בש"פ 6582/01 רונן פלוש נ. מדינת ישראל

1.בתאריך 11.6.2001 דקר העורר למוות את המנוח שמעון אמיר ז"ל. באותו יום הגיע המנוח לביתו של העורר ובין השניים התפתח עימות אלים. על פי טענת העורר, נטל המנוח בידיו מכוש שהיה בדירה וביקש להכות בו את העורר אך זה נטל את המכוש מידיו. בשלב זה, כך לפי גרסת העורר, נכנס המנוח למטבח שבדירה, נטל סכין וביקש לתקוף אותו. או אז, דקר אותו העורר שלוש דקירות בבית החזה ובבטן והמיתו.

העורר הובא לדין באשמת רצח ובית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד תום משפטו. בערר שהגיש, טוען הסניגור כי יש לעורר טענה של הגנה עצמית וכי אין לקבל את קביעת השופט המחוזי כאילו העובדה שמדובר ב3- דקירות משמיעה את היסוד מתחת לטענת ההגנה הזו. אם הדקירה הראשונה היתה כדין, כך הוא טוען, כך גם הדקירות הבאות אחריה.

התביעה סבורה, כי אין ממש בטענה זו וכפי שעלה בידי העורר ליטול מידי המנוח את המכוש, על פי גרסתו, יכול היה ליטול ממנו גם את הסכין במקום להוסיף ולדקור אותו 3 דקירות בבית החזה ובבטנו. גם דברים שאמר העורר במשטרה מלמדים לדעת התביעה, כי העורר גילה יחס של עוינות קשה כלפי המנוח.

2.חוות הדעת של פסיכיאטר במרכז לבריאות הנפש בחיפה קובעת כי העורר אינו סובל ממחלת נפש ואף לא מהפרעה נפשית המשחררת אותו מאחריות פלילית.

יחד עם זאת נכתב בחוות הדעת שהוא סובל מהפרעה הגורמת לעיוותים בתפיסת המציאות. סיפור חייו ובדיקות חוזרות מצביעות, כך נאמר מחוות הדעת, שהעורר אינו סובל ממחלת נפש, עם זאת כך נכתב, באותה חוות הדעת, כי אובחן כסובל ממחלת סכיזופרניה. המומחה מטיל ספק באבחנה זו. כך או כך, הסניגור הודיע כי העורר אינו רואה עצמו כחולה נפש, וכמי שזקוק לאשפוז במוסד רפואי. שירות המבחן, בתסקיר שערך אודות העורר כותב, כי נערכו נסיונות טיפוליים רבים לגביו אך הם לא צלחו. על פי התסקיר סובל העורר מהפרעות אישיות והתמכרות לסמים. שירות המבחן גם סבור שאין במקרה זה חלופה הולמת למעצר.

לכן בנסיבות המקרה ובנסיבות האישיות של העורר אין פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לבחור בחלופת המעצר המוצעת על-ידי העורר. העבירה המיוחסת לעורר מקימה עילת מעצר, התנהגותו של העורר מלמדת לכאורה על מסוכנותו. התוצאה מכל אלה כי לא שוכנעתי שיש להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.