בש"פ 7195/98 שלמה אלבז נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט השלום בחיפה כתב אישום בשל עבירות של התפרצות לעסק וגניבה, גרימת נזק בזדון, הכשלת שוטרים, בריחה ממשמורת חוקית ואיומים, עבירות בניגוד לסעיפים 407 (ב) ו- 29 (ב), 452 ו- 29 (ב), 275, 257 (1) ו- 192 לחוק העונשין תשל"ז1977-. לפי הנטען בכתב האישום פרץ העורר לחנות, יחד עם אחר, והשניים גנבו מן הקופה סכום של כ- 30 ש"ח. כאשר הגיעו למקום שוטרים נמלט מן המקום בקוראו "נראה אותך תופס אותי". מאוחר יותר, כאשר הודיעו לו שוטרים אחרים שהוא עצור, נמלט מן המקום, תוך הנפת בלוק אבן לעבר אחד השוטרים בקוראו אליו "אני אשבור לך את הראש".

בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט י' אלרון), בהחלטתו מיום 29.10.98, החליט לשחרר את העורר בערובה ו"בתנאי מעצר בית מלא בביתו". בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ס' ג'ובראן), בהחלטתו מיום 3.11.98, ביטל את החלטתו של בית משפט השלום וציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים. מכאן עררו של העורר.

2.בהחלטתי בבש"פ 5222/97 קופל פטשניק נגד מדינת ישראל (לא פורסם. עיינו תקדין עליון 97(3) 771) דנתי בפרשנותו של סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו1996-. אמרתי שם כי את התשובות לשאלות אם הנאשם מסוכן והאם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו יכול בית המשפט למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו לפניו בשלב זה: הראשונה - המעשה; השניה - העושה. דהיינו, עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמן שהנאשם עלול לחזור על המעשה, או לעשות מעשה דומה, בדרך כלל או נוכח צירוף מסוים של נסיבות. בשלב הבא עליו לבדוק אם מעידה אישיותו של הנאשם כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, על כך שהוא עלול לחזור על המעשה.

3.נוטה אנוכי לחשוב כי נאשם הנמלט מן השוטרים הבאים לעוצרו ואף מאיים עליהם מניח, בדרך כלל, יסוד סביר לחשש ששחרורו מן המעצר יביא לשיבוש הליכי המשפט או להתחמקות מהליכי שפיטה. התנהגות כזאת לא רק שיש בה כדי להקים עילת מעצר, אלא שהיא מחייבת את בית המשפט לנהוג בזהירות יתירה בבואו לשקול אם לנקוט חלופה למעצר. העורר התנהג כפי שהתנהג ולפיכך אין מקום עוד לטענת בא כוחו כי "מדובר בהתפרצות פשוטה שנגנבו בה 30 שקל וללא אלימות" וכי "הלב לא נותן שייעצר".

אולם, אפילו הייתי קובע שאין בנסיבותיהן של העבירות המיוחסות לעורר כדי להעיד עליו שהוא מסוכן, או עלול להתחמק מהליכי השפיטה, הרי מעידה עליו אישיותו, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, שאין לבטוח בו וכי אינו ראוי לחלופת מעצר. מאז שנת 1986 ועד שנת 1997 הורשע העורר - שהוא היום כבן 25 שנים - 18 פעמים בעבירות רכוש למיניהן, שימוש ברכב ללא רשות, תקיפה, תקיפת שוטר, חבלה ופציעה, בריחה ממעצר, הפרת הוראה חוקית וכן בעבירות נוספות. העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הנדון נעברו בחודש אוקטובר 1998, כחודשיים ימים בלבד אחרי ששוחרר מבית הסוהר, שבו ריצה עונש מאסר, ובתקופה שהיו תלויים עליו עונשי מאסר מותנים. אין עליו מורא אדם ואין עליו מורא הדין, לפיכך דינו להעצר עד תום ההליכים.

4. הערר נדחה.