בש"פ 7870/02 מדינת ישראל נ. יצחק בן מנוח טבצ'ניק

1.המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה. במסגרת ההליך הוחלט, כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים. בימים הקרובים יחלפו תשעה חודשים מעת שהמשיב נעצר. הבקשה שבפניי הינה להאריך את המעצר בתשעים ימים.

2.כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי כולל שישה אישומים. כתב האישום מתאר שתי פרשות בהן מעורב המשיב, אשר נוגעות לשתי נשים, שכל אחת מהן הייתה בת זוגו. בכל אחד מן המקרים הודיעה בת הזוג בשלב כלשהו למשיב, כי ברצונה להפסיק את הקשר עימו. בעקבות זאת, הטריד המשיב את כל אחת מן המתלוננות באמצעות הטלפון ועל דרך מעקבים. בנוסף לכך, הוא השמיע איומים כלפי כל אחת מהן. המשיב אף תקף את אותן שתי נשים. כמו כן הוא תקף, בנפרד, את הוריה של אחת המתלוננות. בנוסף על כל אלה, כך על-פי כתב האישום, חטף המשיב את אחת המתלוננות, כלא אותה ואנס אותה. בצד המעשים המיוחסים למשיב כלפי שתי הנשים אף נטען, כי הוא איים על איש משטרה שיפגע בו ויהרוג אותו. אותו איש משטרה חקר את תלונתה של אחת הנשים. עד כאן תיאור תמציתי ביותר של כתב האישום. יצוין, כי ערר שהוגש לבית משפט זה על החלטת המעצר - נדחה (על ידי חברתי, השופטת ד' ביניש - בש"פ 1304/02). המשיב הגיש מספר בקשות לעיון חוזר, אלא שבית המשפט המחוזי דחה את בקשותיו. ערר שהוגש נגד אחת מאותן החלטות נדחה בבית משפט זה ביום 19.8.02 (על ידי חברי, השופט א' ריבלין - בש"פ 6594/02).

3.עד כה נתקיימו בבית המשפט המחוזי שלוש ישיבות בהן נשמעו הוכחות. שתי ישיבות נוספות קבועות בחודש נובמבר הקרוב, ועוד שתי ישיבות נקבעו לחודש ינואר 2003. נתון חשוב שיש לציינו הוא, שעד כה החליף המשיב שישה סניגורים. הסניגור שייצגו בבקשה דנא הינו השביעי במספר. מטבע הדברים, חילופי סניגורים, בוודאי בתכיפות כה רבה כפי שקרה בתיק זה, מביאים להתמשכותו של ההליך. אין כוונתי לומר שתרומתו של המשיב לקצב ההתנהלות הינה מכרעת, אך ברור שיש ליתן לה משקל לחובתו.

4.הנקודה המרכזית המביאה אותי לקבלתה של הבקשה הינה החשש הרב ממסוכנותו של המשיב. התנהגותו של המשיב יש בה משום כפייתיות ואובססיביות. ההטרדות החוזרות של המתלוננות באמצעות הטלפון והמעקבים אחריהן מלמדים על כך. כמובן, שאין להתעלם מהאיומים ומהתקיפות של שתי המתלוננות ושל בני משפחתן. כזכור, התנהגותו של המשיב באה, לכאורה, על רקע רצונן של בנות הזוג לנתק את הקשר עמו. המשיב לא הגביל את פעילותו כלפי המתלוננות. כפי שצוין, הוא אף איים על שוטר שחקר את תלונתה של אחת מבנות הזוג. מכך ניתן ללמוד שהסיכון הנובע ממעשיו של המשיב אינו מוגבל למתלוננות ולבני משפחתן. כאשר מצרפים לכל אלה את האישום בחטיפה, כליאת שווא ואונס של אחת המתלוננות, מתחייבת המסקנה שיש להאריך את מעצרו של המשיב. חלופת מעצר אינה ראויה ואינה מתאימה. אין בה משום תשובה הולמת למסוכנות שמקורה במשיב.

5.מעצרו של המשיב יוארך ב90- ימים, החל מיום 23.9.02 או עד למתן פסק דין בת"פ 445/01 בבית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם.