בש"פ 6753-22 בש"פ 6753-22

לפניי בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט א' משניות) בעמ"ת 5209-10-22 מיום 6.10.2022, בגדרה התקבל באופן חלקי ערר המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע (השופט א' אמנו) במ"ת 47656-07-22 מיום 2.10.2022.

1.ביום 24.7.2022 הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו, יחד עם שניים נוספים (להלן ביחד: הנאשמים), עבירה של סחיטה בכוח. על פי המתואר בכתב האישום, על רקע מחלוקת הנוגעת למגרש באזור התעשייה ברהט, הנאשמים פנו באמירות מאיימות והפעילו כוח שלא כדין כלפי מי שסברו כי באו למדוד את המגרש.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של הנאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם. בדיון שהתקיים ביום 31.7.2022 הסכים בא-כוח הנאשמים לקיומן של ראיות לכאורה, וזאת מבלי לגרוע מטענותיו באשר לסיווגה הנכון של העבירה. כן עתר לעריכת תסקיר מעצר אשר יבחן את אפשרות שחרורם של הנאשמים לחלופת מעצר. בית משפט השלום נעתר לבקשה ודחה את הדיון ליום 25.8.2022.

3.ביני לביני, הגיש שירות המבחן מספר בקשות לדחיית המועד להגשת התסקירים, זאת לאור העומס הרב המוטל עליו ובשים לב לחופשת הקיץ ולחגי תשרי, והדיון בעניינם של הנאשמים נדחה מעת לעת. יצוין כי על אחת מן ההחלטות לדחיית מועד הדיון, שניתנה ביום 28.8.2022, הגישו הנאשמים ערר לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה בהחלטה מיום 30.8.2022 (החלטת השופט ד' בן טולילה בעמ"ת 62245-08-22).

4.בבקשתו האחרונה של שירות המבחן נכון לעת הזו, התבקשה דחייה בת כחודש וחצי לשם הגשת התסקירים, זאת עד לאמצע חודש נובמבר 2022. בהחלטתו מיום 2.10.2022, עמד בית משפט השלום על פרק הזמן הממושך בו מצויים הנאשמים במעצר. עם זאת ולנוכח המסוכנות הנשקפת מהם, סבר כי יש מקום להוסיף ולהמתין לתסקיר שירות המבחן. לפיכך הורה על הגשת התסקירים עד ליום 15.11.2022.

5.על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי, בו עתר להורות לבית משפט השלום לבחון את החלופה המוצעת ללא המתנה לתסקיר. בהחלטתו מיום 6.10.2022 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר באופן חלקי וקבע כי תסקיר שירות המבחן יוגש עד ליום 31.10.2022, וכי ככל שלא יוגש תסקיר עד למועד האמור, יהא זה ראוי שבית משפט השלום יבחן את חלופת המעצר המוצעת בלעדיו. בין היתר, שקל בית המשפט המחוזי בהחלטתו את פרק הזמן הממושך שחלף בהמתנה לתסקיר מחד גיסא, ואת החשיבות שבקבלת חוות דעת מקצועית של שירות המבחן בשים לב לחומרת העבירה אל מול גילו הצעיר והיעדר עברו הפלילי של המבקש, מאידך גיסא.

6.בבקשה שלפניי עותר המבקש להורות על שחרורו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. לטענתו, עד למועד הגשת התסקיר שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי עתידים לחלוף כארבעה חודשים, כשהוא במעצר, מבלי שנבחנה כל חלופת מעצר בעניינו, וכי תקופה זו אינה סבירה. בתוך כך נטען, בין היתר, כי הרקע לאירוע נשוא האישום אינו רלוונטי למבקש, אשר אין לו זיקה למגרש מושא המחלוקת; כי נוכחותו בו לא הייתה מתוכננת; וכי מבלי להמעיט מחומרת מעשיו הם אינם מן המקרים החמורים של עבירת הסחיטה. עוד נטען כי משהמתלוננים בתיק הינם שוטרים נעדרי כל היכרות אישית עם המבקש, מתאיין חלק ניכר מעילות המעצר. בנוסף צוין כי החלופה שהציע המבקש הינה חלופה איכותית ומרוחקת מאזור האירוע. לאור כל האמור טוען המבקש כי השתנתה נקודת האיזון והגיעה העת לשחרורו. המבקש סבור כי עניינו אף מעורר שאלה החורגת מעניינו הפרטני, וזאת בשל ההשפעה הקשה של הדחיות הנובעות מהעומס המוטל על שירות המבחן על קבלת ההחלטות של נאשמים עצורים באשר לאופן ניהול ההליך העיקרי.

7.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

כלל הוא כי בקשת רשות לערור תיבחן לפי אמת מידה מצמצמת, ולפיה תינתן רשות לערור רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר מתקיימות נסיבות ייחודיות המעלות חשש לעיוות דין המצדיקות התערבות (ראו: בש"פ 5678/18 מדינת ישראל נ' שבו, פסקה 11 (26.7.2018); בש"פ 2714/21 רצון נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (26.4.2021); בש"פ 2092/22 ואקנין נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (24.3.2022)). בחינת הבקשה לפי אמות מידה אלה מעלה כי זו אינה באה בגדרם של אותם מקרים חריגים.

8.כידוע, על פי הכלל, אין מקום לפנות לערכאת הערעור בטרם סיימה הערכאה הדיונית את בחינת הבקשה למעצר עד תום ההליכים לרבות בחינת חלופת מעצר, אלא בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת (ראו: בש"פ 4295/22 מחאמיד נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (28.6.2022); בש"פ 4017/22 געפרי נ' מדינת ישראל (22.6.2022)). בענייננו, גם אם אניח כי אכן מדובר במקרה המצדיק בחינה של ערכאת הערעור (ואף של ערכאת ערעור ב"גלגול שלישי") עוד בטרם הושלמה מלאכתה של הערכאה הדיונית, הרי לאחר בחינת טענות המבקש לגופן, ומבלי להקל ראש בטענות אלה, לא ראיתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. אציין כי עניינו של המבקש נבחן פעמיים על ידי ערכאת הערעור. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מושא הבקשה, לא התעלם מטענות המבקש. לאחר שבחן את פרק הזמן בו מצוי המבקש במעצר, שאכן איננו מבוטל, אל מול חומרת העבירה, ולאור החשיבות שראה בהגשת תסקיר מעצר – קיבל את הערר תוך שקיצר את תקופת הארכה שניתנה לשירות המבחן, ואף הורה על בחינת החלופה בלעדיו ככל שהתסקיר לא יוגש במועדו. בנסיבות אלה, לא מצאתי עילה להתערב באיזון שערך.

הבקשה נדחית אפוא.