עה"ג 17021-11-24 עה"ג 17021-11-24

1.לפניי ערר שהוגש לפי סעיף 23(2) לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: החוק), על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' הימן) בפע"מ 20397-08-24, מיום 24.9.2024, שבמסגרתה ניתן צו פיקוח ומעקב לפי סעיף 12 לחוק.

2.בשנת 2022 הוגש נגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. כמתואר בכתב האישום המתוקן, העורר פגש במתלוננת – אזרחית צרפת שהגיעה לביקור של מספר ימים בישראל – והציע לה כי יסיע אותה ברכבו למלון שבו שהתה; בשלב מסוים המתלוננת החלה לחשוש מהעורר ובתגובה, העורר איים עליה, הלך עמה לרכבו ושם ביצע בה עבירות מין, כמפורט בכתב האישום המתוקן. ביום 30.4.2023 העורר הורשע על יסוד הודאתו בביצוע שלוש עבירות של מעשה מגונה בכוח, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין; ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. ביום 7.5.2023 גזר בית המשפט המחוזי על העורר 32 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי למתלוננת בסכום של 30,000 ש"ח.

3.ביום 8.8.2024 הגישה המשיבה בקשה לצו פיקוח בעניינו של העורר לתקופה של 30 חודשים, שבמסגרתה נתבקשו תנאים שעיקרם כדלקמן: חובת שיתוף פעולה וקיום מפגשים עם קצין מבחן; הרחקה מקרבן העבירה; איסור נסיעה ונהיגה ברכב פרטי ללא נוכחות בגיר שמודע לעבירות שביצע העורר ולהגבלות שהוטלו עליו, ואשר יאושר על ידי קצין פיקוח; ואיסור עבודה או התנדבות במסגרת שמאפשרת שהייה ביחידות עם נשים או יחסי מרות כלפי נשים, ובעבודה שכוללת שירותי הסעות.

4.ביום 6.9.2024 התקבלה הערכת מסוכנות עדכנית בעניינו של העורר, ובמסגרתה הוערכה מסוכנותו כבינונית. בהמשך, ביום 24.9.2024 התקיים דיון במעמד הצדדים בעניין ההגבלות שנתבקשו במסגרת צו הפיקוח. העורר השיג, בעיקרו של דבר, על הגבלתו בשימוש ברכב כאמור לעיל, וטען כי תנאי זה יפגע בזכותו לחופש תנועה.

5.בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לצו הפיקוח במלואה (להלן: צו הפיקוח או הצו). בעיקרו של דבר, נקבע כי כעולה מהערכת המסוכנות, העורר בעל מאפיינים ש"מקשורים סטטיסטית עם שיעורים גבוהים, יחסית, לרצידיביזם מיני" וכי התנאים שנתבקשו במסגרת צו הפיקוח מבוססים היטב בהערכת המסוכנות. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי, כי תקופת הצו סבירה בנסיבות המקרה.

6.על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

טענות העורר מכוונות הן כלפי תקופת הצו הן כלפי תנאיו. העורר טוען, בעיקרו של דבר, כי נסיבות העבירות שבהן הורשע כמו גם רמת מסוכנותו, אינן מבססות את חומרת התנאים שנקבעו בצו. נטען בפרט, כי התנאי שעניינו איסור נסיעה ברכב ללא נוכחות בגיר שאושר ושמודע לעבירות שביצע העורר, מוליך לפגיעה לא מידתית בזכותו לחופש תנועה, בשים לב לכך שהעבירות נעשו בתוך רכב אך לא אגב נסיעה בו. באשר לתנאי שעניינו בהגבלות על עיסוקים כאמור לעיל, נטען כי אין כל זיקה בינו ובין נסיבות ביצוע העבירות.

מנגד, המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. המשיבה טוענת כי רכבו הפרטי של העורר הוא שאפשר לו לבצע את העבירות שבהן הורשע ולכן, בין היתר, ישנה חשיבות רבה לתנאי שמגביל את נסיעתו ונהיגתו ברכב. אשר להגבלה על עיסוקו של העורר, נטען כי מדובר בתנאי מאוזן ומינימלי בשים לב, בין היתר, לנסיבות ביצוע העבירה, להתנהגותו התוקפנית, ולקשייו בוויסות דחפיו המיניים כפי שעולה מהערכת המסוכנות. לבסוף נטען, כי בנסיבות העניין, תקופת צו הפיקוח מידתית ומאזנת כראוי בין מכלול השיקולים הרלוונטיים.

7.בדיון שהתקיים לפניי חזר העורר על נימוקי הערר, תוך שהדגיש כי עיקר הפגיעה בזכויותיו הוא בדרישה שהבגיר הנוסף ברכב יהיה מודע לעברו הפלילי. לטענתו, יש בתנאי זה כדי לפגוע בפרטיותו. מנגד, המשיבה טענה כי תנאי הצו נחוצים לנוכח הערכת המסוכנות. לעניין הדרישה למודעות לעבירות מצדו של הבגיר הנוסף, טענה המשיבה כי נקבע בצו שזהותו של הבגיר הנוסף תאושר על ידי קצין הפיקוח, ותהליך האישור כולל שיחה של קצין הפיקוח עם אותו בגיר כדי לוודא שמדובר באדם נורמטיבי ואחראי, כך שממילא, דרישה זו מובילה, הלכה למעשה, לכך שאותו בגיר יהיה בעל מודעות לעבירות שעבר העורר.

8.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ושמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

9.כידוע, תכליתו העיקרית של החוק היא להגן על הציבור מפני ביצוע עבירות מין חוזרות באמצעות פיקוח ומעקב על עברייני מין (ראו מיני רבים: בש"פ 6695/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 12 (11.4.2024); בש"פ 3042/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 19 (29.5.2022); בש"פ 7853/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 7 (25.11.2021)). בהתאם להוראות החוק, על בית המשפט לאזן בין השמירה על זכויותיו של עבריין המין לבין ההגנה על הציבור מפני מסוכנותו (ראו: בש"פ 9217/23 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 7 (22.1.2024); בש"פ 7939/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 6 (29.11.2022)).

עיקר טענות העורר מכוונות כלפי התנאי בצו שמגביל אותו מלעשות שימוש ברכב ללא נוכחות אדם בוגר המודע למעשיו. כידוע, תנאי הכרחי להטלת מגבלה במסגרת צו פיקוח, הוא הצורך ב"קשר בין המגבלה הקבועה בתנאים לבין הסיכון הנשקף מעבריין המין לבצע עבירת מין נוספת" (סעיף 13(ב) לחוק). על מנת לבחון קיומו של קשר זה, יש לבחון את נסיבות ביצוע העבירה ואת הערכת המסוכנות (ראו: בש"פ 5670/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 4 (10.9.2019); בש"פ 6359/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 5 (22.10.2017)). בענייננו, נמצא קשר ישיר בין המגבלות שהוטלו על העורר לבין הסיכון הנשקף ממנו. כך, המבקש הורשע בביצוע עבירות מין במושב האחורי של רכבו תוך שניצל את מצוקת המתלוננת. בנוסף, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, מהערכת המסוכנות שנערכה בעניינו עולה, בין היתר, כי העורר מתקשה לקחת אחריות על מעשיו; כי התנהגותו מאופיינת במניפולטיביות וחוסר אמינות; וכי גורמים אלו מקושרים סטטיסטית עם שיעורים גבוהים יחסית לרצידיביזם מיני.

10.אכן, ההגבלות שעניינן שימוש ברכב והדרישה לנוכחות מבוגר נוסף יחד עם העורר בעת השימוש ברכב, כרוכות בהכבדה מסוימת עליו. עם זאת, משנמצא כי הערכת מסוכנותו של העורר היא בינונית, כלומר, קיימת סבירות ממשית להישנות ביצוע העבירות מצדו, דומה כי יש בסיס לחשש מפני הימצאות העורר ברכבו שלא בנוכחות בגיר אשר מודע להרשעתו, וכפועל יוצא מכך עשוי להבחין במצבי סיכון שונים ולמנועם. על כן, דומה כי תנאי זה עולה בקנה אחד עם ממצאי הערכת המסוכנות (ראו והשוו: בש"פ 286/20 פלוני נ' מדינת ישראל (16.1.2020); לעניין הטענות לפגיעה בפרטיות שנגרמת כתוצאה מדרישת מודעות כאמור, ראו: בש"פ 373/21 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקאות 22-18 (27.1.2021)). יתרה מזאת, בשים לב לכך שבמסגרת הליך אישור זהותו של הבגיר הוא יידרש לשוחח עם קצין הפיקוח, הרי שבמישור המעשי, ממילא ייוודע לו דבר עברו של העורר. משכך, מצאתי כי התנאים שנקבעו בצו הפיקוח לגבי שימוש העורר ברכב הולמים את נסיבות ביצוע העבירה והערכת המסוכנות בעניינו.

11.כמו כן, על רקע האמור, מצאתי כי התנאים שעניינם הגבלת העורר מלעבוד במסגרת שמאפשרת שהייה ביחידות עם נשים, או קיומם של יחסי מרות כלפיהן, וכן עבודה שכוללת מתן שירותי הסעות – הם מידתיים. אני סבורה כי בשים לב לכך שבהערכת המסוכנות הודגשה התנהלותו התוקפנית של העורר וקשייו בוויסות דחפיו המיניים – יש בסיס לחשש כי שהות העורר ביחידות עם נשים או הימצאותו ביחסי מרות כלפי נשים, עשויה להביא, חלילה, להישנות העבירות (ראו והשוו: בש"פ 3090/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 6 (26.5.2020)). לבסוף, מצאתי שאף תקופתו של צו הפיקוח – 30 חודשים – היא מידתית בנסיבות העניין (ראו והשוו: בש"פ 7853/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 8 (25.11.2021); בש"פ 5024/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 5 (2.8.2020)).

12.מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערר נדחה.