בש"פ 6722/13 עלי אלקשחר נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט נ' אבו טהה) מיום 17.9.2013, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.

נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, יבוא סמים מסוכנים, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית וכניסה למקום צבאי. על-פי עובדות כתב האישום, העורר ונאשם נוסף בכתב האישום קשרו קשר עם חמישה תושבי מצריים לייבא סם מסוג חשיש ממצרים לישראל. לצורך כך, הגיעו השניים לאזור מסוים בגבול ישראל-מצרים, שהינו שטח צבאי סגור, והמתינו לבואם של המצרים. לאחר שחברו למצרים, קיבלו העורר והנאשם הנוסף חבילות סמים שמסרו להם המצרים דרך פרצה בגדר, והחלו לשוב על עקבותיהם. בשלב זה אותרו השניים על-ידי כוח צה"ל, ולאחר ניסיון בריחה שבמהלכו השליכו את חבילות הסמים והסתתרו, נעצרו.

2.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בהחלטתו מיום 17.9.2013 קיבל בית משפט קמא את הבקשה. בא-כוח העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר סטטוטורית, אך טען לכרסום ראייתי המצדיק שחרור לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי, לאחר שבחן את הטיעונים והראיות, קבע כי לא נמצא כרסום בתשתית הראייתית הלכאורית. באשר לחלופת מעצר בעניינו של העורר, עמד בית המשפט על כך שלחובת העורר עומדת הרשעה בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, פריצה לרכב, גניבה מרכב ועוד. לצד זאת, ציין בית המשפט כי מדובר בעורר צעיר, אשר שירת בצבא, נשוי ואב לשניים, ובתו סובלת מבעיה רפואית. נקבע כי לא מתקיימות בעניינו של העורר נסיבות המצדיקות סטייה מן הכלל של מעצר עד תום ההליכים בעבירות מסוג זה. צוין, כי מדובר לכאורה בהברחת סם בכמות גדולה, תוך כניסה לשטח צבאי סגור וחבירה לערוצי אספקת הסם ממצריים, דבר המעיד על תכנון מוקדם והסתייעות באחרים לטובת מימוש התכנית העבריינית, תוך סיכון עצמו ואחרים. עוד הודגשה העובדה שכוחות צה"ל נדרשו, בין היתר, להעלות מסוק למקום האירוע תוך שימוש בירי ופצצות תאורה, דבר שגם הוא מצביע על הסיכון שנטלו העורר והנאשם הנוסף לשם מימוש תכניתם. מעבר לכך, בית המשפט התרשם כי אין ביכולתה של חלופת המעצר שהוצעה על-ידי העורר בבית קרוביו בפזורת תל-ערד, כדי לאיין את המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו.

מכאן הערר שבפניי.

3.

לטענת העורר היה על בית המשפט לבחון חלופת מעצר בעניינו ולמצער להורות על שליחתו לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר. לטענתו, נסיבותיו האישיות, ובהן היותו נעדר עבר פלילי, לאחר שירות צבאי בתפקיד לוחם ואב לילדה הסובלת מבעיה רפואית המצריכה השגחה וטיפול תכופים, מצדיקות בחינת חלופה שכזו. עוד נטען, כי לא היה מקום לשלול את שחרורו לחלופת מעצר בשל מסוכנותו, שכן הערבים שהוצעו על-ידו היו טובים וראויים.

4.

המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערר. לטענתה, כאשר עסקינן בעבירות סמים, הכלל הוא כי אין מקום לשחרור לחלופת מעצר, ובענייננו נסיבות המקרה אינן חריגות באופן המצדיק לסטות מכלל זה. כן ציינה, כי רק לאחרונה הורשע העורר בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ופריצה לרכב. הודגש כי העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום הינן חמורות נוכח כמות הסם המשמעותית שניסו העורר והנאשם הנוסף להחדיר לשטחי ישראל, וכן נוכח הסיכון הביטחוני שיצרו בפריצת גדר המערכת בגבול ישראל-מצרים. מעבר לכך נטען כי מאחר שמדובר בעבירות סמים, הניתנות לביצוע גם בזמן שהעורר נתון במעצר בית, לא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר, אף אם היה מתקבל בעניינו תסקיר מעצר חיובי.

5.

דין הערר להידחות.

העבירה המיוחסת לעורר מקימה עילת מעצר והיא מן העבירות המקימות חזקת מסוכנות בהתאם להוראת סעיף 21(א)(1)(ג)(3) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו – 1996 (להלן: חוק המעצרים ). אף שככלל אין בית משפט זה נוהג לשחרר לחלופת מעצר נאשמים בעבירות סמים, בייחוד כאשר עסקינן בכמויות סם גדולות ( ראו למשל בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (2005); בש"פ 10037/04

מדואל נ' מדינת ישראל (2004)), מחויב הוא לבחון בכל מקרה, בהתאם לנסיבותיו, האם יש בנמצא חלופת מעצר שיש בה כדי להשיג את תכלית המעצר.

6.

במקרה שבפניי מדובר בעורר צעיר, אב לשני ילדים, שלכאורה ניהל בעבר אורח חיים תקין ואף התנדב לשירות צבאי כגשש לוחם. למול נתונים אלה ניצבת מסוכנותו הלכאורית של העורר העולה מהאישום בניסיון להברחת כמויות סם משמעותיות ביותר לתוך גבולות ישראל, ניסיון אשר כלל תכנון מוקדם, קשר ותיאום עם אחרים מהצד המצרי ואף כניסה לשטח צבאי סגור, כמו גם מנסיבות מעצרו של העורר בתום מרדף. לתפקידו של העורר בהברחת הסמים לישראל יש משקל בבחינת מסוכנותו, שכן מבריחי הסם הינם החוליה המרכזית והחיונית ביותר לשם החדרתו לישראל. לאלה יש להוסיף כי רק לאחרונה הורשע העורר בביצוע מספר עבירות, ויש בכך בכדי להפחית ממשקל העבר הנקי ממנו ביקש הסנגור להיבנות. יתרה מזאת, כפי שעמדה על כך המשיבה, פעמים רבות ביכולתו של מי שסוחר בסמים לנהל עסקיו בשלט רחוק, אף בתנאי מעצר בית.

7.

זאת ועוד. מקום שקמה חזקת המסוכנות כאמור לפי

סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, אין הזמנת תסקיר מעצר מתבקשת באופן אוטומטי. הזמנת תסקיר במצבים המקימים, מעצם טיבם, חזקת מסוכנות לפי החוק, תיעשה מקום שהתמונה שבפני בית המשפט היא כזו המאפשרת בחינת היתכנות של שחרור לחלופת מעצר, וכן היא מצריכה הצעת חלופה קונקרטית על-ידי הנאשם. במקרה שבפניי אין בנסיבות האישיות עליהן הצביע העורר – כשלמולן עומדות עובדות כתב האישום וכלל הנסיבות שפורטו, כדי להצדיק הזמנת תסקיר מעצר וממילא לא התערבות בהחלטת בית המשפט קמא.

נוכח האמור הערר נדחה.