בש"פ 659/14 בילאל כלייב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.12.2013 בת"פ 10690-10-13 (השופט י' ליפשיץ ) אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

רקע עובדתי

1.

העורר הואשם בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק וירי באזור מגורים. על-פי כתב האישום, ביום 20.9.2013 סמוך לשעה 14:25 נהג העורר ברחובות כפר מגוריו במכונית מסוג טנדר טויוטה כשמאחוריו, בכיוון נסיעתו, רכב ג'ליל ג'ואד (להלן: המתלונן ) על קטנוע, כשהוא חובש קסדה. בשלב כלשהו האט העורר עד מאוד את מהירות נסיעתו, המתלונן החל לעקוף את הטנדר מצד שמאל, אך בטרם סיים את העקיפה, ירה בו העורר, באמצעות אקדח אשר אותו נשא ללא היתר כדין, 5 כדורי אקדח. העורר עשה זאת, על-פי כתב האישום, בכוונה לגרום לנהג הקטנוע חבלה חמורה או להטיל בו נכות או מום, לאחר שסבר – בטעות – כי נהג הקטנוע הוא בן למשפחה אחרת בכפר המסוכסכת עם משפחתו-שלו. כתוצאה מהירי נפצע המתלונן בכתפו, נפל מהקטנוע, ואושפז בבית החולים בנהריה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביום 6.10.2013, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. ביום 15.10.2013 נעתר בית המשפט לבקשת המשיבה (להלן: ההחלטה הראשונה ) והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר וכי מסוכנותו היא ברמה גבוהה, עד כי לא ניתן לתת בו אמון ולשחררו לחלופת מעצר.

3.

העורר הגיש ערר לבית משפט זה על ההחלטה הראשונה (בש"פ 7175/13), נושא הראיות לכאורה לא עמד עוד לדיון, והערר התמקד בטענה כי היה על בית המשפט המחוזי לבחון חלופת מעצר. בית משפט זה (השופט ח' מלצר ) בהחלטה מיום 4.11.2013, קבע כי יש לקבל את הערר באופן חלקי, הורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, "ובעקבות תסקיר זה תבחן הערכאה הדיונית את החלופה המוצעת, אם אפשרית היא ואם מתאימה, ותחליט במכלול כטוב בעיניה".

4.

ביום 5.12.2013 הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר, ממנו עולה כי העורר נשוי ואב לשני ילדים קטנים. לעורר אין עבר פלילי, אולם נפתחו נגדו שלושה תיקים נוספים בגין עבירות אלימות ונשק, כנראה על רקע הסכסוך המתמשך בין משפחתו לבין משפחת היטאוי המתגוררת בכפר. שירות המבחן התרשם כי העורר הוא בעל שאיפות לניהול אורח חיים תקין, ומגיל צעיר משקיע מאמצים בפרנסת עצמו ועוזר בפרנסת משפחתו. עם זאת, לעורר נטייה להתבטאות אלימה והתנהגות אימפולסיבית כאשר הוא מצוי בקונפליקט עם סביבתו, במצבים בהם הוא נפגע או כבוד משפחתו נפגע, תוך שאינו מודע לעוצמות התבטאויותיו המילוליות והפיזיות. לאור האמור, העריך שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות העבירות מצד העורר.

5.

חלופת המעצר שנבחנה הייתה בבית אחותו של העורר בעיר רהט, בפיקוח אחותו של העורר, ג'מילה, אבי-בעלה של ג'מילה, מוחמד, ואשתו של העורר, מרים. שירות המבחן התרשם כי המפקחים המוצעים ביטאו רצון לפקח על העורר ותיארו קשר חזק עמו. עם זאת, המפקחים ניסו לצמצם את חומרת המעשים המיוחסים לעורר, תארו אותו כאדם חיובי, והתקשו לראות את הצדדים הבעייתיים באישיותו. להערכת שירות המבחן, המפקחים יתקשו להוות גורם מפקח ומציב גבולות עבור העורר. עוד צויין בתסקיר כי אחד מבני משפחת היטאוי, המסוכסכת עם משפחת העורר, שוהה אף הוא ב'מעצר בית' בעיר רהט, על רקע הסכסוך הנ"ל בין המשפחות.

6.

כיוון שכך, וכן לאור הערכת שירות המבחן על רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות דומה בעתיד, בשל חומרת המעשים המיוחסים לעורר, כמו גם קיומו של הסכסוך המתמשך בין המשפחות, המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את העורר לחלופת המעצר.

7.

בדיון בבית המשפט המחוזי טען ב"כ העורר כי הנחת שירות המבחן לפיה בן משפחת היטאוי שוהה ברהט מקורה בטעות, שכן אותו אדם חזר כבר למקום מגוריו הקבוע בכפרו. עוד נטען כי באין עבר פלילי לעורר, לאור קיומו של אורח חיים נורמטיבי עד לאירוע, ובהיות המפקחים אנשים נורמטיביים, יש להורות על שחרור העורר ל'מעצר בית', חרף המלצתו השלילית של שירות המבחן. בהחלטה מיום 9.12.2013 הורה בית המשפט המחוזי על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק סטייה מהמלצת שירות המבחן. המלצתו השלילית של שירות המבחן לא הסתמכה רק על הנחת השהות המשותפת של העורר עם בן משפחת היטאוי, אלא נבעה גם מההתרשמות מהעורר עצמו ורמת הסיכון הגבוהה הנשקפת ממנו, וכן לנוכח התרשמות שירות המבחן כי המפקחים שהוצעו יתקשו להוות עבורו גורם מפקח ומציב גבולות. לכן, אף אם הנחת השהות המשותפת הייתה שגויה, אין בכך כדי להביא לשחרורו של העורר ממעצר. בית המשפט הוסיף כי יתכן שלאותו בן משפחת היטאוי יש קרובי משפחה ברהט ואין זה מן הנמנע שישוב לרהט על מנת לבקרם. מכאן הערר שלפנינו.

עיקרי נימוקי הערר

8.

ב"כ העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר אימץ את המלצת שירות המבחן. לשיטתו של ב"כ העורר, התסקיר שהוגש בעניינו של העורר פגום מעיקרו בהיותו מבוסס על שיחה בת פחות משעתיים עם העורר, ושיחות בנות דקות ספורות עם המפקחים המוצעים. ב"כ העורר חזר על טענתו כי התסקיר מבוסס על ההנחה השגויה לפיה בן משפחת היטאוי שוהה ברהט. נוסף על כך, על שירות המבחן היה לשוחח עם הוריו של העורר, אשר בידם לספר ולפרט על אודות השפעתו הקשה על העורר של אירוע משפחתי מצער שאירע. עוד טוען ב"כ העורר כי התרשמותו השלילית של שירות המבחן נבעה גם מקריאת פרוטוקול הדיון הראשון שהתקיים בעניינו של העורר, ובכך הושפעו קציני המבחן באופן שאינו הוגן.

9.

מנגד טוענת המדינה כי יש לדחות את הטענות שהעלה העורר באשר לתסקיר שירות המבחן. שירות המבחן הוא גוף מקצועי ומיומן, ואין במשך השיחה בין קצין המבחן לבין העורר דבר כדי להעיד על איכות התסקיר. על פעולותיו של שירות המבחן חלה חזקת התקינות המינהלית, וזו לא נסתרה על-ידי העורר. לגופו של עניין, תומכת המדינה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי וסוברת כי מסוכנותו הגבוהה של העורר, בצירוף העדר יכולת המפקחים המוצעים להציב לו גבולות, אינה מאפשרת את שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בנימוקיה, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובחומר

שהוגש לעיוני, ולאחר שהתקיים דיון במעמד ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. את הטענות שהפנה ב"כ העורר באשר לתסקיר שירות המבחן ולמידת המקצועיות שבו הוכן, אינני מקבל. התסקיר מפורט, מעמיק ויסודי, מסקנותיו לגבי העורר שליליות, ואין במשך הזמן של השיחות שנערכו לצורך הכנתו כדי לפגום באיכותו ובמשקלו. לא מצאתי גם כל פגם בכך שקצין המבחן קרא את פרוטוקול הדיון. כמו כן, מקריאת התסקיר עולה כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אחד מאדניה של המלצת שירות המבחן הוא שהייתו של בן משפחת היטאוי ברהט, אינה מוכרחת; שירות המבחן אמנם ציין כי כעולה מפרוטוקול בית המשפט, נמצא אחד מבני משפחת היטאוי ברהט, אולם בנימוקי ההמלצה, המצויינים בסופו של התסקיר, לא נזכרת עובדה זו. שירות המבחן נימק את המלצתו בהתבסס על שני אלה: רמת המסוכנות הגבוהה והעדר יכולת המפקחים לפקח באופן אפקטיבי על העורר. מכל מקום, אף אם נסמכת המלצת שירות המבחן, בין היתר, גם על ההנחה כי בן משפחת היטאוי שוהה ברהט, כפי שאמר בית המשפט המחוזי, לא היה בכך כדי להשמיט את הקרקע מתחת להמלצתו השלילית של שירות המבחן, נוכח קיומם של שני הנימוקים האחרים שעמדו בבסיס ההמלצה כאמור.

11.

על יסוד האמור לעיל, מחמת המסוכנות של העורר, וכשהחלופה המוצעת אינה מניחה את הדעת, החלטתי לדחות את הערר.