בש"פ 6747/98 עלי סוס נ. מדינת ישראל-אגף המכס והמע"מ

נגד העורר הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום (ת.פ. 3964/98) בו מיוחסות לו עבירות הנעוצות בהפצת חשבוניות מס פיקטיביות - יחד עם אחר - בסכום כולל של כ7- מיליוני ש"ח; שהשימוש בהן על ידי רוכשיהן הביא להימנעות מתשלום מע"מ בסכום של כ800,000- ש"ח. לצד עבירות המע"מ כאמור, מיוחסות לעורר בכתב האישום גם עבירות של הימנעות מלהתייצב לחקירה, הפרעה לחוקרי המס ואיום בע"פ, בפגיעה שלא כחוק בגופם.

עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של העורר עד תום ההליכים; כאשר הדגש בהקשר זה, מושם על החשש של הימלטות מן הדין. העורר - ומשפחתו הענפה המונה 10 ילדים - מתגורר סמוך לחברון בשטח הרשות הפלשתינית; ובעבר, שעה שהיה מבוקש בשל הפרשה נושא האישום, עלה בידו להתחמק מידי חוקרי מע"מ שבקשו לעצרו ולהעלם בשטח הרשות, הכל כמפורט באישום הראשון לכתב האישום. מעצרו של העורר התאפשר רק לאחר שהחוקרים אתרוהו וסגרו על רכבו באופן שמנע ממנו מלהסתלק מן המקום; וזאת, על אף שניסה לעשות זאת ופגע בכלי הרכב שחסמו את דרכו.

בית משפט השלום - לאחר התלבטות - הגיע למסקנה כי אין צורך במעצר דוקא על מנת להבטיח את התייצבותו של העורר למשפטו; והורה על שחרורו בערובה בתנאים הבאים: המערער ימצא "במעצר בית" מלא בביתו של ערב ישראלי ויפקיד 50,000 ש"ח להבטחת מילוי תנאי שחרורו; ובנוסף לכך יפקיד כל אחד מחמשת הערבים שהוצעו על ידי העורר - וביניהם מי שהעורר ימצא במעצר בית בביתו - סך של 5,000 ש"ח במזומן ויחתום על ערבות בסך 20,000 ש"ח להבטחת מילוי תנאי השחרור בערובה על ידו.

המדינה עררה על החלטת השחרור בערובה בפני בית המשפט המחוזי בירושלים (ב"ש 2557/98); ובית המשפט קיבל את הערר והורה על החזקת המערער במעצר עד תום ההליכים. מאידך גיסא הגיש גם העורר ערר כנגד חיובו וחיוב הערבים בהפקדת מזומנים כתנאי לשחרור בערובה, אך ערעורו נדחה.

בערר שבפני משיג העורר כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי, כשטענתו העקרית היא: כי לא הובאה בפני בית המשפט תשתית עובדתית נאותה לקיומו של סיכון ברמה סבירה שהוא לא יתייצב לדין; ומכל מקום, די בתנאים שקבע בית משפט השלום על מנת להבטיח שסיכון כזה לא יתממש.

לאחר שנתתי דעתי לטיבו ולעוצמתו של הסיכון שהעורר לא יתייצב לדין - שהוא, למעשה, העילה היחידה המצדיקה החזקה במעצר - הגעתי לכלל מסקנה כי צדק בית משפט השלום בקביעתו, שניתן לקדם פניו של סיכון זה בתנאי שחרור נאותים ואין הוא מחייב החזקה במעצר דוקא. עם זאת, טיבו ועוצמתו של הסיכון - המוגברים באורח משמעותי בהתחשב במקום מגורי משפחתו של העורר, בקלות היחסית שבה הוא יכול להיעלם בשטחי הרשות הפלשתינית ובמידת העונש הצפוי לו אם יורשע בדין - מחייבים קביעת תנאים מגבילים מחמירים מאלה שנקבעו על ידי בית משפט השלום, כדלקמן: המערער ימצא במעצר בית מלא אצל אחד מחמישה ערבים ישראלים שהעורר ימסור את פרטיו לבית המשפט כפי שהורה בית משפט השלום; כאשר המערער וכל אחד מחמשת הערבים יפקידו בקופת בית המשפט סך של 60,000 ש"ח במזומנים או בערבות בנקאית ויחתמו על ערבות אישית בסכום דומה, להבטחת מילוי כל תנאי השחרור בערובה.

החלטת בית המשפט המחוזי בטלה והמערער יוכל להשתחרר בערובה - במזכירות בית משפט השלום בירושלים - בתנאים שצוינו לעיל. עד למילוי התנאים האמורים יוחזק העורר במעצר עד תום ההליכים בת.פ. 3969/98 של בית משפט השלום בירושלים.