בש"פ 6695-23 בש"פ 6695-23

1.לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' ברסלר-גונן) בפע"מ 65583-08-22 מיום 27.7.2023, במסגרתה נדחתה בקשה לפי סעיף 23(1) לחוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: חוק ההגנה או החוק), לעיון חוזר, ולביטולו של צו פיקוח שהוצא בעניינו של העורר.

הרקע לבקשה והליכים קודמים

2.בחודש ספטמבר 2007 תקף העורר אישה וביצע בה מעשה אינוס. על מעשה זה, הורשע העורר בעבירת אינוס תוך כדי גרימת חבלה גופנית, ודינו נגזר ל-10 שנות מאסר בפועל ועונשים נלווים. בשנת 2017, לקראת סיום ריצוי עונשו, נבחנה מסוכנותו המינית של העורר ונמצאה גבוהה, ובעקבות זאת הוציא בית המשפט המחוזי צו פיקוח ומעקב בעניינו לתקופה של 5 שנים, שתחילתם ביום 20.9.2017. בשנת 2020 הפר העורר את צו הפיקוח בשני מקרים שונים, שבגינם אף הורשע בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בעבירות של מעשה מגונה, ובהפרת צו פיקוח לפי סעיף 22(א) לחוק ההגנה, ונידון לשישה חודשי מאסר על תנאי, 300 שעות של"צ ופיצוי בסך 8,000 ש"ח למתלוננת (ת"פ (שלום ת"א) 56029-07-20). כעבור שנתיים, ולקראת פקיעת תוקפו של צו הפיקוח שניתן בעניינו, נערכה לעורר הערכת מסוכנות נוספת בה נמצא כי מסוכנתו המינית נותרה גבוהה (להלן: הערכת המסוכנות המעודכנת), ומשכך, ביום 14.11.2022, הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע על חידוש הצו לתקופה של 30 חודשים נוספים. במסגרת החלטתו, התייחס בית המשפט המחוזי לעבירות הנוספות שבוצעו על-ידי העורר, שבגינן הורשע כאמור על-ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו, ועדכן בהתאם את הוראות הצו (להלן: צו באר שבע).

3.ביום 2.4.2023, במסגרת ההליך בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, הוציא בית המשפט צו פיקוח ומעקב נוסף בעניינו של העורר (להלן: צו תל אביב). זאת, בהסתמך על הערכת המסוכנות המעודכנת, בה נמצא, כאמור, שמסוכנותו המינית של העורר גבוהה. ההגבלות שנקבעו בצו תל אביב חופפות בעיקרן להגבלות שנקבעו בצו באר שבע, תוך הוספת הגבלה נוספת בדבר הרחקה מהמתלוננת בתיק זה. יצוין כי במסגרת הדיון בבית משפט השלום, התנגד העורר להוצאת צו תל אביב, נוכח קיומו של צו פיקוח אחר בעניינו (צו באר שבע), בעל תנאים חופפים. בית משפט השלום ציין במסגרת החלטתו כי מצא "טעם רב" בטיעוניו של העורר, אולם בהינתן תוקפו הארוך יותר של צו תל אביב ביחס לצו באר שבע, ובשל האפשרות להאריך את צו תל אביב אף אם רמת המסוכנות של העורר תפחת, נקבע כי מבין שני הצווים, ראוי שדווקא צו תל אביב יעמוד בתוקפו.

4.בהמשך לכך, פנה העורר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בבקשה לעיון מחדש בצו באר שבע ולביטולו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בהיעדר "עובדה חדשה" המצדיקה עיון מחדש בצו לפי הוראות חוק ההגנה. במסגרת הכרעתו, התייחס בית המשפט לחשיבות הזיקה שבין צו הפיקוח להליך העיקרי; להיותו של צו באר שבע הצו העיקרי; לשוני הקיים בין שני הצווים; וכן לכך שמצא כי הקשיים עליהם מלין העורר אינם משמעותיים.

מכאן הערר שלפניי, בגדרו מבוקש להורות על ביטול צו באר שבע.

טענות הצדדים

5.העורר טוען כי יש לבטל את צו באר שבע, שכן תנאיו נכללים ממילא בצו תל אביב, שעתיד לעמוד בתוקפו לזמן ארוך יותר, ושאינו מותנה בקיומה של מסוכנות גבוהה מצד העורר. לטענתו, המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי כפל הצווים נחוץ לשם הגשמת תכלית ראויה כלשהי. עוד נטען כי הותרת צו באר שבע על כנו מנוגדת להוראות חוק ההגנה, שכן היא מביאה לפגיעה בלתי מידתית בעורר. העורר מוסיף וטוען כי הכפילות בין הצווים יוצרת סרבול, גורמת לבזבוז משאבי ציבור, ואף עלולה להוביל לקבלתן של החלטות שיפוטיות סותרות.

6.המשיבה מצידה טוענת כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר הביאה בחשבון את מכלול השיקולים והנסיבות הרלוונטיות. בתוך כך, המשיבה טוענת כי, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הוצאתו של צו פיקוח נוסף לא מהווה "עובדה חדשה" או "שינוי נסיבות" המצדיקים עיון מחדש בצו באר שבע. עוד מוסיפה המשיבה כי ככל שכפל הצווים יביא לסרבול או להכבדה, הרי שניתן יהיה במקרים המתאימים לפתור קושי זה במישור הדיוני. המשיבה טוענת עוד כי ביטול הצו אינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק ותכליתו, לפיהם הערכאה שדנה בעבר בעניינו של עבריין המין, ומכירה את מעשיו, היא זו שתדון בתנאי הפיקוח עליו. עוד נטען, כי מבדיקת המשיבה עולה כי רק בעניינם של שבעה מפוקחים (מתוך מעל 1,100 מפוקחים) קיימים צווים כפולים, ולפיכך, מתייתרת לטעמה ההכרעה העקרונית בסוגיה.

דיון והכרעה

7.לאחר שעיינתי בכתובים שהונחו לפניי ושמעתי את טיעוני הצדדים בעל-פה, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

8.סעיף 23 לחוק ההגנה מורה כי:

עבריין מין שהוצא לגביו צו פיקוח לפי פרק ג', או נציג היועץ המשפטי לממשלה, רשאי –

(1) לפנות לבית המשפט שהוציא את צו הפיקוח בבקשה לעיון חוזר בצו, ובכלל זה בתנאי מתנאי תכנית לשיקום מונע בקהילה שפורטו בצו, אם נתגלו עובדות חדשות או נשתנו הנסיבות; ואולם רשאי בית המשפט לדחות בקשה כאמור על הסף, אם שוכנע שעל פניה הבקשה אינה מגלה עילה, או שהיא טורדנית או קנטרנית;

מהוראה זו עולה כי תהליך שינויו (לרבות ביטולו) של צו פיקוח לפי סעיף זה הוא תהליך דו-שלבי. בשלב הראשון, כתנאי סף, נדרש המבקש להוכיח כי נתגלו עובדות חדשות, או שנשתנו הנסיבות מעת הוצאת צו הפיקוח. הכרעה חיובית בשאלה זו ״פותחת את הדלת״ בפני המבקש אל עבר השלב השני, שבו שוקל בית המשפט האם לנוכח הנסיבות החדשות, יחד עם מכלול הנסיבות הקיימות, ראוי לשנות את צו הפיקוח הנדון. במילים אחרות, צליחת השלב הראשון מקימה לבית המשפט עילה, או מעניקה לו סמכות ״לפתוח מחדש״ את צו הפיקוח שניתן; ואילו בשלב השני – שלב העיון מחדש – קובע בית המשפט אם, בשים לב לנסיבה החדשה ולכלל נסיבות העניין, ראוי לבטל את הצו או לשנות תנאי מתנאיו.

9.בענייננו, ברי כי צו תל אביב מהווה נסיבה חדשה המאפשרת עיון מחדש בצו באר שבע. אולם, כמבואר לעיל, אין די בכך, ויש להראות כי נסיבה זו מצדיקה את ביטול הצו. לעניין זה, טוען העורר כי היה על בית המשפט המחוזי לבטל את צו באר שבע, שכן המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את נחיצות תחולתם של שני הצווים במקביל לשם הגשמת תכלית החוק.

אין בידי לקבל טענה זו, ואפרט.

הנטל המוטל על המשיבה

10.הטענה שלפיה הנטל להוכחת נחיצותו של צו פיקוח מוטל על המשיבה מבוססת היטב עת עסקינן בהוצאתו של צו פיקוח ובעת קביעת תנאיו. אולם, אין לטענה זו בסיס כאשר עסקינן בביטולו של צו, או למצער, בשינוי תנאיו, במסגרת בקשה לעיון מחדש המוגשת על-ידי עבריין המין לאחר שכבר ניתן הצו ונקבעו תנאיו כדין.

על-פי הוראות חוק ההגנה, עם מתן ההחלטה על הוצאת צו פיקוח, בית המשפט רשאי לכלול בצו תנאים מסוימים, וזאת "אם סבר שקיים קשר בין המגבלה הקבועה בתנאים לבין הסיכון הנשקף מעבריין המין לבצע עבירת מין נוספת" (סעיף 13(ב) לחוק). כמו כן, החוק מורה כי בית המשפט יקבע את תנאי הפיקוח והמעקב כאמור "בהתחשב ברמת הסיכון הנשקפת מעבריין המין לביצוע עבירת מין נוספת [...] ואולם לא יורה בית המשפט על הכללתו של תנאי מסוים בצו הפיקוח אם ניתן להשיג את מטרת הפיקוח והמעקב באמצעות תנאי אחר שפגיעתו בעבריין המין פחותה" (סעיף 13(ג) לחוק). כפי שניתן להיווכח, חוק ההגנה אכן מדגיש את הקשר ההכרחי בין המגבלה שמבקשים להטיל על עבריין המין, לבין הסיכון הנשקף ממנו ולנחיצותה של המגבלה להגשמת תכלית הפיקוח. אולם, כמפורש בחוק ההגנה, הוראות אלו עוסקות בשלב קביעת תנאי הצו, וברי כי הנטל להוכיח את נחיצות הצו למען מניעת הסיכון הנשקף מהעבריין מוטל בשלב זה על המשיבה, המבקשת את הוצאתו. ברם, מקום בו מבוקש ביטולו של הצו או שינויו, מורה סעיף 23 לחוק ההגנה כי עבריין המין "רשאי לפנות לבית המשפט [...] בבקשה לעיון חוזר בצו [...] אם נתגלו עובדות חדשות או נשתנו הנסיבות". כלומר, הנטל להוכחת קיומן של עובדות חדשות או שינוי נסיבות, המצדיקים את שינוי או ביטול צו הפיקוח, מוטל על הטוען זאת, היינו, בענייננו, על העורר המבקש את ביטול הצו.

הנה כי כן, טענת העורר באשר לנטל המוטל על המשיבה בבקשה לביטול הצו נעדרת בסיס, וממילא נקודת המוצא, בהעדר הוראה אחרת בחוק, היא שצו הפיקוח עומד בתוקפו כל עוד לא עמד עבריין המין בנטל להוכיח את הצורך לשנות תנאי מתנאי הצו, קל וחומר לבטלו.

כפל צווי הפיקוח משרת את תכלית החוק

11.כאמור, לטענת העורר, קיומם של שני צווי פיקוח חופפים אינו תורם דבר להגשמת תכלית החוק. גם טענה זאת, אין בידי לקבל. סבורני, כי גם בהינתן חפיפה בין צווי הפיקוח, עצם קיומם של שני צווים, המצויים בסמכותם של שני בתי משפט שונים, טומן בחובו יתרונות לעניין טיוב הפיקוח, ולפיכך משרת הוא את תכלית החוק.

12.התכלית העיקרית של חוק ההגנה היא תכלית מניעתית. כך משתקף כבר מסעיף המטרה של החוק, לפיו:

מטרתו של חוק זה להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין על ידי ביצוע הערכות מסוכנות לגבי עברייני מין בשלבים השונים של ההליך המשפטי, וכן ביצוע פיקוח ומעקב ושיקום מונע לעבריינים כאמור, והכל לשם מניעת ביצוע עבירות מין חוזרות (סעיף 1 לחוק ההגנה).

מטרה זו מודגשת שוב בפתיחת פרק ג' לחוק, שכותרתו "פיקוח ומעקב":

עבריין מין יהיה מצוי בפיקוח ובמעקב בהתאם להוראות פרק זה, במטרה להגן על הציבור מפני ביצוע עבירת מין נוספת על ידי עבריין המין ובמידה הנדרשת כדי למלא אחר מטרה זו (סעיף 10 לחוק ההגנה).

תכלית זו אף עוברת כחוט השני בדיונים השונים שנערכו בעניין החוק בטרם חקיקתו. כך, למשל, עיון בפרוטוקול דיון שנערך בנוגע לחוק במליאת הכנסת, לקראת הצבעה בקריאה שניה ושלישית, מצביע על כך שהחוק נועד להתמודד עם הסכנה הייחודית הגלומה בעברייני מין, אשר שיעור הרצידיביזם (מוּעָדוּת) בעניינם גבוה במיוחד:

"המטרה העיקרית היא, כמובן, הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין חוזרות על-ידי עברייני מין. אחת הבעיות הקשות שאנחנו צריכים להתמודד אתן היא עבריינות שפוגעת בילדים. עבריינות מין כשלעצמה יכולה להיות גם נגד ילדים וגם נגד בגירים, אבל למדנו לדעת ששיעור הרצידיביזם, החזרה על ביצוע עבירות כלפי ילדים, שעושים אנשים שהם ספק עבריינים ספק חולים, הוא גבוה יחסית; הוא מגיע לפעמים עד 35%. כאשר עבריין חוזר כזה יוצא מהכלא לאחר שריצה את עונשו, הוא עלול לפגוע במאות ילדים עד אשר הוא נתפס פעם נוספת" (ד"כ 21.12.2005, 3326).

כך גם, עמד השופט ע' פוגלמן על תכליתו המניעתית של חוק ההגנה:

"כאמור בסעיף 1 לחוק, מטרתו היא להגן על הציבור מפני פגיעתם של עברייני מין מועדים. עבירות מין נמנות על החמורות, הקשות והפוגעניות ביותר מבחינת ההשלכות על קורבנות העבירה, גם משום שפעמים רבות הקרבנות הם קטינים, או חסרי ישע, אך גם מפני שמבצעיהן מתאפיינים לא אחת ברצידיביזם [...] חומרתה המיוחדת של עבריינות המין, שכיחותה, והקושי בהתמודדות עמה, הן שעומדות ביסוד ההסדר החקיקתי המאפשר פיקוח על עבריין המין גם לאחר שסיים לשאת בעונשו" (בש"פ 6817/11 רפאלי נ' מדינת ישראל, פס' 6 (6.10.2011)).

אם כן, התכלית המניעתית, שעניינה הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, ומניעת הישנותן, היא התכלית המרכזית העומדת ביסודו של מנגנון הפיקוח המוסדר בחוק ההגנה.

13.חשיבותה של התכלית המניעתית היא העומדת אפוא מאחורי עיצובו של מנגנון הפיקוח שבחוק ההגנה, הכולל את הסמכות למתן צו פיקוח בעניינו של עבריין המין לאחר שסיים לרצות את עונשו. המחוקק ראה חשיבות בתיחומה, ובמתן קווים מנחים מדויקים להפעלתה של הסמכות האמורה. בתוך כך, קבע המחוקק כללים מפורטים ביחס לתנאים שניתן לכלול במסגרת צו הפיקוח (סעיף 13 לחוק ההגנה). כמו כן, המחוקק אף ראה לנכון להסדיר באופן מפורש במסגרת החוק את סוגיית הסמכות העניינית, תוך קביעה כי "הסמכות העניינית לדון לפי פרק ג' [שכותרתו "פיקוח ומעקב" – י"ו] תהא לבית המשפט שדן בעבירת המין" (סעיף 21(א) לחוק). מקביעה זאת משתמע כי בעיני המחוקק, בית המשפט שדן בעניינו של העבריין בעבר מחזיק ביתרון גם לעניין התווית הפיקוח המתאים לו בחזרתו לחברה. כלומר, מעורבות בית המשפט שדן בהליך המקורי צפויה לסייע בהגשמת תכליתו של חוק ההגנה, לתרום ליצירתה של מסגרת פיקוח מיטבית ולסייע בשמירה עליה (ראו גם: בש"פ 2686/07 מדינת ישראל נ' פלוני (13.7.2007); בהקשר זה, יוער כי בית משפט זה הכיר בכך שבמקרים רבים האפשרות שהמותב המקורי שדן בעניינו של העבריין ידון גם בהליכים לפי חוק ההגנה – אינה בת ביצוע. עם זאת, נקבע כי "כאשר הדיון מתקיים סמוך לאחר גזר הדין, הרי מטעמים של יעילות דיונית עדיף שידון בהליך שופט שבקיא בפרטי המקרה ובמסוכנותו המינית של עבריין המין, כלומר – שופט שאכן ישב בהרכב שדן בתיק העיקרי" (שם, בפס' 9), ומכל מקום נקבע שם, כי אותה ערכאה שדנה בהליך העיקרי היא גם זו שתדון בצו לפי חוק ההגנה).

14.מהאמור עולה, כי פיקוח מיטבי יושג כאשר הערכאה שדנה בעניינו של עבריין המין היא זו שתקבע את מסגרת הפיקוח המתאימה לו, והיא גם זו שתבחן את בקשותיו לשינוי מנגנון הפיקוח, ככול שיוגשו. טיוב הפיקוח על עברייני מין, באמצעות מתן סמכות הפיקוח לערכאה שדנה בעניינם במקור, ללא ספק מסייע בהגשמת תכלית החוק – וזאת אף במקרה בו קיימים מספר צווי פיקוח, כבענייננו. כך, גם כאשר קיימים מספר צווים חופפים, כל אחת מהערכאות המוסמכות לדון בצווים צפויה לבחון את הבקשה לעיון מחדש על רקע נסיבות המקרה הקונקרטי שנדון לפניה. כמו כן, הערכאות המוסמכות לדון בכל אחד מהצווים עשויות להיות מדרגה שונה, כבענייננו – בו צו אחד מצוי בסמכותו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו, ואילו הצו השני מצוי בסמכותו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. כידוע, בהתאם לכללי הסמכות העניינית, הערכאות השונות עוסקות דרך שגרה בעבירות שונות, המובחנות זו מזו במידת חומרן. בהתאם, יתכן שמומחיותה וניסיונה המצטבר של כל אחת מהערכאות בקשר לעבירות בהן היא דנה יביאו אותה לבחון את בקשת העבריין מזווית ראיה מעט שונה משל חברתה.

15.נמצא אפוא, כי קיומם של מספר צווי פיקוח, אשר מצויים בסמכותם של בתי משפט שונים, עשוי לטייב את הפיקוח על עבריין המין, ובכך לסייע להגשים את תכליתו של החוק ההגנה.

כפל צווי הפיקוח מגביר את ההרתעה

16.זאת ועוד; כידוע, הפרת הוראת צו פיקוח הינה עבירה פלילית עצמאית, אשר העונש בצידה הוא עד שנתיים מאסר (סעיף 22 לחוק ההגנה). תכלית עבירה זו היא, בין היתר, להרתיע את העבריין מהפרת הצו, ובכך להגביר את אפקטיביות הפיקוח עליו לשם ההגנה על הציבור. ברי, כי מקום בו הוצאו בעניינו של עבריין המין מספר צווים – אשר הפרה של כל אחד מהם מהווה עבירה פלילית עצמאית, ואשר מטבע הדברים עלולה לגרור ענישה נפרדת – גוברת ההרתעה מפני הפרת הצווים; ויש בכך כדי לתרום לתכלית ההרתעתית האמורה. הרתעה מוגברת זו עשויה להיות נחוצה במיוחד עת עסקינן בעבריין מין סדרתי שלא נרתע בעברו מהפרת צו פיקוח, כבענייננו.

17.בהקשר זה אעיר, כי לא נעלמה מעיניי טענת העורר שלפיה באי כוח המשיבה הצהירו בענייננו כי הפרת תנאי מתנאי צווי הפיקוח השונים ייחשב מבחינתה כהפרה אחת (אמנם להצהרה זו אין זכר בכתובים שלפניי או בפרוטוקול הדיון, אך אצא מנקודת הנחה שהדברים נאמרו אך לא נרשמו). עם זאת, יש לזכור, כי הצהרה זו איננה כובלת את ידי המשיבה במקרה עתידי, ובשל כך אין בה כדי לפגוע בתכלית ההרתעתית כאמור.

סיכום ביניים

18.אם כן, נמצא כי קיומם המקביל של שני צווי פיקוח אכן מסייע להגשמת תכליתו של חוק ההגנה, גם במקרה בו התנאים הקבועים במסגרתם חופפים. זאת, הן משום שקיומם המקביל של שני הצווים, המצויים בסמכותם של שני בתי משפט שונים, מסייע לטיוב הפיקוח על עבריין המין; הן משום שיש בקיומם המקביל כדי להגביר את הרתעת עברייני המין מהפרת הצווים. לפיכך, ככלל, אין לסטות מברירת המחדל שלפיה קיומם של צווי פיקוח מקבילים וחופפים אינו מצדיק כשלעצמו את ביטולו של אחד מהם.

ויודגש: בית המשפט שמתבקש לעיין מחדש בצו פיקוח עשוי לקבוע כי בשים לב לנסיבות הקונקרטיות בעניין הפרטני המונח לפניו, אין בשיקולים שנמנו לעיל כדי להצדיק את קיומם המקביל של שני הצווים. אולם, החלטה זו – כמו גם החלטת המשיבה לצדד בביטול או באי-הארכה של צו פיקוח קיים בעת מתן צו פיקוח נוסף – תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, וודאי שאין לקבוע באופן קטגורי כי בכל מקום שבו קיימים צווים מקבילים וחופפים יש לבטל את אחד מהם.

19.עוד אציין כי אין אומנם להקל ראש בטענות העורר ביחס לסרבול, בזבוז משאבים והחשש מהכרעות סותרות, אשר עשויים להיגרם כתוצאה מקיומם של שני צווים חופפים. ברם, לנוכח הצהרת המשיבה שלפיה תפעל לצמצום ההכבדה האמורה באמצעים דיוניים, יחד עם החזקה כי המשיבה אינה מעוניינת אף היא בניהולם של הליכי סרק, הרי שנראה שמשקלן של טענות אלו פוחת, ומכל מקום, אין בהן כדי להכריע את הכף.

20.מן הכלל אל הפרט: יישום כל האמור לעיל על ענייננו, מוליך למסקנה כי המקרה דנן אינו מצדיק חריגה מהמסקנה האמורה שלפיה קיומם של צווי פיקוח מקבילים וחופפים אינו מצדיק, ככלל, את ביטולו של אחד מהם. זאת, בשים לב לכך שצווי הפיקוח ניתנו על-ידי ערכאות מדרגה שונה, באופן שעשוי כאמור לטייב את הפיקוח על העורר, וכן לאור חשיבות קיומם של שני הצווים להגברת ההרתעה, אשר נכונה ביתר שאת בענייננו, בהינתן מועדותו של העורר.

21.נוכח כל האמור לעיל, לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, אשר מצא כי אין במקרה זה הצדקה לביטולו של צו באר שבע.

22.סוף דבר: הערר נדחה אפוא בזאת.