בש"פ 6653/08 רומן אדמוב נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד סגן הנשיא י' טימור) מיום 20.7.2008 בב"ש 21362/08 (להלן – ההחלטה ), במסגרתה נדחתה בקשת העורר להורות על ביטול מעצר הבית בו הוא נתון.

העובדות וההליכים

1.

כנגד העורר הוגש ביום 18.12.2007 כתב אישום המייחס לו החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן – פקודת הסמים המסוכנים ), קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ), סחיטה באיומים, עבירה לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין וסחיטה בכוח, עבירה לפי סעיף 427(א) לחוק העונשין.

2.

לפי כתב האישום, במועד אשר אינו ידוע במדויק למשיבה, במהלך חודש אוגוסט 2006 או בסמוך לכך, החזיק הנאשם סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 1574.16 גרם עטוף בשקית ניילון שחורה (להלן – שקית הסם ). שקית הסם הוחזקה על ידי נדיר אבייב (להלן – נדיר ), בתא המטען של רכבו מסוג מרצדס. במועד מאוחר יותר, השאיל נדיר את הרכב האמור לחברו, ברחיה אוסיפוב (להלן – ברחיה ), לבקשתו, לצורך נסיעה מבאר-שבע לחדרה כששקית הסם עודנה בתא המטען. עקב שיחת טלפון מנדיר, החביא ברחיה, לבקשת נדיר, את שקית הסם בביתו שלו בטרם ביצע את הנסיעה. כאשר ביקש נדיר מברחיה שיחזיר לו את השקית, הודיע לו ברחיה כי הוא איננו מוצא אותה ומאוחר יותר, לאחר שחיפשה שוב, הודיע לנדיר כי השקית אבדה. נדיר השיב לברחיה כי הוא חייב למצוא את השקית כיוון שהיא עולה כסף רב וישנם אנשים שמחכים לה.

3.

בהמשך כתב האישום, נטען כי במועד אשר אינו ידוע במדויק למשיבה, המתרחש לאחר האירועים המתוארים לעיל, קשר העורר קשר עם נדיר, אדם נוסף המכונה אלושה

ואחרים לעשות פשע, לסחוט באיומים ובכוח כסף מברחיה.

במועד מאוחר יותר אשר אינו ידוע למשיבה, הגיעו העורר, נדיר ואלושה לחנות של ברחיה בשוק בבאר-שבע, וביקשו לשוחח עימו. בשיחה שניהלו עימו בפארק סמוך, לאחר שסגר את חנותו, שאלו אותו היכן השקית והאם ראה מה היא מכילה. ברחיה השיב בשלילה. העורר ואלושה אמרו לברחיה כי הוא חייב למצוא את השקית ולהחזירה כי היא עולה כסף רב. עוד אמרו לו כי אם לא ימצא את השקית הוא יצטרך לשלם תמורתה 45,000 דולר, מהם יופחתו 8,000 דולר בגין הלוואה שהוא נתן לנדיר בינואר 2006 (להלן – ההלוואה ).

בסמוך לפגישה הנ"ל, נפגשו בביתו של אברהם (אחיו של ברחיה) בבאר-שבע אברהם, ברחיה, בוריס (אח נוסף של ברחיה), העורר ואלושה. במהלך מפגש זה העלו העורר ואלושה שוב את דרישתם כי ברחיה ימסור להם את השקית או ישלם להם 45,000 דולר.

כשלושה ימים לאחר המפגש בביתו של אברהם נפגשו העורר, נדיר ואלושה עם ברחיה בבית קפה בבאר-שבע, שם הורו לו לשלם להם 7,000 דולר תוך יומיים. לאחר מכן, טלפן נדיר לברחיה ואמר לו שעליו להביא להם את הסכום האמור למחרת בשעה 17:00.

למחרת בשעה 14:00 טלפן נדיר לברחיה ושאל אותו האם ארגן את הכסף. לאחר כשעה טלפן נדיר שוב לברחיה לשאול באותו עניין. ברחיה השיב כי אין לו את הכסף האמור ובתגובה, אמר לו נדיר: "תזהר, אני כבר לא אגיד לך כלום, רק תזהר".

בשעה 17:00 נפגשו העורר, נדיר ואלושה עם ברחיה בחנות של נדיר בבאר-שבע, שם מסר ברחיה לעורר סך של 25,500 ₪ ו-1,000 דולר. העורר אמר לברחיה שעליו לשלם עוד 30,000 דולר, אולם האחרון השיב כי אין לו סכום זה במזומן. העורר אמר לברחיה שיארגן עוד 6,000 דולר ובתמורה יופחת התשלום שיהיה עליו לשלם לסך של 35,000 דולר, מתוכם תקוזז ההלוואה.

כיומיים לאחר מכן, נפגשו העורר ונדיר עם ברחיה בקיוסק בשוק בבאר-שבע, שם, עקב הצעתו של ברחיה, סוכם בין הצדדים כי ברחיה ישלם להם מידיי חודש 1,000 דולר, החל מיום 25.12.06. בהשתלשלות העניינים מנקודה זו ואילך, כפי שהיא מתוארת בכתב האישום, העורר אינו מעורב.

יצויין, כי ביום 22.12.06 מצאה אימו של ברחיה את שקית הסם בביתו. במספר פגישות בין ברחיה לבין אלושה ושני בחורים נוספים, שזהותם אינה ידועה (להלן – הבחורים), ביקש ברחיה להחזיר את שקית הסם בתמורה לביטול התשלום מצדו ופירעון החוב של נדיר כלפיו, אולם אלושה והבחורים סירבו לכך. בפגישה מאוחרת יותר בין ברחיה לבחורים, הבחורים איימו על ברחיה, הכו אותו ולקחו ממנו את כספו. לבסוף, שקית הסמים נמסרה למשטרה על ידי אלכס, אחיו של ברחיה, ביום 25.12.06.

הליכים קודמים

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו מיום 27.1.08 קיבל בית המשפט קמא (מפי כבוד השופטת ד' אבניאלי) את הבקשה, בקבעו כי חלופות המעצר שהציע העורר אינן הולמות. עקב כך, הגיש העורר ערר לבית משפט זה, ובהחלטתו מיום 10.2.08 (מפי כבוד השופט א' לוי) נאמר כי העורר החליט לחזור בו מן הערר ולהחזיר את הדיון לבית המשפט קמא על מנת שזה יבחן חלופות מעצר שיוצעו על ידי העורר.

5.

ביום 20.2.08 קבע בית המשפט קמא כי חלופת המעצר שהוצעה על ידי העורר והערבים שהוצעו מטעמו, מהווים חלופת מעצר הולמת המאפשרת את שחרורו של העורר למעצר בית עד לתום ההליכים נגדו.

במסגרת ההחלטה, נקבע כי לעורר יוצמד אזיק אלקטרוני והוא ישהה בדירה בחולון שנשכרה לשם כך על ידי אחד הערבים במשך כל שעות היממה, כאשר בכל עת ישהה עימו לפחות אחד מהערבים שהוצעו על ידו. עוד נקבע, כי כל אחד מהערבים יחתום על ערבות צד ג' בסך 100,000 ₪ להבטחת תנאי שחרור העורר למעצר בית, וכן כי העורר יחתום על ערבות עצמית בסך 100,000 ₪ ויפקיד 20,000 ₪ נוספים במזומן או בערבות בנקאית. בנוסף, ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד העורר והערבים.

6.

בשלב זה, הגיש העורר את ההליך נשוא ערר זה לבית המשפט קמא, בו ציין כי בתיק ישנם עשרים עדי תביעה, מתוכם שבעה עדים שעדותם צפויה להיות ארוכה. העורר טען כי לאור כך שעד לאותו המועד התקיים דיון אחד בהליך, במסגרתו העיד רק עד אחד שאינו נמנה על העדים העיקריים, וכן בהתחשב בכך שהדיון שנקבע ליום 7.7.08 בוטל, ושקבועים שלושה דיונים נוספים לחודשים פברואר ומרץ 2009, הרי שפרשת התביעה אינה צפויה להסתיים בתקופה זו. לאור כך, כמו גם בהתחשב בערבויות המשמעותיות הקיימות בתיק, טען העורר כי יש לבטל את מעצר הבית ואת האיזוק האלקטרוני, לכל הפחות במהלך שעות היום.

7.

בהחלטה נשוא הליך זה, קבע בית המשפט קמא כי אין בהתמשכות ההליכים, נכון לאותו השלב, בכדי להצדיק ביטולו של מעצר הבית כליל. עוד ציין, כי אמנם במהלך הדיון לפניו הסכים ב"כ העורר לצמצום בקשתו לביטול מעצר הבית בשעות היום בלבד, אולם דחה בקשה זו מכיוון שלא הוצגה לו כל חלופה מפורטת באשר לעיסוקיו של העורר במהלך שעות היום.

טענות העורר

8.

על החלטה זו הוגש הערר שלפניי. לטענת העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד י' ברזילי – החלטתו של בית המשפט קמא בטעות יסודה, וזאת מהטעמים שפירט בהליך דלמטה, עליהם חזר בערר זה.

9.

עוד טוען העורר כי בשל חזקת החפות העומדת לו, לא יתכן כי הוא ישהה במעצר בית מוחלט במשך למעלה משנה מחייו, וזאת, על אף העומס הרב המוטל על מערכת המשפט, שבגינו מתעכב משפטו. לטענתו, את האמון שנתן בית המשפט קמא בערבים שהוצעו על ידו, שישמרו עליו בעת שהותו בדירה, יש לתת בהם גם אם וכאשר ישמרו עליו מחוץ לדירה.

10.

העורר מוסיף, כי מצבו הבריאותי בכי רע, וכן כי אין לו כל עבר פלילי ב"עבירות על סדרי שלטון ומשפט". העבירה האחרונה אותה ביצע – ושבגינה ריצה עונש של שלוש שנות מאסר – התרחשה בשנת 1997.

11.

לסיכום דבריו, מבקש העורר כי בית משפט זה יקבל את הערר באופן שיורה על ביטול מעצר הבית בו שוהה העורר, ולו למשך מספר שעות ביום.

טענות הצדדים בדיון שלפניי

12.

בדיון שלפניי, חזר עו"ד י' ברזילי, בשם העורר, על טענותיו בכתב הערר, והוסיף, כי בנסיבותיו הפרטניות של העורר – כאדם הגר כדרך קבע בבאר-שבע, ששהה לאחרונה פרק זמן ממושך מחוץ לארץ ושמצבו הבריאותי אינו טוב – הרי שאין באפשרותו להציע מקום עבודה מוסדר ומפוקח בו ישהה באותן שעות בהן יותר לו לצאת מהדירה בה הוא שוהה כחלופת מעצר, מבלי שיתאפשר לו ראשית לצאת ממעצר הבית על מנת לחפש עבודה. עוד טען ב"כ העורר, כי גם מיציאותיו התכופות של העורר מהדירה לצורך טיפולים רפואיים – עד היום כ-20 פעמים – ניתן ללמוד על מידת האמון שניתן לתת בו. לבסוף, הוסיף ב"כ העורר וטען כי הסיכוי שהדיונים שנקבעו בהליך זה יוקדמו נמוך ביותר וכי במצב זה אין זה ייתכן שלא יתאפשר לאדם הנמצא במעצר בית זמן כה רב לצאת מהבית – בפיקוח אחד הערבים – ולו למספר שעות במהלך כל יום, על מנת לכל הפחות "להתאוורר".

13.

ב"כ המשיבה, עו"ד ש' כהן, ציין בראשית דבריו כי הוגשה על ידו בקשה להקדמת הדיון בעניינו של העורר, אולם טרם ניתנה בה החלטה , ואף הוסיף כי ספק אם בקשה זו תענה בחיוב, עקב עומס העבודה המיוחד בו נתון כבוד השופט צלקובניק מבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, המטפל בתיק זה. בנוסף, ביקש ב"כ המשיבה להזכיר כי בפרשה זו מדובר באישומים חמורים ביותר הכוללים, בין היתר, החזקת סם מסוכן מסוג הרואין בכמות גדולה ביותר. לבסוף, טען ב"כ המשיבה כי אין מקום לקבל ערר זה, שכן העורר לא הציג כל חלופה קונקרטית וברורה באשר למטרות שלשמן ברצונו לצאת ממעצר הבית.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

חלופת מעצר, משמעה, מטבע הדברים, הקלה או התרופפות בפיקוח אשר היה מוטל על נאשם, אם היה נתון במעצר מלא. עם זאת, בנסיבות מסוימות, כמו במקרה שלפניי, האיזון בין הפגיעה בחירותו של הנאשם לבין ההגנה על אינטרס הציבור, בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות לו ולטיב חלופת המעצר המוצעת, מצדיקים הקלה זו.

15.

במקרה דנן, העורר נתון במעצר בית פחות מששה חודשים, ולאור מועדי הדיונים הקבועים בעניינו בבית המשפט קמא, הרי שהוא צפוי להימצא במצב זה לפחות במשך חצי שנה נוספת. בכותבי החלטה זו אף הגיעה לידי החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 30.7.08, לפיה בקשת המשיבה להקדמת מועדי הדיונים בהליך נדחית. העורר, למעשה, טוען כי לאור ההתמשכות הקיימת והצפויה בהליכים המתנהלים כנגדו, גדל משקלה של זכותו לחירות על פני ההגנה על האינטרס הציבור.

עם זאת, העורר אינו מציג, למרות הזדמנויות רבות שניתנו לו לעשות כן, ולו חלופת מעצר קונקרטית אחת למעצר הבית בו הוא נתון, המפרטת לשם מה ברצונו לצאת מהדירה, באלו זמנים יעשה כן בכל יום, תחת אלו הסדרי פיקוח ישהה באותן יציאות קבועות וכיוצ"ב [השוו: בש"פ 6860/07 גולדבלט נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 27.8.07)]. במצב דברים זה, הגעתי לכלל מסקנה כי האיזון בין השיקולים השונים שפורטו לעיל לא השתנה, וכי על כן לא קיימת הצדקה להיעתר לבקשתו של העורר, לכל הפחות בשלב זה.

16.

נוכח האמור לעיל, הערר נדחה.