בש"פ 9217-23 בש"פ 9217-23

ערר לפי סעיף 23(2)(א) לחוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: החוק), על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' אברבנאל) מיום 21.12.2023 בפע"מ 22809-11-23, במסגרתה הוארך צו הפיקוח שהוטל על העורר מכוח סעיף 12 לחוק בשנה וחצי נוספות, עד ליום 22.5.2025.

1.העורר הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירות מין שביצע באחיינו: ניסיון למעשה סדום בקטין בן משפחה – עבירה לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) בצירוף סעיף 345(א)(1) וסעיף 351(א) בשילוב סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ומעשים מגונים בבן משפחה – עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) לחוק העונשין (תפ"ח 250-09-16). ביום 20.11.2018 גזר בית המשפט המחוזי בירושלים על העורר ארבע שנות מאסר בפועל ועונשים נלווים.

ביום 22.11.2020, עם שחרורו של העורר ממאסר, הוטל עליו צו פיקוח למשך 18 חודשים הכולל תנאים מגבילים, ובהם איסור על יצירת קשר עם נפגע העבירה; איסור על התחברות ויצירת קשר ביחידות במחיצת קטינים משני המינים; איסור על לינה תחת קורת גג אחת עם קטינים משני המינים; איסור על שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים; איסור על החזקה וצפייה בחומרים פורנוגרפיים; איסור לעבוד בעבודה המאפשרת כל קשר וקירבה עם קטינים משני המינים, לרבות עבודה הכוללת גישה לבתים פרטיים; ועוד. ביום 26.6.2022 הוארך צו הפיקוח ב-18 חודשים נוספים, עד ליום 22.11.2023.

2.ביום 12.11.2023 הגישה המשיבה בקשה נוספת להארכת צו הפיקוח ב-18 חודשים, בהתבסס על הערכת מסוכנות מינית עדכנית של העורר. מההערכה עלה, בין היתר, כי העורר גדל במסגרת משפחתית מורכבת וקונפליקטואלית; כי העורר מוכר למערכת בריאות הנפש משנת 2010 בעקבות התפרצות הפרעה נפשית ביפולרית; כי העורר נוקט בגישה סלחנית ביחס לשימושו בסמים ואלכוהול ולא רואה בכך התמכרות; כי לעורר עיסוק מוגבר במין, והוא תיאר צפייה מרובה בפורנוגרפיה, לרבות בתכנים פדופיליים; כי קיימת הפרה מהותית של צו הפיקוח מכיוון שנמצא ברשות העורר כונן חיצוני הכולל תמונות וסרטוני עירום של נפגע העבירה; וכי לעורר תיק סגור בגין עבירת מין. מנגד, נקבע גם כי העורר הודה בביצוע העבירות וביטא חרטה ובושה; כי העורר סיים גמילה וטיפול ייעודי בתחום עבירות המין; כי סביבתו המשפחתית מודעת לעבירות ומהווה גורם תמיכה; וכי העורר שיתף פעולה באופן חיובי עם יחידת הפיקוח. נוכח האמור, נקבע כי מסוכנותו המינית של העורר נותרה נמוכה-בינונית, והומלץ על המשך טיפול ייעודי לעורר.

3.בשל בקשת בא כוח העורר לדחות את הדיון בבקשה בכדי לאפשר לו ללמוד את החומר, נוכח מינויו לייצוג העורר זמן קצר קודם לכן, בית המשפט הורה על צו פיקוח זמני עד למתן החלטה אחרת (לביקורת על הפרקטיקה של הטלת צווי פיקוח זמניים ראו דוד ברהום "צווי פיקוח זמניים על עברייני מין: צורך חיוני או פרקטיקה פסולה" הסניגור 279, 4 (יוני 2020).

בדיון שהתקיים ביום 13.11.2023 טען בא כוח העורר לפגמים שנפלו בהערכת המסוכנות, ובעקבות כך, בית המשפט הורה על עריכת חוות דעת משלימה מטעם המרכז להערכת מסוכנות, שתכלול התייחסות לפגמים הנטענים. ביום 3.12.2023 ניתנה ההתייחסות המשלימה – מעריכת המסוכנות התייחסה לכך שהפגמים הנטענים בהערכת המסוכנות נובעים מהפער הקיים שבין השפה המשפטית לשפה הקלינית; כי התייחסותה לכך שהעורר שותה כוס יין בקידוש אמנם אינה עולה כדי הפרה של צו הפיקוח אך מלמדת על חוסר הפנמה מספק של העורר את התכנים הטיפוליים שקיבל ואת גורמי הסיכון שנמצאים בסביבתו; וכי התיק הסגור ושתיית כוס היין נלקחו בחשבון לצד פקטורים רבים נוספים, ועדיין הערכת המסוכנות נותרה בעינה – נמוכה-בינונית.

4.ביום 21.12.2023 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי המורה על הארכת צו הפיקוח ב-18 חודשים נוספים כפי שביקשה המשיבה. בהחלטה נקבע כי לעורר גורמי סיכון הכרוכים בלקות הפסיכיאטרית ממנה הוא סובל, מהתמכרותו בעבר לסמים ולאלכוהול, ומחשיפה מוגברת לפורנוגרפיה. נקבע כי על אף שהערכת המסוכנות המינית בעניינו של העורר לוקה בפגמים, אשר לא זכו להתייחסות מספקת בהשלמה שהוגשה, אין בהם כדי להביא לפסילת חוות הדעת, ממנה עולים ממצאים מעוררי דאגה באשר ליכולתו של העורר להתמודד עם נטיותיו. אשר על כן, הבקשה התקבלה במלואה, תוך שבית המשפט העביר ביקורת על הסמיכות הרבה שבין הגשת הבקשה לבין מועד פקיעת צו הפיקוח הקודם.

על החלטה זו נסב הערר שבפניי.

5.בעיקרם של דברים, העורר טען כי נפלו פגמים ממשיים בהערכת המסוכנות, כפי שנקבע במפורש גם על ידי בית משפט קמא, ופגמים אלו נוגעים לליבת חוות הדעת והתרשמותה של מעריכת המסוכנות. כך, בין היתר, נטען כי ההסתמכות על קיומו של תיק סגור בעניינו של העורר כגורם המקושר לרצידיביזם (מוּעדוּת) בקביעת המסקנה הסופית בדבר מסוכנות העורר מעלה קושי ממשי, קל וחומר משהתיק נסגר מחוסר ראיות; כי אין ליתן משקל לעובדה שהעורר נוהג לשתות כוס יין בקידוש, שהרי אין מדובר באיסור על פי צו הפיקוח ולא ניתן ללמוד מכך על שימוש אסור באלכוהול; כי נסיבות מציאת הכונן החיצוני ברשות העורר לא נחקרו כראוי ולא ניתן לזקוף לחובתו את תגובתו על כך; כי בחוות הדעת קביעות סותרות, כך שמחד גיסא, נקבע כי העורר הביע חרטה, ומאידך גיסא, מעריכת המסוכנות לא התרשמה מגילויי אשמה מצד העורר; וכי לא ניתן לרפא את הפגמים האמורים אך בשל החומר הרב שעמד לנגד עיניה של מעריכת המסוכנות. לבסוף, נטען כי ממילא רמת המסוכנות של העורר קרובה מאוד למסוכנות נמוכה שלגביה אין סמכות להטיל צו פיקוח; וכי לכל הפחות, בשל דרישת המידתיות, ונוכח העובדה כי העורר מצוי תחת צו פיקוח בשלוש השנים האחרונות, ללא עבירות וללא שימוש לרעה בחומרים ממכרים, לא היה מקום להאריך את הצו פעם נוספת.

6.לאחר שעיינתי בערר ושמעתי טיעוני באי כוח הצדדים בעל-פה בדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכדי מסקנה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

7."כידוע, מטרתו של החוק היא מניעתית: להגן מפני עבירות מין חוזרות על ידי עברייני מין שסיימו לשאת את עונשם וחזרו לקהילה, ודברים אלה מקבלים משנה תוקף כאשר נפגעי העבירה הם קטינים" (בש"פ 5270/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (8.8.2021). עוד על מטרת החוק והכלים המרכזיים שמעמיד החוק וחוקים נוספים לשם הגנה על הציבור מפני עברייני מין ראו החלטתי בבש"פ 8763/12 פלוני נ' מדינת ישראל (23.12.202) (להלן: עניין פלוני). השאלה אם להוציא צו פיקוח או להאריכו, נבחנת ביחס להערכת המסוכנות הנשקפת מעבריין המין, אשר נועדה לבחון את הסיכון כי הוא יבצע עבירות מין נוספות לאחר מאסרו. כמו כן, כחלק ממלאכת האיזון בין האינטרס הציבורי שבפיקוח על העבריין ובין האינטרס לשמירה על זכויות העבריין, יש להחיל גם את מבחני המידתיות (בש"פ 6718/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקאות 12-11 (11.9.2017)).

8.טענותיו של העורר נגעו רובן ככולן לפגמים הנטענים בהערכת המסוכנות העדכנית. אין לכחד כי הערכת המסוכנות לוקה בקשיים – דומה כי לא היה מקום להתייחס לכך שהעורר נוהג לשתות כוס יין בקידוש משעה שבית המשפט התיר לו לעשות כן; לא ברור מה המשקל שראוי היה לתת, אם בכלל, לתיק הסגור בעניינו של העורר; ונדרש היה לחקור את העורר בזמן אמת על הכונן החיצוני שנמצא ברשותו, אשר נטען כי מהווה הפרה מהותית של הצו.

9.חרף הליקויים, ולאחר שבחנתי את הדברים, מצאתי כי אין מקום לפסול את הערכת המסוכנות בכללותה. מקובלת עליי קביעתו של בית משפט קמא כי הערכת המסוכנות, שאורכה 39 עמודים, התבססה על חומר רב עד מאוד – ובין היתר, על התרשמות בלתי אמצעית מהעורר; חווֹת דעת; מסמכים רפואיים; דו"חות סוציאליים; ותסקירי שירות מבחן – כך שאיני סבור כי הערכת המסוכנות נפגמה בעיקרה חרף הפגמים האמורים, ובשורה התחתונה נדרש המשך הפיקוח על העורר לשם מזעור האפשרויות כי ישוב וימעד חלילה. אשר על כן, מצאתי כי הארכתו של צו הפיקוח על התנאים המנויים בו עודנה נדרשת, ואין בידי לקבל את טענות העורר במלואן ולהורות על ביטול הצו כליל.

10.יחד עם זאת, נוכח הפגמים הנטענים בהערכת המסוכנות; נוכח הקביעה כי רמת המסוכנות הנשקפת מהעורר היא נמוכה-בינונית, רמת המסוכנות המינימאלית שבגינה יש סמכות ליתן צו פיקוח (ראו הוראת סעיף 12(א) לחוק); נוכח העובדה כי העורר מצוי תחת צו הפיקוח מזה שלוש שנים, ועתה מבוקשות שנה וחצי נוספות; נוכח כך שבסיומה של ההארכה הנוכחית נימצא כפסע מתקופת הזמן המירבית לתוקפו של צו פיקוח, הקבועה בסעיף 14 לחוק; ונוכח החובה לבחון את צו הפיקוח לאור דרישת המידתיות הקבועה בסעיף 10 לחוק – נוכח כל אלה, מצאתי כי בשלב זה, ניתן לקצר את תקופת ההארכה של צו הפיקוח (לעקרון המידתיות ביחס לתנאי הפיקוח והמעקב ראו סעיפים 13 ו-18 לחוק; עניין פלוני סעיפים 12-11).

בענייננו, מצאתי כי בשלב זה, האיזון בין האינטרסים הנוגדים מצדיק את קיצורה של תקופת צו הפיקוח כך שהוא יוארך לתקופה של 12 חודשים נוספים בלבד, חלף בקשת המשיבה להאריכו ב-18 חודשים. קיצור זה נותן את המשקל הראוי לזכויות העורר, ומקדים את הביקורת השיפוטית הבאה, ככל שתהיה כזו, על המשך צו הפיקוח.

11.הערה בשולי הדברים.

מטרת החוק היא הגנה על הציבור, ומנגד, נמתחה ביקורת על הפגיעה בזכויות היסוד של עבריין מין שכבר ריצה את עונשו (חגית לרנאו, איילת עוז "למה אסור להתאהב בחוק" הפרקליט נא 205 (תשע"א)). בעניין פלוני ציינתי כי "בחוק צעיר לימים עסקינן, פסיקתו של בית משפט זה לגבי שיקול הדעת השיפוטי בהפעלת החוק ובהיקף הביקורת השיפוטית בערכאת הערעור עודה בתחילת הדרך". חלפו שנים מאז נכנס החוק לתוקפו, ודומה כי הגיעה העת לבדיקה אמפירית של מידת האפקטיביות והנחיצות של החוק תוך הבחנה בין קטיגוריות שונות של סוגי עבירות ורמות מסוכנות של עברייני מין. וכפי שנזדמן לי כבר לומר:

"חסרים אנו נתונים לגבי מידת האפקטיביות של החוק, כגון מספר עבירות המין שבוצעו במהלך תקופת הפיקוח ב"פילוח" של מפוקחים שהערכת המסוכנות שלהם גבוהה לעומת מפוקחים שהערכת המסוכנות שלהם בינונית, וכיוצא בזאת. נתונים אלה יכול ויסייעו בידי בית המשפט בבואו לדון בתנאי הפיקוח והמעקב בתיקים קונקרטיים" (החלטתי בבש"פ 4648/23 סקיאמצי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.6.2023)).

12.אשר על כן, הערר מתקבל באופן חלקי כך שצו הפיקוח יוארך ב-12 חודשים נוספים בלבד.