בש"פ 6594/02 יצחק טבצ'ניק נ. מדינת ישראל

העורר עצור עד תום משפטו בגין שישה אישומים, שעניינם עבירות של אלימות שביצע העורר, על פי הנטען בכתב האישום, כנגד שתי נשים שהיו בנות זוגו במועדים שונים. המדובר בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, אינוס, כליאת שווא, איומים, חטיפה לשם ביצוע עבירות מין, ניסיון להדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והיזק בזדון. מקצת מן העבירות נעברו יותר מפעם אחת.

בית המשפט המברר את דינו הורה על מעצרו עד תום משפטו, לאחר שקבע כי קיימת, לכאורה, תשתית ראייתית להוכחת אשמתו ומשמצא כי העורר הוא בעל התנהגות אובססיבית חמורה ומסוכנת כלפי המתלוננות. החלטה זו אושרה גם בבית המשפט העליון.

בקשות שהוגשו בשלבים מאוחרים יותר, לבית המשפט המחוזי, לעיון מחדש בהחלטה נדחו. כנגד ההחלטה האחרונה בעניין זה מופנה הערר היום.

העורר טוען, כי לאור עדותה של אחת המתלוננות, לפחות, חל כרסום בחומר הראיות העומד לחובתו. לכך נוספת העובדה, כך הוא מציין, כי תקופת תשעת החודשים הראשונים למעצרו עומדת להסתיים וכי ניתן להניח כי המדינה תבקש להאריך את המעצר עוד. נימוק אחרון זה אינו מועיל לעורר בנסיבות המקרה ומכל מקום - משתבוא בקשה כזו היא תידון לגופה. אשר לטענה האחרת, הממוקדת בעבירת האינוס המיוחסת לעורר, שעניינה הכרסום שחל, לדעתו, בחומר הראיות בעניין זה - גם בה אין להועיל. העבירות האחרות המיוחסות לעורר, גם הן עבירות הנגועות באלימות חמורה, ודי בהן כדי להצביע על מסוכנות רבה של העורר כלפי אחרים ובמיוחד כלפי המתלוננות. בנסיבות אלה, אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.