בש"פ 6622/08 פהד בדארנה נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' רזי) מיום 23.7.2008 בב"ש 3114/08, במסגרתה נדחה ערר שהגיש העורר על החלטתו של בית משפט השלום בעכו (כבוד השופט ו' חאמד) מיום 24.6.2008 במ"ת 8101-06-08.

האישומים בעניינו של העורר

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו [לפי סעיף 273 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )], הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (לפי סעיף 275 לחוק העונשין) ונהיגה פוחזת ברכב (לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין). כתב האישום הוגש בבית משפט השלום בעכו (להלן: בית משפט השלום ).

2.

על פי עובדות כתב האישום, שעה שנהג העורר ברכב בכרמיאל, עוכב על ידי שוטר והתבקש להציג רישיונות. העורר סירב להציג את הרישיונות והתניע את הרכב, ומשניסה השוטר למנוע ממנו לנסוע, תקף את השוטר, באופן שהכה בו באמצעות ידו, במטרה להדפו ממנו. בהמשך, נמלט העורר מהמקום כשהוא נוהג ברכב בדרך נמהרת או רשלנית, שיש בה כדי לסכן חיי אדם, כששתי ניידות שיטור דולקות אחריו, עד שנחסם על ידי אחת הניידות. כשהבחין העורר שהניידת חוסמת את דרכו, נסע לאחור ופגע בקדמת הניידת שהיתה מאחוריו, ואז עלה על המדרכה כדי להמשיך בנסיעה ולהימלט מהניידות. בהמשך, כשאחת הניידות עקפה את הרכב של העורר, פגע העורר בניידת זו, גרם לה נזק ונאלץ לעצור.

מעצרו של העורר

3.

עם הגשת כתב האישום נגד העורר, ביקשה המשיבה לעצרו עד תום ההליכים. בית משפט השלום (כבוד השופט ו' חאמד) בחן את הראיות לכאורה נגד העורר, ומצא כי עדויות השוטרים, התמונות התומכות בהן, וכן גרסתו של העורר עצמו לפיה ברח מהשוטרים והתעלם מקריאותיהם לעצור, עד שפגע בניידת ונעצר, מקימות סיכוי סביר כי בסופו של יום יורשע המשיב בעבירות המיוחסות לו, ויש בהן פוטנציאל להרשעתו, ומכאן שקיימות ראיות לכאורה בעוצמה הנדרשת לצורך מעצרו עד תום ההליכים. עוד עמד בית משפט השלום על חומרת העבירות המיוחסות למשיב, כאשר המעשים המיוחסים לו אך בנס לא הסתיימו בקיפוח חיי אדם או בתוצאה קשה אחרת. בנוסף, ציין בית משפט השלום כי לחובתו של העורר שתי הרשעות קודמות מהשנתיים האחרונות, בעבירות דומות לאלה שמיוחסות לו כעת. בגין הרשעות קודמות אלה, נידון העורר, בין היתר, למאסרים על תנאי, אולם אלה לא הרתיעו את העורר מלבצע עבירות דומות תוך זמן קצר. עוד קבע בית משפט השלום כי לא מצא שקיימת חלופת מעצר שיש בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר כלפי שוטרים בפרט וכלפי הציבור בכלל, ולכן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

4.

העורר ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה (להלן: בית המשפט המחוזי ), אולם עררו נדחה. בית המשפט המחוזי בחן אף הוא את חומר הראיות בתיק, והגיע לאותה מסקנה כמו בית משפט השלום. כן חזר בית המשפט המחוזי על הקביעה כי מתקיימת בעניינו של העורר עילת מעצר בגין המסוכנות הנשקפת ממעשיו והתנהגותו. בנוסף, הסכים בית המשפט המחוזי עם הקביעה כי לאור הרשעותיו הקודמות של העורר, לא ניתן לתת בו אמון שישכיל לקיים תנאי שחרור מגבילים שיוטלו עליו.

מכאן הערר שבפניי.

טענות העורר

5.

בכתב הערר טען העורר, כי אין די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו ברוב העבירות המיוחסות לו. בדיון שבפניי חזר בא כוח העורר מטענות אלה, וטען מתוך נקודת הנחה שאין חולק לגבי קיומן של ראיות לכאורה.

6.

אשר לקיומה של עילת מעצר, טוען העורר כי חזקת המסוכנות המעוגנת בסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) אינה מתקיימת במקרה דנן. לדבריו, חומרת העבירה המיוחסת בכתב האישום אינה יכולה לשמש, כשלעצמה, עילה למעצר. העורר מוסיף, כי נסיבותיו האינדיבידואליות מקהות את חזקת המסוכנות, אם היא בכלל קיימת. לדבריו, עברו אינו כולל הרשעות רבות או הרשעות חמורות; העורר הוא בן 24, נשוי ואב לבן רך בשנים, רעייתו עקרת בית והיא בשלב מתקדם של הריונה; המשיב הוא המפרנס היחידי של משפחתו ואילו רעייתו מטופלת בגין בעיות רפואיות אשר טיבן פורט בערר. בנוסף, משפחתו של העורר הינה נורמטיבית לחלוטין.

7.

העורר טוען, כי סיפור המעשה התחיל בכך שהוא נענה לכריזה ועצר את רכבו על פי דרישה. לדבריו, המניע לביצוע המעשה אינו עברייני, אלא החשש שמא המאבטחים יחרימו את האבטיחים שהוביל ברכבו, אשר מכירתם משמשת לפרנסתו. אין מדובר במעשה אכזרי המלמד על מסוכנות, מה גם שתוצאות המעשה אינן חמורות.

8.

העורר מוסיף, כי זוהי לו הפעם הראשונה מאחורי סורג ובריח, וישיבה במעצר בחברת עבריינים עלולה להוות נקודת מפנה עבורו.

9.

עוד טוען העורר, כי נוכח עברו הפלילי הקל ולאור העבירות בהן הוא מואשם כעת, הסכנה הנשקפת ממנו הינה נקודתית, ומופנית כלפי אנשי האבטחה בכרמיאל. על כן, סבור העורר כי יש לשחררו לחלופת מעצר בתנאים שיגבילו את תנועתו באופן שייאסר עליו לעסוק ברוכלות, לנהוג ברכב ולהיכנס לתחומי העיר כרמיאל. לחילופין, מציע העורר לשחרורו לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו בכפר עראבה. בדיון שבפניי ציין עו"ד ח'ורי, ב"כ העורר, כי שני אחיו של העורר הינם אקדמאים, מנהלי מכללה, אנשים נורמטיביים, המוכנים לפקח על העורר.

טענות המשיבה

10.

ב"כ המשיבה, עו"ד ד' רוסו, טען כי המעשים המיוחסים לעורר על פי כתב האישום הם כשלעצמם מלמדים על מסוכנות. העורר העיד על עצמו בהתנהגותו כי אין לו מורא בפני החוק, וכי לא ניתן לסמוך עליו שיעמוד בתנאים שיושתו עליו. עברו הפלילי של העורר, הכולל שתי הרשעות בעבירות זהות, בגינן נגזרו על העורר מאסרים על תנאי, מחזק את המסקנה כי גם קיומם של מאסרים על תנאי התלויים ועומדים נגדו, אינם מרתיעים את העורר מלחזור על מעשיו. בנוסף, לחובתו של העורר קיימות 26 הרשעות תעבורה קודמות, הכוללות עבירות של נהיגה בלא זהירות, אי ציות לתמרור עצור, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף ועוד. בנסיבות אלה, לטענת המשיבה, אין בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות הטמונה בעורר. אשר לטענה כי מעשיו של העורר הונעו מרצונו להתפרנס, הרי הדבר מלמד כי רצונו של העורר להתפרנס הינו כה חזק, עד שהוא מוכן לסכן חיי אדם. ברור כי הרצון להתפרנס עדיין קיים אצל העורר, ולכן עדיין טמונה בו מסוכנות.

דיון והכרעה

11.

כאמור, הסכים בא כוח העורר, לצורך הדיון שבפניי, לכך שקיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. אשר לקיומה של עילת מעצר, קיימות בעניין זה הן עילה בדמות מסוכנות והן עילה של חשש להימלטות. העבירות והמעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום מעידים על כך שבלהט הרגע מוכן הוא לנהוג באופן שמסכן חיי אדם כמו גם את חייו שלו, והכל על מנת להימלט משוטרים (או ממי שלטענתו סבר כי הם מאבטחים). בנוסף, נכונותו להימלט מהשוטרים, כפי שמתואר בכתב האישום, מקימה עילת מעצר של חשש להימלטות.

12.

בנסיבות אלה, נותרה השאלה האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה, ולו בתנאים מגבילים. צודקת המשיבה כי המעשים המיוחסים לעורר, על רקע עברו הפלילי, הכולל הן עבירות תעבורתיות רבות (על אף גילו הצעיר) והן עבירות פליליות זהות לאלה בהן הוא מואשם כעת, בגינן תלויים ועומדים נגדו מאסרים על תנאי, מטים את הכף לטובת הותרתו של העורר במעצר. שהרי, העורר העיד על עצמו בהתנהגותו כי לא מאסר על תנאי המרחף מעל ראשו ולא שוטרים הרודפים אחריו מעכבים אותו מלבצע עבירות נוספות.

13.

ברי, כי אין בחומרת המעשים כשלעצמם כדי להוות עילת מעצר, אלא אך אינדיקציה למסוכנות, וחומרה זו מתווספת לעבר הפלילי ונסיבות נוספות, בהתאם למקרה הקונקרטי. במקרה דנן, כאמור, העבר הפלילי והמעשה הנוכחי, יש בהם, לכאורה, כדי להקים את החשש שהעורר לא יעמוד בתנאים מגבילים שיושתו עליו.

14.

יחד עם זאת, במקרה דנן, נסיבותיו האישיות של העורר, כפי שפורטו על ידי בא כוחו, היותו אדם צעיר אב לילד רך בשנים, אשר אשתו, שהינה בהיריון, ככל הנראה מצויה בטיפול עקב בעיה רפואית מסוימת, הביאוני לכלל מסקנה כי יש לבחון, בשלב זה, את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר, וזאת בדרך של קבלת תסקיר מעצר בעניינו, בהתאם לסעיף 21א לחוק המעצרים. תסקיר כאמור יוכן על ידי שירות המבחן ויונח בפני בית משפט השלום בעכו בתוך 21 ימים מהיום, על מנת שזה יבחן את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר. כמובן שאין בדברים אלה משום המלצה או הנחייה באשר לאופן בו יחליט בית משפט השלום בעניינו של העורר. ככל שיחליט בית משפט השלום לשחרר את העורר לחלופת מעצר, רשאי יהיה לקבוע את תנאי השחרור על פי שיקול דעתו המוחלט.

15.

הערר מתקבל אפוא חלקית, בהתאם לאמור לעיל.