בש"פ 6653/09 מוחמד יונס נ. מדינת ישראל

רקע והליכים

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת לבהר שרון) מיום 17.8.09 בתיק ב"ש 90238/09. הערר הוגש ביום 20.8.09 על ידי מוחמד יונס (להלן יונס או עורר 1 ), ביום 23.8.09 אושר לאבראהים עזאם (להלן עזאם או עורר 2 ) להצטרף להליך, והשלמת טיעון מטעמו הוגשה ביום 25.8.09.

ב.

נגד העוררים הוגש (ביום 2.7.09) כתב אישום, הכולל שני אישומים שעניינם תקיפת האמרגן בועז בן ציון. באישום הראשון נטען, כי דודו טופז ע"ה פנה לאחד דניאל זנקו, על מנת שיאתר בעבורו אנשים שיתקפו את בן ציון. במסגרת זו פנה זנקו לעזאם ושילם לו מראש 6,000 ₪ עבור התקיפה. ואכן, בבוקר יום 18.1.09 הותקף בן ציון על ידי שני אלמונים, ונגרמו לו חבלות ממשיות. בגין תקיפה זו הואשם עזאם הן בקשירת קשר, והן בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. באישום השני , המתייחס לשני העוררים, נטען כי טופז ע"ה לא היה מרוצה מתוצאות התקיפה, וביקש מזנקו לארגן תקיפה נוספת, חמורה יותר. זנקו פנה בשנית לעזאם וזה שלח את יונס ואחד רומן אלייב לביצוע התקיפה, אך אלה נעצרו ביום 22.4.09 סמוך לביתו של בן ציון, לאחר שנוכחותם במקום עוררה חשד. בסמוך לאחר מכן העביר טופז ע"ה לזנקו 20,000 ₪, חלקם כתשלום עבור מעשיהם של יונס ואלייב, חלקם לצורך מימון שכר טרחתם של עורכי דינם בהליכי המעצר. בגין אירוע זה הואשמו שני העוררים בקשירת קשר לביצוע פשע, ובניסיון לגרום לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

ג.

עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בדיון הראשון (ביום 16.7.09; השופט נויטל), נקבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. הוזמנו תסקירים. ביום 17.8.09 הורה בית המשפט (השופטת לבהר שרון) על מעצר העוררים עד תום ההליכים. בית המשפט התייחס לחומרת העבירות, שביסודן נכונות לתקיפת אדם זר תמורת בצע כסף - וקבע, כי מסוכנות העוררים "נובעת מעצם היותם 'שכירי חרב'" (עמ' 3). הוזכר עוד, כי יונס אמנם הואשם "רק" בנסיון תקיפה, אך כי התקיפה לא יצאה לפועל "בדקה ה-90", רק בשל ערנותם של אזרחים שחשדו בשני התוקפים. נקבע, כי אין לייחס משקל לעובדה שעברו הפלילי של עזאם נקי, ושעברו הפלילי של יונס "אינו מכביד" (אם כי הורשע בעבירות רכוש ועבירות נוספות). זאת, גם נוכח הימלטותם משך שלושה שבועות, נוכח המלצות לא חיוביות של שירות המבחן, והעובדה שיתר המעורבים בפרשה נעצרו עד תום ההליכים. הוזכר, כי אמנם אחד המעורבים (נהג רכב מילוט בתקיפה אחרת בפרשה ב"הרחבה" הקשורה בטופז המנוח - זבידאת ) שוחרר לחלופת מעצר, אך נקבע כי מעורבותו בתקיפה קטנה יותר, וכי שירות המבחן המליץ בעניינו על בחינת חלופה.

ד.

כלפי החלטה זו הוגש הערר הנוכחי. מטעם עורר 1 - יונס - נטען, בין היתר , כי ההחלטה מתבססת על הסכמה לגבי קיומן של ראיות לכאורה, אך כי הסכמה זו היתה מסויגת (ככל הנראה מדובר בהסתייגות שהביע בא כוחו של עורר 1 לגבי הוכחת קיומה של חבלה חמורה, אך לא לגבי יתר פרטי האישום). עוד נטען, כי לא היה מקום להבחין בין עניינו של עורר 1 לעניינו של זבידאת, וכי ההחלטה אינה עולה בקנה אחד עם החלטתו של השופט נויטל, שביקש לערוך תסקירים בעניינם של העוררים. נטען, כי ההחלטה מבוססת על אמירות גורפות לגבי הצורך לעצור "את כל מי שמוכן להרים יד על חברו תמורת בצע כסף" (סעיף 3.4 לערר) - אמירות שאינן עולות בקנה אחד עם החובה לבחון כל נאשם לפי נסיבותיו. נטען, כי בית המשפט שגה בניתוח התסקיר, ייחס לו משקל רב מדי, התעלם מחלופה משופרת שהוצעה במעמד הדיון, ולא פתח פתח להצעת חלופה אחרת בעתיד. ולבסוף, נטען כי החשיפה התקשורתית לה זכתה הפרשה, וזהות המתלוננים, אינה צריכה לפגוע בחובה לבחון את נסיבותיהם האישיות של הנאשמים.

ה.

מטעם עורר 2 - עזאם - נטען,

בין היתר , כי ההחלטה מבוססת על חומרת העבירה, בניגוד לכלל הקובע כי חומרת העבירה כשלעצמה אינה מהוה עילת מעצר. נטען, כי שגה בית המשפט קמא במשקל שייחס לעבר הפלילי הנקי של עורר 2, ובכך שלא שקל את חלופת המעצר שהציע. נטען, כי עורר 2 אינו מסוכן, וכי המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח שקיים חשש שהוא "עלול לחזור על המעשה, או לעשות מעשה דומה, בדרך כלל או נוכח צירוף מסוים של נסיבות" (בש"פ 7195/98 אלבז נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופט טירקל). נטען, כי העבר הנקי מעיד שאין מדובר באדם מסוכן, כי עובר לפרשה זו ניהל חיים נורמטיביים ועזר למשפחתו שמצבה הכלכלי רע, וכי המעצר והטראומה הכרוכים בהליך יש בהם כדי להרתיעו מחזרה על מעשיו בעתיד. נטען, כי חלופת המעצר שהוצעה (בבית אביו של עורר 2 או במקום אחר מחוץ לאזור המרכז) יש בה כדי לאיין את המסוכנות, וכי עורר זה מוכן להציע חלופות נוספות, ולבסוף, כי התסקיר בעניינו "אינו מקצועי" במיוחד, כיון שעורר 2 לא תקף בעצמו את בן ציון.

ו.

בדיון טען תחילה עו"ד כנעאנה לעורר 2, תוך שמתח ביקורת על התסקיר, שעה שהמדובר באדם בעל עבר נקי וללא תיקים פתוחים, הנתקל בראשונה ברשויות החוק. אין להבין מדוע נקט שירות המבחן בדרך שנקט, בתסקיר שהוכן בחיפזון, שעה שהעורר לא תקף פיסית ולא נכח בזירת האירוע, והמקרה אינו מאפיין אותו; כל הנטען הוא שהוא קשר קשר לאיתור מבצעי עבירה. אין מדובר, כך נאמר, במי שחייו אפופי פשע, וגם אין לגביו הצטברות של עבירות; גורלו נחרץ איפוא על-ידי שירות המבחן, ואין כל נימוק לכך. הוצע איזוק אלקטרוני; הוטעם כי בדרך שיקומית ניתן להעלות עורר זה על דרך המלך.

ז.

עו"ד יונס טען לעורר 1, כי הראיות אינן מצביעות על ניסיון לגרום לחבלה חמורה כפי שהוצג בכתב האישום, אלא על ניסיון לעבירה קלה הימנה – תקיפה, משלא היה כל כלי נשק בידי עורר זה. ועוד, נטען כי התסקיר הוכן בחפזה, והתמקד בכך שבני משפחה המוצעים כמפקחים נוטה לגונן על העורר 1 ולצמצם את חלקו, אך ניתן היה להציג גם חלופות אחרות. התסקיר גם לא נדרש לאיזוק האלקטרוני; והמדובר רק בעבירת ניסיון, כשהתיק העיקרי נקבע לנובמבר 2009 ולא יסתיים בשתי הישיבות שנקבעו.

ח.

נטען כי הסיקור התקשורתי הרחב סביב הפרשה הקשורה בטופז ע"ה החמיר עם העוררים.

ט.

באת כוח המדינה טענה כי העוררים הסכימו ליטול חלק בקשר לעבירת אלימות חמורה, תמורת בצע כסף וכשכירי חרב; התסקירים כלפיהם שליליים. לגבי עורר 2 נטען כי נטל חלק באירוע תקיפה ראשון נגד בן ציון, והיה מוכן לעשות כן בשנית; ושירות המבחן בחן את החלופה שהוצעה לגביו, והתרשם כי אינה מתאימה. באשר לעורר 1, המדובר במי שהשכיר את כוחו הפיסי לביצוע עבירות אלימות. הוא גם נמלט - צו המעצר הוצא ב- 26.5.09 והוא נעצר ב- 28.6.09, והוא לא יכול היה שלא לדעת שהוצא הצו, כיון שהנושא היה בתקשורת, וגם חברתו הודיעה לו על היותו מבוקש. לחובתו גם הרשעה קודמת; והמפקחים שהציע לא נתקבלו על דעת שירות המבחן.

הכרעה

י.

עיינתי בתסקירי שירות המבחן למבוגרים. העורר 2 עבד כטבח וכמאבטח במועדונים; הוא ניתק עצמו בשיחה עם השירות מן האירועים המיוחסים לו, ותלה את מעצרו בסכסוך עם נאשם אחר; השירות ראה את דבריו כעומדים בפער משמעותי אל מול חומרת מצבו, ולהערכת השירות הצגת עורר זה באור חיובי נטול כל קושי, כפי שניסה לעשות, אינה מספקת תמונה אמינה של דרך התנהלותו. הוריו, שהציעם כמפקחים, לא היו - להתרשמות השירות - מעורבים באורח חייו, ולא זוהתה מסוגלותם באשר לפיקוח, ואף פיקוח אלקטרוני לא הומלץ כמספק. אשר לעורר 1, גם הוא עבד כמאבטח, הוא בן למשפחה גדולה שחלק מבניה היו מעורבים בפלילים; הוא השקיע עצמו בפיתוח הגוף. אף כאן צוין נתק רגשי, וכן הוערכה רמת סיכון להתנהלות אלימה חוזרת; בעברו של עורר זה פרשת פריצה, שימוש ברכב ללא רשות ונהיגה ללא רשיון מ- 2001, עליה נדון ב- 2004 למאסר על תנאי, פסילה והתחייבות להימנע מעבירה דומה. המפקחים שנבדקו - אחיו, שני בני דודים וקרוב נוסף - נתפסו על-ידי השירות כמתגייסים לשחרור עורר זה תוך צמצום אחריותו, וקושי לבחון בעייתיות או התנהלות אלימה, ובהיעדר הבנה של מורכבות המצב. לכן לא הומלץ אף על שחרור עורר זה לחלופה המוצעת.

י"א.

הקושי באשר לעוררים כפול: מחד גיסא, חומרת המעשים, ואין צורך להכביר מלים, באשר ברור לכל בר דעת, כי מי שנכון תמורת בצע כסף להשכיר "שירותי חרב" כדי לפגוע בזולת שאינו מכירו ושלא עשה כל רעה, עומד בדרגת מסוכנות גבוהה לציבור. כך גם אם עברו הפלילי נקי או כמעט נקי. כדי לדבר כל עיקר על חלופה בכגון דא יש צורך בהתרשמות חיובית מאישיות העצור, ומתחושת מעידה חד פעמית; אך שירות המבחן בענייננו לא התרשם, בשני המקרים, מהתיחסות רצינית ומפנימה. בנוסף, יש צורך במפקחים נחושים - ובכגון דא ספק אם בני משפחה הם מפקחים ראויים, כפי שכבר נכתב בעבר, אף שלעתים אין מנוס; ומכל מקום, במקרה דנא לא התרשם השירות גם מן החלופות. כדי להתעלם מהמלצה לא חיובית של השירות, כנפסק לא אחת, יש צורך בסיבות טובות, ואלה לא נמצאו, והדברים נאמרים בכל הכבוד לטיעון הסניגורים, שעשו כמיטב יכולתם. שילוב כל האמור, וכן פרשת ההימלטות הנטענת, אינם מאפשרים להיעתר לערר.