת המשיבה, כי דין הבקשה להידחות.

3.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת המועד להתקבל. בהליך הפלילי, בשונה מההליך האזרחי, אין צורך ב"טעם מיוחד" לשם הארכת המועד (ראו: סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב, התשמ"ד - 1982]. בשל מעמדו המיוחד של הנאשם בהליך הפלילי יש להקל עמו אף יותר, במובן זה שערעור מטעמו על הרשעתו או העונש שנגזר עליו ימצא בנסיבות המתאימות את היכולת להתברר בפני ערכאת ערעור. עם זאת, יש ליתן את הדעת לסיבות ולגורמים שבעטיים הוגש הערעור באחור (ראה ב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל , פ"ד מ (2) 353), כמו גם לכך שככל שמשך האיחור הולך וגובר, כך הולך וכבד הנטל על מבקש האורכה. יש ליתן משקל ראוי לסיכויי ההליך, שכן, בלא סיכויים טובים להליך יקשה על הארכת המועד אפילו יש טעם מספק לאיחור כשלעצמו (בש"פ 3480/06 עזריאל נגר ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). בעניינינו, טוען המבקש כי הגיש את ההליך במועד לרשויות בית הסוהר. טענה זו לא נסתרה. אכן, אין להפעיל אותה אמת מידה כלפי מי שמצוי מאחורי סורג ובריח בכל הקשור ביכולת להמציא כתבי בית דין. נתון זה, בשילוב האיחור שאינו משמעותי מאוד במקרה זה, הביא אותי למסקנה כי יש להאריך את המועד, וזאת הגם שיש טעם בטענות המשיבה לפיהן סיכויי ההליך אינם מן הגבוהים, אם בשל מהותו ואם בשל נסיבותיו.

4.סיכומו של דבר, ומן הטעמים האמורים לעיל, דין בקשה זו להתקבל.