בש"פ 6595/12 אדרי מכלוף נ. מדינת ישראל

זוהי בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ביתן) מיום 10.8.2012, שקיבל ערר שהגישה המשיבה על החלטתו של בית השלום באשדוד (כב' השופטת ג' שלו) מיום 8.8.2012, והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.

נגד המבקש הוגש ביום 4.6.2012 כתב אישום לבית המשפט לתעבורה באשקלון בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים, בה צוין כי לחובתו של המבקש נרשמו למעלה מעשרים הרשעות תעבורה קודמות, בהן הרשעות בעבירות דומות לאלה המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי, וכן כי הוא בעל עבר פלילי עשיר בעבירות חמורות נוספות. המבקש לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר בעניינו אך הוא עתר לשחררו לחלופת מעצר. לאחר קבלת שני תסקירי מעצר בעניינו, בהם נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו לחלופת מעצר, הורה בית משפט השלום באשדוד (כב' סגן הנשיא ג' דניאל) על עריכת תסקיר שלישי לצורך בחינת חלופות נוספות. בתסקיר השלישי מיום 7.8.2012 המליץ שירות המבחן לשחרר את המבקש לחלופת מעצר בפיקוח אשתו, אחיו ושניים מחבריו ובתוספת איזוק אלקטרוני ובית משפט השלום באשדוד (כב' השופטת ג' שלו) קיבל את ההמלצה והורה בהחלטתו מיום 8.8.2012 על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא בתנאים האמורים, ובצירוף תנאים מגבילים נוספים.

2.

המשיבה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע על החלטתו של בית משפט השלום באשדוד, ובהחלטתו מיום 10.8.2012 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' ביתן) את הערר והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בית המשפט עמד על עברו הפלילי והתעבורתי המכביד של המבקש ועל שלושת תסקירי המבחן שניתנו בעניינו וציין כי הגם שככלל אין נוהגים להורות על מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה, אין מנוס מלהורות על מעצרו של המבקש משום שאין דרך למתן את הסיכון הנשקף ממנו באמצעות תנאי השחרור המוצעים.

3.

מכאן בקשת רשות הערר שבפניי, בה טוען המבקש כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה. לביסוס הבקשה עומד המבקש על הכלל הפסיקתי לפיו אין מורים על מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה; על מעצרו הממושך הצפוי להימשך גם בתקופת חגי תשרי; ועל כך שנערכו בעניינו שלושה תסקירים אשר נשקלו על

ידי מספר מותבים בבית משפט השלום טרם שהוחלט לשחררו לחלופת מעצר. לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי משהורה על מעצרו, תוך פסילת בדיקותיו המדוקדקות של בית משפט השלום ביחס לחלופת המעצר. עוד טוען המבקש כי חרף עברו התעבורתי והפלילי המכביד, אפשר ליתן בו אמון ולשחררו לחלופת מעצר, שכן הוא כבר שהה בעבר במעצר בית בפיקוחה של אשתו ולא נטען כי הפר את תנאי השחרור. המבקש מוסיף וטוען כי המסוכנות הנשקפת ממנו מתבטאת אך ורק בנהיגתו בכלי רכב וכי ניתן לאיין מסוכנות זו בקלות באמצעות החמרת התנאים המגבילים ביחס לרכיב זה.

4.

רשות לערור בענייני מעצר ניתנת במקרים המעוררים סוגיות בעלות חשיבות משפטית, ציבורית או אחרת החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או בהתקיים נסיבות מיוחדות אחרות המצדיקות זאת (ראו בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל , פסקאות 7-6 (טרם פורסם, 17.4.2011)). לא שוכנעתי כי המקרה דנן חורג מעניינו הפרטני של המבקש ומן הנסיבות הקונקרטיות העומדות בבסיס ההחלטה לעוצרו.

אשר על כן, הבקשה נדחית מתוקף הוראת סעיף 53(א1)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.