בש"פ 6770/06 מרדכי רוטמן נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 10.8.06 (השופטת אמסטרדם) בתיק ב"ש 92113/05, לפיה ייותר העורר במעצר עד תום ההליכים.

ב.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו מעשה מגונה ופציעה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז - 1977. כמתואר בכתב האישום, ביום 16.5.05 פגש העורר באקראי במתלוננת, וקיבל ממנה את מספר הטלפון שלה. בהמשך אותו יום קיבלה המתלוננת את הזמנת העורר לבקרו בדירתו. בסמוך לאחר הגעתה של המתלוננת לדירה, פשט העורר את בגדיו, המתלוננת ביקשה לעזוב את הדירה, אך בתגובה איים עליה העורר בסכין, כנטען, וגרר אותה בכוח לסלון הדירה, שם ביקש ממנה שתעסה את איבר מינו. בעודו אוחז בסכין ניסה העורר לגרור את המתלוננת לחדר השינה, אך זו נאבקה, ובשלב זה נגרמו לה חתכים בכף ידה. כתוצאה ממעשי העורר נזקקה המתלוננת לטיפול רפואי ותפרים (פרטי האירוע מתוארים גם בהחלטת השופטת נאור בבש"פ 2302/06 מיום 14.3.06, ובהחלטת השופטת חיות בבש"פ 4790/06 מיום 25.6.06).

ג.ביום 11.8.05 הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא ברלינר), כי בהעדר חלופת מעצר ראויה יוותר העורר במעצר עד תום ההליכים. בקשה לעיון חוזר עקב התארכות ההליכים נדחתה ביום 17.11.05 (השופט רוזן). ביום 14.3.06 הורה בית משפט זה על המשך המעצר בתשעים ימים נוספים (בש"פ 2302/06 השופטת נאור). ביום 12.6.06 דן בית משפט זה בבקשה שניה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. בבקשתה ציינה המשיבה כי לעורר עשרים ואחת הרשעות קודמות (העבירה האחרונה בוצעה בשנת 1995), ובהן הרשעות בעבירות מין. כן נטען כי התארכות ההליך נובעת מהתנהלות העורר, וכי החלופה המוצעת (מעצר בית בפיקוח אשתו בשעות שאחרי עבודתה, ובפיקוח אלקטרוני) אינה מאיינת את המסוכנות. מאידך טען העורר כי טרם החלו דיוני ההוכחות, ולא חלה כל התקדמות בניהול המשפט. ביום 25.6.06 החליטה השופטת חיות על השבת התיק לבית המשפט המחוזי, שיבחן חלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא ובאיזוק אלקטרוני. ביום 10.8.06, לאחר שקיבל מספר תסקירי מעצר, אימץ בית המשפט המחוזי (השופטת אמסטרדם) את עמדת שירות המבחן, לפיה לא נמצאה חלופת מעצר ראויה. במהלך הדיונים התברר כי אשתו של העורר אינה מוכנה לחיות עמו או לפקח עליו בשעות הלילה. ההצעה כי העורר יגור בחדר שכור בדירה שבה מצוי בעליה וכן חברתו הצעירה של בן הבעלים (הבן עצמו שוהה בחו"ל) נמצאה כלא ראויה, אפילו יהיה העורר בפיקוח אלקטרוני. כלפי החלטה זו הוגש הערר.

ד.נטען, כי הנחת שירות המבחן שפיקוח אלקטרוני לא יסיר את החשש שהעורר יזמין לדירתו נשים באמצעות הטלפון אינה סבירה בנסיבות. כן נטען כי שירות המבחן לא שקל כראוי את הצעת העורר לפיה בעל הדירה בה הוא מתגורר ישמש מפקח לשעות הלילה, וזאת עקב התנגדות גורפת למגוריו עם חברתה של בנו. התנגדות זאת, כך נטען, אינה מבוססת, והיא נקבעה מבלי לראיין אותה צעירה. עוד נטען, כי העורר שכר את החדר לשלושה חודשים והתקין בו קו בזק לצורך פיקוח אלקטרוני. נטען כי בעל הבית ובני משפחתו הסכימו לקבל את העורר למעצר בית מלא. לבסוף נטען, כי המשפט אינו מתקדם, בין היתר בשל העובדה שהמתלוננת נסעה לחופשה בחו"ל למרות שידעה שעליה להתייצב לעדות.

ה.יוזכר כי בהחלטת השופטת חיות נאמר כי המתלוננת צפויה לשוב ארצה בראשית חודש ספטמבר, וכי נקבעו שני מועדי הוכחות ביום 13.9.06 וביום 18.9.06 שיתכן שיש בהם די בכדי לסיים את דיוני ההוכחות.

ו.בדיון חזר בא כוחו המלומד של העורר על הטענה, כי שירות המבחן לא הביא בחשבון, בהידרשו לנושא, את העובדה שהמדובר במי ששוהה במעצר מזה כ-15 חודש, ומשפטו טרם נסתיים. אכן, עברו מכביד (לרבות בתחום המין, כולל אינוס), אך עבירותיו תמו ביסודן ב-1998; אין בידי העורר להמציא חלופה אחרת עתה, ויש מקום לשוב ולבדוק את זו שהציע, בלא פטרנליזם – כלשונו של בא כוח העורר – באשר לצעירה הדרה במקום, שהנושא לא נבדק עמה על ידי שירות המבחן.

ז.בא כוח המדינה ציין כי המסוכנות עולה ממקבץ ההרשעות המרובות של העורר, ויש להניח שהמשפט יתקדם אחר שובה של המתלוננת, האמורה להגיע ולהעיד במחצית הראשונה של ספטמבר.

ח.עיינתי בגיליון ההרשעות הקודמות של המערער, 21 במספר, שראשיתן בגיל 16 (הוא כיום בן 55) והמשתרעות על פני תחום הרכוש (עבירות מרמה רבות, וכן משיכת שיקים ללא כיסוי), אך כוללות גם נסיון לפריצה, סמים, תקיפה והחשוב בעניינו – שתי הרשעות באינוס מ-1983 ו-1987, תוך ריצוי מאסר ממושך באחד המקרים, סרסרות ומעשי מגונה בקטין, ובקיצור, מגוון חיי עבריינות שעבירות המין אינן מבוטלות בתוכם; אמנם לאחרונה הורשע ב-1998, על עבירה מ-1995. כן עיינתי בתסקירי המבחן מן הימים 17.7.06, 1.8.06 ו-8.8.06, שתיארו רמת סיכון גבוהה להישנות עבירות מין, הצורך בפיקוח אנושי ואי הסתפקות באיזוק אלקטרוני. לגבי החלופה שהוצעה (לאחר שאשת העורר סירבה לאפשר לעורר להתגורר עמה), הובע החשש כלפי השותפה הצעירה בדירה ונשים נוספות.

ט.מנגד עומדות הימשכותם המרובה של ההליכים, וכבר אמורה מלתה של השופטת חיות בהחלטתה בבש"פ 4790/06 כי "אין מקום להארכת המעצר במקרה דנן. התנהלות המשפט רצופה עיכובים ודחיות ללא הצדקה, וזאת אף שמדובר בתיק שלדעת כל הצדדים נדרשות לכל היותר שתי ישיבות של הוכחות כדי לסיימו". דברים בהירים אלה מדברים בעדם, ואני מצטרף אליהם.

י.חשתי איפוא מצוקה מערכתית בטיפול בתיק. מחד גיסא, המדובר בתיק מצומצם יחסית בהיקפו, שמן הסתם העדות המרכזית בו היא של המתלוננת העתידה להישמע – כך ניתן לקוות – בספטמבר. ומאידך גיסא, לא נמצאה דרך לקיים את החלטתה של השופטת חיות, והנה אולי עומדת אחר כתלנו בקשה שלישית להארכת מעצר מעל לתשעה חודשים. לחלוף הזמן משמעות כשהמדובר בעיון חוזר.

י"א. מעבר לכך שהדעת נותנת כי בית המשפט המחוזי, בשימו אל לבו את המצב, יעשה כל מאמץ אפשרי לסיום ההליך במהרה, יש בנסיבות מקום גם לשוב ולבדוק את החלופה. שירות המבחן מתבקש – ואני מקדים לו תודה – לשוב ולהידרש לחלופה שהוצעה, תוך שישוחח עם הדיירת הצעירה בדירה. פשיטא שאיני בא להציע לשירות לשנות מגישתו המקצועית רק בשל המצב שאליו נקלע התיק, אך לשוב ולבדוק – לפי מיטב שיקוליו המקצועי – גם בהתחשב בחלוף הזמן, ואולי בתוספת של אמצעים לפיקוח. העורר מצדו ישוב ויציע חיזוקים לפיקוח, וסניגורו המלומד יפעל לסייע בכך. התסקיר הנוסף יונח על שולחנו של בית המשפט המחוזי בתוך שבועיים. הערר מתקבל איפוא במובן זה.