בש"פ 6592/12 רוסלן קריצ'בסקי נ. מדינת ישראל

זוהי בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) מיום 30.8.2012, בה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט מ' אלטר) מיום 23.8.2012 לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.

נגד המבקש הוגש ביום 23.7.2012 כתב אישום לבית משפט השלום בעכו בגין ביצוע שתי עבירות של תקיפת בת זוגו, אשר אחת מהן גרמה לה לחבלה של ממש, וכן בגין איומים שהשמיע כלפיה. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים. המבקש, מצדו, לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה בעניינו ועל קיומה של עילת מעצר אך הוא טען כי יש לשחררו לחלופת מעצר, בין היתר נוכח עברו הפלילי הנקי. בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של המבקש נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו לחלופת מעצר בציינו כי חרף הרושם שהותיר המבקש כמי שערך חשבון נפש בתקופת מעצרו, החלופה שהציע - מעצר בית בבית אחותו שבעיר בת ים, תחת פיקוחם של אחותו ושל בעלה - אינה ראויה, שכן השניים צפויים לשמש כעדי תביעה ועל כן קם חשש לשיבוש מהלכי משפט. בדיון שקיים בית משפט השלום בבקשת המעצר טען המבקש לעניין החשש מפני שיבוש כי הוא הודה בסעיף האישום הרלוונטי לעדותם של המפקחים שהציע, וכי ממילא הוא מצוי עם השניים בקשר טלפוני, ועל כן חשש זה הוסר. בהחלטתו מיום 23.8.2012 דחה בית משפט השלום (כב' השופט מ' אלטר) את טענת המבקש וקבע כי חלופת המעצר שהציע אינה ראויה. בית המשפט קבע כי נוכח אפשרותו של המבקש לחזור בו מהודאתו בהמשך ההליך קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט אם ישהה במעצר בית תחת פיקוחם של שניים מעדי התביעה. על כן, בהיעדר חלופה אחרת, הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

2.

המבקש הגיש ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה וטען כי נוכח הודאתו בסעיף האישום לגביו אמורים המפקחים להעיד, נוכח העובדה שהמפקחים כבר נחקרו בהקשר זה במשטרה ונוכח העובדה כי למעשים המיוחסים לו בסעיף זה היו עדים נוספים, אין חשש לשיבוש מהלכי המשפט. כמו כן טען המבקש, בין היתר, כי לא נשקפת ממנו מסוכנות וכי גם אם יחזור בו מהודאתו והמפקחים ישנו את הגרסאות שמסרו במשטרה, קיים סיכוי אפסי לכך שבית המשפט יקבל את גרסאותיהם הכבושות. המבקש הוסיף וטען כי אין באפשרותו להציע חלופה אחרת והדגיש כי מקום מגוריהם של המפקחים המוצעים מרוחק ממקום מגוריה של בת זוגו. בהחלטתו מיום 30.8.2012 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) את הערר, וקבע כי אין מקום להשערות כיצד יתפתח משפטו של המבקש וכן כי לא ניתן לקבל מצב שבו ישהה המבקש תחת פיקוחם של מי שאמורים להעיד במשפטו. בית המשפט הוסיף וקבע כי המעשים המיוחסים למבקש מקימים חזקת מסוכנות סטטוטורית ונוכח זהותם של המפקחים אין בחלופה המוצעת כדי לאיין מסוכנות זו.

3.

מכאן בקשת רשות הערר שבפניי, בה שב המבקש ועותר לשחררו למעצר בית בבית אחותו, תחת הפיקוח שלה ושל בעלה. המבקש טוען כי שני המפקחים המוצעים היו עדים אך ורק לאירוע אחד מתוך השלושה המיוחסים לו בכתב האישום, וכי הן בחקירתו במשטרה הן במעמד הקראת כתב האישום, הוא הודה במיוחס לו באותו אירוע. עוד טוען המבקש כי הודיע שהוא מוותר על חקירתם הנגדית של אחותו ושל בעלה ולכן, לטענתו, הוסר החשש לשיבוש מהלכי משפט בהקשר זה. המבקש שב וטוען כי קיימים עדים נוספים שאישרו בחקירתם במשטרה שהוא ביצע את המעשה המיוחס לו באותו סעיף אישום, ולכן אפילו יבקש לחזור בו מהודאתו וינסה להשפיע על עדותם של המפקחים לא יהיה בכך כדי להשפיע על תוצאת המשפט שכן סביר להניח שבית המשפט לא ייתן אמון בגרסאות המאוחרות. עוד שב המבקש ומדגיש את עברו הפלילי הנקי ואת העובדה שזהו מעצרו הראשון וטוען כי ההחלטות להותירו במעצר עד תום ההליכים לוקות בחוסר סבירות קיצוני וגורמות לו סבל כבד. לפיכך יש מקום להתערבותו של בית משפט זה, הגם שמדובר בבקשה ב"גלגול שלישי".

4.

דין הבקשה להידחות. המבקש שב ומעלה בבקשתו את אותן הטענות שעמדו בפני בית משפט השלום ובפני בית המשפט המחוזי עת ניתנו ההחלטות בדבר מעצרו עד תום ההליכים. לא שוכנעתי כי המקרה דנן בא בגדר המקרים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית, ציבורית או אחרת החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או כי מתקיימות נסיבות מיוחדות באופן המצדיק מתן רשות לערור ב"גלגול שלישי" (ראו בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל , פסקאות 7-6 (טרם פורסם, 17.4.2011)).

הבקשה נדחית, אפוא, מכוח הוראת סעיף 53(א1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 .