פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6671/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
העורר:
עבדאללה דכוור
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה
בתיק מ"ת 4929-06-09 שניתנה על-ידי
השופט גלעד
בשם העורר:
עו"ד וסים דכוור
בשם המשיבה:
עו"ד איתמר גלבפיש
החלטה
א.
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט גלעד) מיום 16.7.09 במ"ת 4929-06-09, בגדרה שוחרר העורר למעצר בית מלא בתנאים מגבילים הכוללים איזוק אלקטרוני; הפקדת ערבות כספית בסך 20,000 ₪; הפקדת דרכון; הפקדת סך של 5,000 ₪ משלושת המפקחים; והפקדת ערובה צד ג' בסך 15,000 ₪. כן נאסר על העורר ליצור קשר עם מי מעדי התביעה.
ב.
כנגד העורר ושניים אחרים הוגש כתב אישום, המייחס להם בין השאר עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, קשר לפשע, תקיפה ואיומים. נטען, כי בין העורר ואחד מתושבי פסוטה- איהאב פארס (להלן המתלונן ) סכסוך על רקע פוליטי, שבגינו איים העורר לפגוע במתלונן ובמשפחתו, ושלח את שני הנאשמים הנוספים שיתקפו את אחי המתלונן ויגרמו לו חבלות. שני הנאשמים הנוספים תקפו את אחי המתלונן, ודקרו והכו שניים נוספים שהיו במקום. ביום 18.6.09 קבע בית המשפט המחוזי (השופט שפירא), כי נגד הנאשמים, ובכללם העורר, קיימות ראיות לכאורה וכי המעשים המיוחסים להם מקימים חזקת מסוכנות. צוין כי, ישנם עדי ראייה שתיארו את השתלשלות האירועים, באופן המתיישב עם האמור בכתב האישום; כי קיימות הקלטות בהן נשמע העורר מאיים על המתלונן; כי בין עדויות הנאשמים בפרשה התגלעו סתירות ואי דיוקים; וכי גרסאות המתלוננים והעדים מתיישבות עם סימני החבלה בגופם של המתלוננים.
ביחס לעורר צוין, כי במסגרת הדיון בתיק העיקרי תיבחן שאלת שליטתו באירוע האלים. אולם לעת הזאת עולה, כי
העורר "משתמש בבריונים חמומי מוח כדי לפגוע באלו המתנגדים לאופן ניהול מחלקת החינוך במועצה המקומית, תוך שהוא נשאר מאחור ומפקח על פעילותם. דפוס פעולה זה, הגם
שהמשיב 1 (העורר- א"ר) אינו מעורב באלימות הפיזית עצמה, מצביע על מסוכנות רבה אך מאלו של התוקפים עצמם. הוא המוח ששלח את הפקודה לזרועות שהיכו ודקרו" (עמ' 4 להחלטה). כל אלה, כך נטען, מבססים ראיות לכאורה המצדיקות מעצרו
של העורר.
ג.
בית המשפט הורה על הזמנת תסקיר מעצר לבחינת חלופת מעצר לעורר מהטעמים הבאים: היעדר עבר פלילי, היות הסכסוך מקומי, והצפי להימשכות שמיעת הראיות בתיק העיקרי. בתסקיר המבחן מיום 9.7.09 צוין, כי מדובר באדם השואף לאורח חיים נורמטיבי, המודע לחומרת מצבו, חש חוסר אונים ובושה במעשיו, ואף חווה מצוקה נוכח המעשה ותנאי המעצר. צוין, כי העורר הפיק לקחים, ורמת הסבירות להישנות מעשים דומים למיוחס לו בכתב האישום נמוכה. שירות המבחן המליץ לשחרר את העורר למעצר בית בפיקוח ובתנאים מגבילים, לרבות פיקוח אלקטרוני. בית המשפט אימץ את המלצת התסקיר, והורה ביום 16.7.09 על שחרור העורר למעצר בית תוך ההגבלות שצוינו. אציין, כי ביום 19.8.09 דחיתי את בקשת העורר להשתתפותו במסיבת הכלולות של גיסתו (לאחר שאושרה השתתפותו בטקס הכלולות בכנסיה) - בין היתר נוכח חומרת האירוע המיוחס לו ונסיבותיו, כפי שפורט בהחלטה בבש"פ 6609/09.
ד.
בערר המפורט מלין העורר על תנאי השחרור שהושתו עליו. נטען, כי נוכח כרסום בחומר הראיות ומסוכנותו המוגבלת של העורר היה מקום להקל בתנאי שחרורו. הוטעם, כי מהעדויות וחומרי החקירה עולה, שהעורר נקלע לזירת האירוע כעובר אורח, וכי לא היתה לו כוונה להתעמת עם המתלונן. נטען, כי הצדדים התקוטטו באופן ספונטני, לאחר ריב מילולי, וכי בכל אותה עת ישב העורר ברכבו ולא התערב בנעשה. הוסף, כי לעורר לא היה דבר נגד המתלונן, ואין ראיה הקושרת אותו לאירוע, מלבד איומיו על המתלונן שהיו פליטת פה מצערת. מסוכנות העורר, כך נטען, היא כלפי המעורבים בפרשה בלבד, וחלופה בתנאים גמישים תענה על הצורך לאיינה. סוכם, כי די היה בנסיבות להורות על חלופת מעצר שתאיין מסוכנות כלפי המתלוננים או מי מהמעורבים בפרשה, וכי בית המשפט קמא החמיר עמו בעניין זה יתר על המידה.
ה.
בדיון טען בא כוח העורר בהרחבה ולא הניח אבן שלא הפכה. לשיטתו המפגש בין העורר ושני הנאשמים הנוספים לבין אחי המתלונן היה אקראי, ולא ניתן לקשור בינו לבין האיומים שנשמעו. הקטטה התפתחה באופן פתאומי והעורר כלל לא היה מעורב בה.
הוסף, כי תמלול השיחה בין העורר למתלונן כולל את המשפט "אני אשחט אותך", אך המשפט האמור לא נשמע כאשר מאזינים להקלטה, וזאת גם אם נאמרו דברים שהיו בחינת פליטת פה בעלת אופי של איום והיה זה משגה. באשר לאירוע האלים, אילו רצה העורר לפגוע במתלונן היה הולך לביתו ולא לבית קפה לפגוע באחיו; הקטטה שנתפתחה, כך נטען, היתה פתאומית, ולכך ראיות שונות. עוד עותר העורר כי גם אם ייקבע שישנן ראיות לכאורה, יש בהן חולשה משמעותית, ולכן ראוי כי יישקל ביטול האיזוק האלקטרוני, למצער במשך שעות היום.
ו.
בא כוח המדינה ביקש להדגיש, כי אין מחלוקת לגבי איומים, וכי מהודעת הנאשמים האחרים עולה שהגיעו לבית הקפה למקום מתוך כוונה לקנות סיגריות, ודבר זה סותר את טענת העורר כי עבר שם במקרה. זאת ועוד, העורר טוען שהוא סייע להפריד בין הניצים, דבר המצביע על מעורבותו והוא גם מילט את התוקפים. הוסף,
כי המסוכנות היא ברורה, וביטולו של פיקוח אינו ראוי בשלב זה.
ז .
עיינתי בחומר החקירה, ובתמלול השיחות בין המתלונן לעורר. גירסאות העדים
מתיישבות לכאורה זו עם זו ומתארות מהלך אירועים דומה.
המתלונן חזר בהודעותיו במשטרה כי העורר איים עליו, תוך שהוא מציין כי השתמש בשני הנאשמים האחרים כדי שיתקפו אותו (הודעות מיום 30.5.09 ומיום 3.6.09). הדברים נתמכים בתמליל שיחה שהוקלטה בין השניים. זאת ועוד, התוקפים הגיעו למקום ברכבו של העורר, כעולה מהודעת פאדי שמאס (הודעה מיום 30.5.09) ורביע עאסי (הודעה מיום 31.5.09), והעורר המתין ברכב בשעת התקיפה (הודעת רביע עאסי לעיל; ראו גם הודעת שריף בלוט מיום 30.5.09). העורר העלה תמיהות ביחס לעדויות השונות, אולם הן אינן כאלה המחלישות את עיקר הראיות לכאורה כשלעצמן, וכמובן ייחקרו הנוגעים בדבר ככל שינוהלו הוכחות. כידוע, אין הליך המעצר מועד לבחינת מהימנות (בש"פ 104101/08 בועראר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) , ויש להידרש לפרמטרים שבהלכת זאדה (בש"פ 8087/95
זאדה נ' מדינת ישראל
פ"ד נ(2) 133 ).
ח.
לאחר העיון, כאמור, נראה כי אין מן המסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת עיקר האישומים כנגד העורר. האישומים, המעוגנים כאמור בראיות, מתארים עבירות חמורות, אשר כשלעצמן מקימים חזקת מסוכנות. חרף החומרה שבעבירות ביקש בית המשפט תסקיר מעצר, ונוכח המלצותיו שוחרר העורר למעצר בית, בהגבלות שונות כפי שפורטו. זאת בהתחשב בתשתית הראייתית, ובמכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובפרט עברו הנקי של העורר. ככלל, מסקנתו של בית המשפט קמא, שיצאה מתחת ידו לאחר לקבלת תסקיר, נראית בעיני, בכל הכבוד. אכן, משהמדובר באדם בעל עבר נקי לחלוטין, יש ליתן משקל לבחינת חלופה; בענייננו כך נעשה. שקלתי אם יש מקום להקל על תנאי השחרור בערובה במידה מסוימת. נראה לי כי נוכח ההערכה בתסקיר שירות המבחן להישנות נמוכה של עבירות, ונוכח ריחוקה של באר שבע – מקום מעצר הבית – מפסוטה, זירת האירועים, אאשר לעורר יציאת התאווררות של שעתיים ביום בשעות 18:30-16:30, בליווי מפקח, ברדיוס שני קילומטר ממקום מעצר הבית, וחלון ייפתח באיזוק לעניין זה. אין בכך כדי למנוע מן העורר לעתור לעיון חוזר בתנאי השחרור, בגדרי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 ככל שיתקיימו התנאים שקבע המחוקק, וברי כי איני מביע כל דעה על כך.
ט.
הערר מתקבל איפוא במובן של פתיחת חלון של שעתיים ביום באיזוק כמפורט מעלה. כל יתר ההגבלות - בתוקפן.
ניתנה היום, י"א באלול תשס"ט (31.8.09).
ש ו פ ט