פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
661/15
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
פנחס אסייג
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט
המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי) בעמ"י 56734-01-15 מיום 27.1.2015
בשם המבקש:
עו"ד גבריאל פורט
החלטה
בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי ) אשר דחה ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט א' דורון ) שהורה על הארכה בת יום אחד של מעצרו של המבקש עד מחר, 28.1.2015, שעה 13:00.
1.
כעולה מהחלטות הערכאות הקודמות, המבקש חשוד בביצוע עבירות של איומים והסגת גבול. על פי החשד, המבקש ביצע עבירות אלו שעה שהגיע לקרן חסויים שממנה הוא מקבל קצבה. משסורבה בקשתו של המבקש לקבלת קצבה, הוא נקט לשון איומים כלפי העובדים. המבקש נעצר ביום 26.1.2015. היום האריך בית משפט השלום (כב' השופט א' דורון ) את מעצרו במסגרת "מעצר ימים" לתקופה בת יום אחד, עד מחר שעה 13:00. בהחלטתו ציין בית המשפט כי קיים בסיס לחשד סביר בעניינו של המבקש, הנסמך בין היתר על עדות המתלונן ועל הודעת המבקש אשר קשר עצמו במידה מסוימת לביצוע העבירה. עוד נקבע כי היה מקום לשקול את שחרורו של המבקש לחלופת מעצר, אלא ששני חסמים מקשים על שחרור זה: האחד, העבר הפלילי העומד לחובת המבקש, אשר נוכח היקפו ובשל כך שהוא כולל עבירות אלימות מחזק את המסוכנות בעניינו; והשני, מסמך שהוגש לבית המשפט המלמד על כך שבהוסטל שבו שוהה המבקש החל האחרון לנהוג באופן אלים, לצעוק ולאיים על אנשי הצוות. משכך הוארך המעצר כאמור.
2.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי ) דחה היום ערר שהגיש המבקש על החלטה זו. בית המשפט מצא כי לא נפלה שגגה בקביעה בדבר החשד הסביר הנשקף מן המבקש, כמו גם באשר לעילת המעצר בעניינו. עוד הוטעם כי לא עלה בידי המבקש להציג חלופה לשחררו, וכי אין תוחלת להעמדת התחייבות עצמית מצד המבקש שכן מדובר בדר רחוב נטול רכוש. לבסוף הורה בית המשפט על לקיחת המבקש לבדיקה פסיכיאטרית לצורך בדיקת כשירותו למעצר, ככל שהדבר טרם נעשה.
3.
מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה נטען כי התנהלות המבקש אינה מגלה עבירה. המבקש מפנה בעניין זה לבקשה להוצאת צו מעצר, שם נטען כי משלא קיבל את הסכום שביקש, "איים שיעשה שטויות אם לא יקבל את הכסף". לעמדת המבקש, האמירה המאיימת המיוחסת לו – "אני אעשה שטויות" – אינה מקימה עילת מעצר, ואין בעברו הפלילי שהסתיים בשנת 2010 כדי לשנות מעובדה זו. נטען כי המבקש הוא חסר ישע בעל רקע פסיכיאטרי; כי במהלך חקירתו לא שמרה המשטרה על מימוש זכותו להיוועץ בעורך דין; וכי גם אם ניתן לייחס לו עבירת איומים, הרי שזו מצויה ברף נמוך שאינו מצדיק את מעצרו. נוכח כל זאת התבקש שחרורו של המבקש ממעצר.
4.
דין הבקשה להידחות. סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 מחייב קבלת רשות לערור מבית משפט זה ככל שנתקפת החלטה של בית משפט מחוזי בערר לפי סעיף זה. לשם קבלת רשות יש לעמוד במבחן הדומה במהותו לזה שנקבע בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982), היינו: רשות כאמור תוענק במקרים שבהם עולה שאלה משפטית עקרונית החורגת מהעניין הקונקרטי. עם זאת, נקבע כי ייתכנו מקרים בהם תינתן רשות ערר אף כאשר הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית עקרונית, וזאת כאשר מתעוררת נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (17.4.2011)). לא מצאתי כי הבקשה שלפניי מצדיקה הענקת רשות לערור ב"גלגול שלישי" לפי איזו מאמות המידה האמורות. עניינו של המבקש אינו מגלה כל שאלה משפטית החורגת מדל"ת נסיבות המקרה דנן. ממילא, לא ראיתי עילה להתערב במסקנות הערכאות הקודמות שלפיהן ישנו חשד סביר לביצוע העבירה המיוחסת למבקש – גם אם זו אכן אינה ברף הגבוה; וכי נשקפת ממנו מסוכנות. אכן, אפשר שניתן היה להפיג מסוכנות זו על דרך שחרור לחלופת מעצר, אלא שכעולה מן הבקשה שלפניי – וכפי שציין גם בית המשפט המחוזי – המבקש אינו מציג בנקודת הזמן הנוכחית חלופה אפשרית. בנסיבות אלו, לא קמה עילה למתן רשות לערור. בשולי הדברים אני שב ומסב את תשומת לב הגורמים הרלוונטיים להערת בית המשפט המחוזי לעניין הצורך לערוך למבקש בדיקה פסיכיאטרית ככל שזו טרם בוצעה.
הבקשה נדחית אפוא.
ניתנה היום, ז' בשבט התשע"ה (27.1.2015).
ש ו פ ט