בש"פ 6702/07רפאל כהן נ. מדינת ישראל

1.המבקש עותר בבקשה זו "לקבל ראיות נוספות לקראת פתיחת הליכי משפט חוזר ו/או הליכי בקשה להקלה בעונש על ידי נשיא המדינה".

וזוהי תמצית העובדות הצריכות לעניין בקשה זו: המבקש ועמו 11 נאשמים נוספים הועמדו לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב (תפ"ח 40020/02) בעבירות שונות בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים ולחוק העונשין. בתום פרשת התביעה חזרו בהם המבקש ונאשם נוסף (רונן קרסנובורסקי, להלן: רונן ) מכפירתם, הודו בכל המיוחס להם והורשעו על פי הודאתם. בגזר הדין מיום 26.5.03 הוטל על המבקש עונש מאסר בפועל של 11 שנים. על רונן הוטל מאסר בפועל של 12.5 שנים.

בשלב מאוחר של ההליכים חזר בו נאשם נוסף, צבי פוגל ( להלן: פוגל ) מכפירתו, הוא הורשע על פי הודאתו וביום 1.7.03 נגזר דינו לעשר שנות מאסר בפועל.

השלושה (ועמם נאשמים נוספים) ערערו לבית המשפט העליון על חומרת העונשים, וכנגדם ערערה המדינה על קולת העונשים. בפסק הדין (ע"פ 3759/03 תמיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.2.04)) נדחו, בין היתר, ערעוריהם של המבקש ורונן, והתקבל ערעור המדינה. עונש המאסר בפועל של המבקש הוחמר ל-16 שנות מאסר ושל רונן ל-17 שנות מאסר. ערעורי פוגל והמדינה על גזר דינו של פוגל (10 שנות מאסר) – נדחו.

בעניינם של כהן ורונן נפסק בערעור (מפי השופט ס' ג'ובראן):

"... העונש שנגזר עליהם בבית המשפט המחוזי אינו הולם את חומרת מעשיהם, ויש אם כן מקום לאמץ את עמדת המדינה בעניין זה. הן רונן והן כהן (המבקש – י"א) מילאו תפקיד מרכזי בעסקת הסמים נשוא האישום הראשון. תרומתם לקידום העיסקה היתה מרכזית. הם אלה שתיאמו את סוג הסמים, את המחיר, את מועד ביצוע העיסקה, מיקומה וכו'.

כמות הסמים שהועברה היתה בהיקף אדיר. כזכור, מדובר ב-1,600,000 כדורי אקסטזי. הוצאתה של העיסקה לפועל חבקה מדינות ויבשות ודרשה מהעומדים בראשה העזה רבה ביותר ... כהן הורשע (בנוסף – י"א) בשיבוש מהלכי משפט כשניסה לצאת מהארץ בזהות בדויה...".

דחיית ערעורי פוגל והמדינה – לעניין גזר דינו של פוגל – נומקה בהמשך בפסק הדין שבערעור, כדלהלן:

"העונש שנגזר על פוגל הולם את חלקו בביצוע העבירות הנ"ל ... ברצוני לציין כאן, כי אמנם מסכים אני עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי חלקו של פוגל אינו נופל מחלקם של רונן וכהן (המבקש), אך עדיין אינני יכול לקבוע כי פוגל הוא 'ציר מרכזי' בהולדת הקשר לביצוע העיסקה בגינה הורשע.

התרשמותי היא, כי פוגל מילא תפקיד בכיר בין הקושרים ... אך עדיין הוא לא הגיע ל'רמתם' של רונן וכהן בהירארכיה העבריינית.

כמו כן, רונן וכהן, בשונה מפוגל, הורשעו בפרשיות אישום נוספות. בכל אלה יש כדי להבדילו מיתר שותפיו לקשר הפלילי".

שני נאשמים נוספים באותו כתב האישום היו האחים ברוך ואלן דדש. שניהם הורשעו במיוחס להם והוטל על כל אחד מהם עונש מאסר של שמונה עשרה שנים.

לאחר שנגזר דינם נערך בינם לבין המדינה "הסכם עד מדינה". על פי ההסכם, בתמורה להסכמתם להעיד בישראל ובארצות הברית כנגד דמויות מרכזיות מעולם הפשע, הם לא יועמדו לדין בעבירות הנוספות שיתגלו על ידם והמדינה תסכים להקלות משמעותיות בעונשי המאסר שנגזרו עליהם בגדרו של הערעור שהגישו לבית המשפט העליון.

2.בבקשה זו טוען ב"כ המבקש, כי "ככל הידוע" מסרו האחים דדוש אינפורמציה גם לעניין העבירות בהם הורשעו בבית המשפט המחוזי ובהן הורשעו גם המבקש ופוגל. ב"כ המבקש מוסיף וטוען, כי ככל הנראה "...פרטו (האחים דדוש) את כל הידוע להם אודות עיסקה זו (נשוא הרשעת המבקש ופוגל), לרבות תיאור חלקם המדוייק של כל המעורבים בעיסקה, ובכלל זה תיאור מעמדם של המבקש ושל פוגל בהירארכיה העבריינית".

בהתבסס על הנחות אלה, מוסיף ב"כ המבקש ומניח כי יתכן ובחומר החקירה שנמסר על ידי האחים דדש (לאחר הסכם עד המדינה) יימצא שמעמדו של פוגל בהירארכיה העבריינית של עבירת הסמים דנן היה גבוה מחלקו של המבקש.

היה וכך, טוען הסניגור, יכול תהיה בכך ראיה חדשה הסותרת את הנחות "מדרג ההירארכיה" שבפסק הדין שבערעור ויהיה איפוא מקום לדון מחדש, ובמשפט חוזר, בעניין עונשו של המבקש.

למטרה זו עותר המבקש דנן, כי יומצא לעיונו כל חומר החקירה – מכל מין וסוג שהוא – שנאסף במהלך החקירות (שלאחר הסכם עד המדינה) של האחים דדוש.

3.הסנגור, עו"ד ק' מן, מפנה להלכה שנפסקה בבש"פ 1781/00 א' שורץ נ' מדינת ישראל

(פ"ד נה(4) 293, 302), ולפיה המסגרת הדיונית הקבועה בסעיף 74 לחסד"פ לעניין זכות העיון של נאשם בחומר החקירה, יכול ותורחב בנסיבות מסוימות גם למי שהרשעתו חלוטה והמבקש לעיין בחומר חקירה לקראת פניה בבקשה למשפט חוזר. הוא גם מפנה לאמירות במ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל

(פ"ד נא(2) 334), לפיהן העילות המצדיקות מתן משפט חוזר יכול ויתייחסו גם לעניין תוצאתו העונשית בלבד של ההליך ולא רק לשאלת ההרשעה.

הנה איפוא לטענתו המסגרת הדיונית לבקשה זו (הרחבת הוראת סע' 74 לחסד"פ גם להליכים שלאחר הרשעה חלוטה לבחינת אפשרות למשפט חוזר), והמסגרת הנורמטיבית המכירה בהיתכנות משפט חוזר גם לעניין מידת העונש בלבד.

4.דין הבקשה להידחות.

המסגרת העובדתית בשלה הורשע המבקש אינה שנויה במחלוקת. היא מצויה כל כולה בד' אמותיו של פרק העובדות שבאישום הראשון שבכתב האישום, אשר המבקש ופוגל (ורונן) הודו בו לכל פרטיו ודקדוקיו. אלה הן הראיות, מהן אין לגרוע ועליהן אין להוסיף. אלה הן העובדות היחידות מכוחן הורשעו המבקש ופוגל, שעליהן נתנו את הדין בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ושאליהן בלבד התייחס בית המשפט העליון בפסק הדין שבערעור.

למעלה מן הצורך נוסיף, כי המבקש אינו מבקש לחזור בו מהודאתו בכל העובדות שהודה בהן, ואינו טוען לעילת משפט חוזר בכל הקשור להרשעתו בכל המעשים והעובדות המפורטים באישום הראשון שבהם הודה והורשע.

ערכאת הערעור דנה במאוחד בערעוריהם של המבקש, של פוגל, של רונן ושל נאשמים נוספים באותה הפרשה על גזרי דינם ובערעורי המדינה על אותם גזרי הדין. גם בערכאת הערעור חומר הראיות – שלא היה עליו חולק – הצטמצם והתמקד כל כולו בעובדות כתב האישום שהודו בהם המערערים, ובאלה בלבד. בהינתן מסגרת עובדות וראיות תחומה ומגודרת זו – נשמטת על הסף טענת המבקש בדבר עצם היתכנותה של העילה הנטענת על ידו לקיום משפט חוזר בענייננו.

עילה זו מבקש הוא למצוא באמור בס"ק 31(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו עילה להורות על קיום משפט חוזר יכול ותהיה אם:

"הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן, או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנדון".

הרשעת המבקש דנן, גזר דינו ופסק הדין בערעור נתחמו כאמור מלכתחילה (לעניין נשוא בקשה זו) במסגרת העובדתית האחת והיחידה שפורטה באישום הראשון של כתב האישום. הגדרתה ותיחומה של מסגרת עובדות וראיות זו, שוללת מניה וביה את עצם ההנחה שמניח המבקש בדבר היתכנות עילת המשפט החוזר הנטענת על ידו, שכן זו מניחה כאמור עובדות החורגות מתחומי מסד הראיות וההרשעה.

לאור זאת, אין מקום טעם או הצדקה להורות על העיון בחומרים המבוקשים, שכן עיון שכזה לא יעלה ולא יוריד מאומה לעניין התכלית לשמה הוא מתבקש.

5.יש להוסיף ולציין, כי בפסקי הדין של הערכאה הדיונית ושל ערכאת הערעור הובלטה – בין שאר נימוקי הענישה – העובדה כי המבקש הורשע בעבירה נוספת מעבר לאישום הראשון המשותף לו, לפוגל ולרונן.

עוד עמדו בתי המשפט על נסיבות אישיות מיוחדות לקולא בעניינו של פוגל, שלא התקיימו בעניין המבקש. השונות הרבה שנמצאה בין ענייניהם של הנאשמים השונים, ובהם המבקש ופוגל, היא זו שעמדה ביסוד פסקי הדין, וזאת בנוסף לקביעות לעניין מעמד הנאשמים השונים בהירארכיית הקשר הפלילי שבאישום הראשון לכתב האישום.

גם מטעם זה, דין היה כי הבקשה דנן תדחה.

6.לאור זאת, ומהנימוקים המפורטים לעיל, אני דוחה את הבקשה.