בש"פ 6540/08 אחמד הייב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 10.7.2008 בב"ש 1090/08 (כבוד השופט ד' צרפתי) במסגרתה נקבע כי העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים בת"פ 83/08.

העובדות

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין ), חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, נהיגה ללא רישיון, עבירה לפי סעיפים 10(א) ו-62(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן - פקודת התעבורה ), נהיגה בקלות ראש הגורמת נזק לאדם או לרכוש, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו-38 לפקודת התעבורה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

2.

לפי כתב האישום, ביום 23.6.2008 בסמוך לשעה 20:00 הציבה המשטרה מחסום ביקורת ביציאה מהכפר טובה במסגרת פעילות של מג"ב בכפר. במקום ובמועד האמורים, הגיע העורר כשהוא נוהג ברכבו מסוג GMC זאת חרף העובדה שאין בידו רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח בת-תוקף.

3.

משהבחין העורר בניידות המשטרה המאיישות את המחסום וביודעו כי אין ברשותו רישיון נהיגה, ביצע מיידית פניית פרסה ושב על עקבותיו. נוכח התנהגותו המחשידה, יצאה ניידת משטרה (להלן - הניידת ) בעקבות העורר כשאורותיה הכחולים דולקים והיא צופרת לו. זמן קצר מאוחר יותר יצאה ניידת משטרה נוספת מסוג טרנזיט, אשר עמדה במחסום באותה העת, בעקבות הרכב הנמלט

ובה חמישה שוטרים (להלן - ניידת הטרנזיט ).

4.

העורר, אשר הבחין בניידת הדולקת אחריו, האיץ את מהירות רכבו ונמלט בנהיגה פראית וחסרת זהירות, במהירות גבוהה, תוך שהוא מתעלם מפסי ההאטה הפזורים לאורך הכביש ותוך שהוא זורע בהלה בקרב הולכי הרגל אשר עברו בסביבה באותה העת. העורר הגיע לכיכר, סבב אותה ושב חזרה לרחוב ממנו בא, כאשר כל אותה העת הניידת דולקת בעקבותיו. באותה העת ממש, הגיע ממול ניידת הטרנזיט, כשאורותיה הכחולים דולקים. מן העבר השני של הכביש חנתה אותה העת משאית סמיטריילר. העורר, אשר ניסה לחמוק ולעבור בין ניידת הטרנזיט ובין המשאית החונה, האיץ את מהירות נסיעתו והתנגש בעוצמה בניידת הטרנזיט. כתוצאה מההתנגשות, נפגעו חמשת השוטרים אשר היו בניידת בחלקי גופם השונים ונגרמו להם חבלות שונות, כמתואר בכתב האישום.

הליכים קודמים

5.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. לאחר עיון ובחינה, קבע בית המשפט קמא כי הוכח בפניו קיומן של ראיות לכאורה כי העורר ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. זאת, לאור קיומה של הודעה מפורטת של העורר המקימה לכאורה את התשתית העובדתית הדרושה לשם הרשעתו ולאור הודעות השוטרים המצויות בתיק החקירה.

6.

לאחר שקבע כי מתקיימות במקרה שפניו ראיות לכאורה למעשיו של העורר ולעבירות אותן הם מקימים, קבע בית המשפט קמא כי מסוכנותו של העורר, כפי שבאה לידי ביטוי באירוע המתואר לעיל מקימה נגדו עילת מעצר. בית המשפט קמא קבע עוד כי העורר עבר לכאורה עבירת אלימות כאשר פגע בניידת הטרנזיט ובשוטרים שהיו בתוכה, העולה כדי עבירת אלימות חמורה המקימה עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן - חוק המעצרים ).

7.

בנוסף, שקל בית המשפט קמא לחובתו של העורר את העובדה כי הוא הורשע בעבר בארבע עבירות פליליות - בנוסף לעבירת אלימות כלפי אשתו, עבירה בה הודה -וכן כי הורשע בעבר בעבירה של נהיגה ברכב ללא רישיון וללא רשות הבעלים, עבירה שגם בה הודה.

8.

בית המשפט קמא בדק את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר שיהא בה מחד גיסא כדי להפיג את מסוכנותו, כפי שעולה ממעשיו, ולהשיג את תכלית המעצר ומאידך גיסא תפגע בחירותו באופן מינמלי. לאחר שקילת נסיבותיו האישיות של העורר, קבע בית המשפט קמא כי לאור עוצמת המסוכנות של העורר כפי שעולה ממעשיו ולאור התרשמותו כי לא ניתן לבטוח בו כי יקיים את החלטות בית המשפט ויציית לתנאי חלופת מעצר, יש להשאירו במעצר עד תום ההליכים נגדו. לבסוף, ציין בית המשפט קמא כי נוכח החלטתו להשאיר את העורר במעצר עד תום ההליכים, אין מקום להורות על עריכת תסקיר בעניינו.

טענות העורר

9.

לטענת העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד ב' הראל - שגה בית המשפט קמא בקביעתו לפיה נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות מקימות מסוכנות שלא ניתן להפיגה על ידי חלופת מעצר. לטענתו, בעבירות תעבורה, רק במקרים נדירים יורה בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים, כפי שנקבע במספר החלטות של בית משפט זה.

10.

עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא הורה על עריכת תסקיר מעצר אשר יבחן אם ניתן להפיג את מסוכנותו על ידי חלופה מתאימה ובכך ששלל אפשרות זו על הסף. לטענתו, אמנם קיימות ראיות לכאורה למעשים המיוחסים לו, אולם בית המשפט קמא לא בחן האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בתנאים שפגיעתם בחירותו פחותה ומשכך, לא קיים את הוראות סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים. באשר לראיות לכאורה הקיימות כנגדו, ציין העורר בדיון שנערך בפניי כי לא הייתה לו כל כוונה לפגוע בשוטרים ויש לשקול לזכותו את העובדה כי ניסה להתחמק מהם ולא לפגוע בהם.

11.

בנוסף, טוען העורר, כי במהלך שנת 2007 הוא שוחרר על ידי בית משפט השלום בצפת לחלופת מעצר במסגרת ת"פ 2693-10-07 שעניינו אלימות במשפחה. לטענתו, הוא שוחרר לתנאי מעצר בית מלאים בבית אחותו המתגוררת בכפר בענה לתקופה של שלושה חודשים, כאשר לאורך כל התקופה הקפיד לשמור על תנאי שחרורו. לטענת העורר, למרות עברו הפלילי, הוא מעולם לא נחשד או הורשע בהפרת הוראה של בית המשפט ועל כן נוטה הכף לתת בו אמון.

12.

ממשיך העורר וטוען העורר כי במסגרת ת"פ 2693-10-07 הנ"ל, הוא הודה בכתב אישום מתוקן וגזר הדין נדחה לצורך הכנת תסקיר מבחן. לטענתו, במסגרת הטיפול של שירות המבחן, הוא החל בטיפול קבוצתי באלימות, טיפול בו התמיד עד למעצרו בתיק זה. לטענת העורר, מעצרו יפגע בהליך השיקומי בו הוא התחיל ועומד בו, עד כה, בהצלחה.

13.

לבסוף, טוען העורר כי המעצר אינו מהווה מקדמה על חשבון העונש וכי יש לתת משקל גם לעובדה כי הוא נשוי ואב לשני ילדים. לטענתו, עובדה זו תגרום לו להימנע ממעשים שיש בהם כדי לסכן את הציבור הואיל והוא מבין כעת כי כתוצאת לוואי, עלולה להיפגע גם משפחתו.

לאור כל האמור לעיל, מבקש העורר לשחררו לחלופת מעצר או לחילופין להורות לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינו.

טענות המשיבה

14.

בראשית דבריה, הבהירה המשיבה - באמצעות בא כוחה, עו"ד א' גלבפיש - כי לא טענה שהעורר ניסה לפגוע בשוטרים על ידי "כניסתו בניידת הטרנזיט בכוח", אולם לטענתה, הוא ניסה להתחמק וכתוצאה ממעשיו, נפצעו חמישה שוטרים.

15.

בדיון שנערך בפניי טענה המשיבה בנוסף, כי יש לאמץ את קביעתו של בית המשפט קמא כי לאור מעשיו של העורר - נהיגתו ללא רישיון במשך זמן רב, בריחתו מהשוטרים ופציעתם כתוצאה מניסיון הימלטותו - ולאור ארבע הרשעותיו בעבר לא ניתן לתת בו אמון.

16.

לבסוף, טוענת המשיבה כי התנהגות העורר מצביעה על מסוכנותו הגבוהה ועל חוסר מורא מהחוק.

דיון והכרעה

17.

לאחר שעיינתי בכתב הערר ובנספחיו ולאחר ששמעתי את הצדדים בדיון שנערך בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

18.

במקרה שבפניי אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה כי העורר ביצע את המעשים המיוחסים לו. כפי שקבע בית המשפט קמא, עבירת החבלה בכוונה מחמירה שיוחסה לעורר עולה כדי עבירת אלימות ועל כן קמה כנגדו עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים.

19.

אכן, לאחר שקמה כנגד נאשם עילת מעצר, מוטלת חובה על בית המשפט, בהתאם לסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים, לבחון אפשרות לשחררו לחלופת מעצר אשר יש ביכולתה מחד גיסא להשיג את תכלית המעצר ומאידך גיסא יש ביכולתה להקטין את הפגיעה בחירותו של מי שטרם הורשע בדין ועדיין עומדת לו חזקת החפות. אולם, לאחר שבחנתי את נסיבותיו האישיות של העורר, לא שוכנעתי כי יש בכוחן כדי להטות את הכף לטובת שחררו לחלופת מעצר.

ראשית, העורר הורשע בעבר בארבע עבירות, מתוכן שלוש עבירות רכוש ועבירת אלימות אחת. חרף העבירות בהן הורשע והעונשים שנגזרו עליו, לא שינה העורר את דרכיו העברייניות והוא הורשע לאחרונה, על פי הודאתו, בעבירה של אלימות במשפחה.

שנית, לפי כתב האישום, העורר נהג לכאורה ללא רישיון וללא ביטוח במשך תקופה ארוכה טרם מעצרו. משראה העורר את השוטרים החל להימלט מפניהם עקב חששו להיעצר והמרדף שהחל עקב הימלטותו מהשוטרים סיכן את ביטחון הציבור. לבסוף, ניסיונו הכושל של העורר לעבור בין משאית הסמיטריילר לבין ניידת הטרנזיט גרם לפציעתם של חמישה שוטרים, מהלך שהיה עלול להסתיים בתוצאות קשות יותר.

לאור מעשיו אלו של העורר, המצביעים בין היתר גם על תעוזה רבה מצדו ולאור הרשעותיו הקודמות, סבורני כי לא ניתן לתת בעורר אמון כי באם ישוחרר לחלופת מעצר לא יסכן את הציבור או כי מסוכנותו אינה גבוהה, כך שניתן לשחררו לחלופת מעצר.

20.

באשר לטענתו של העורר כי ניתן לתת בו אמון לאור העובדה כי במסגרת ת"פ 2693-10-07 הוא שוחרר לחלופת מעצר והקפיד לקיים את כל המגבלות שהוטלו עליו ובאשר לטענתו לפיה הוא אדם נשוי ואב לשני ילדים ועל כן הוא מבין כי כתוצאה ממעשיו עלולה משפחתו להיפגע; דינן של טענות אלה להידחות.

"התנהגות טובה" במהלך חלופת מעצר בגין עבירה אחת איננה יכולה לעמוד לזכותו של נאשם כאשר הוא מואשם בעבירה אחרת זמן לא רב לאחר מכן. העובדה כי להקלה בתנאי המעצר לא הייתה כל השפעה על התנהגותו העבריינית של העורר, כפי שהיא באה לידי ביטוי במעשים המיוחסים לו, נשקלת לחובתו ולא לזכותו. כמו כן, לא שוכנעתי כי העורר יכלכל את צעדיו בהתחשב באפשרות כי כתוצאה ממעשיו עלולה משפחתו להיפגע, הואיל וכבר ניתנה לו ההזדמנות לעשות כן, אולם חרף זאת מצא לנכון לבצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

21.

בנוסף, אף דינה של טענת העורר כי מעצרו קוטע בשלב זה את הליך הטיפול בו התמיד עד עתה, להידחות. במקרה שבפניי, סבורני כי האינטרס הציבורי לניטרול מסוכנותו של העורר על ידי הותרתו במעצר מאחורי סורג ובריח גובר על האינטרס של העורר כי ימשיך בטיפול הקבוצתי בו הוא החל.

22.

לבסוף, לא שוכנעתי כי יש להורות על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו של העורר. כידוע, תסקיר שירות המבחן הינו כלי עזר המוגש לעיונו של בית המשפט במקרים בהם שוכנע כי נסיבותיו האישיות של נאשם מצביעות על כך כי קיימת אפשרות ששהותו של נאשם בחלופת מעצר ספציפית יכולה להפיג את מסוכנותו. במקרה שבפניי נסיבותיו האישיות של העורר אינן מצדיקות הזמנת תסקיר מעצר בעניינו מכל הטעמים שפורטו לעיל.

לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה. העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.