בש"פ 2302/06 מדינת ישראל נ. מרדכי רוטמן

1.לפני בקשת המדינה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. המשיב מואשם בעבירות של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בפציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק האמור.

2.בקצרה יאמר כי המשיב והמתלוננת הגיעו לדירתו של המשיב, המשיב פשט את בגדיו ונשאר בתחתונים, המתלוננת ביקשה לעזוב את הדירה, ואז איים עליה המשיב באמצעות סכין, תפש את ידה ודרש ממנה לעסות את איבר-מינו. אחר-כך, בעודו אוחז בסכין, ניסה המשיב להוביל את המתלוננת לכיוון חדר-השינה, היא סירבה והחלה להיאבק ונגרמו לה מספר חתכים. המעשה כשלעצמו מעיד על מסוכנות, ולמשיב הרשעות קודמות שאמנם ישנות הן, אך יש בהן עבירות דומות לכאורה, כשהאחרונה בהן היא משנת 1994.

3.התיק קבוע להוכחות בשני מועדים שונים במחצית הראשונה של חודש מאי. לכאורה נראה כי ניתן לסיים במועד זה את הראיות, ובמיוחד אם התביעה תקפיד לוודא כנדרש את התייצבותם של העדים.

4.במסגרת החלטה בבקשה לעיון חוזר מיום 17.11.2005, ציין כבוד השופט רוזן כי הוא מוכן ומזומן לבחון חלופת מעצר, אולם חלופה שיהיה בה כדי להניח את דעתו לאחר שתיבחן על-ידי שירות המבחן. חלופה שכזו, כך קבע, אינה בנמצא. היום העלה בא כוחו של המשיב הצעה לפיה המשיב יישב במעצר-בית מלא, אישתו תפקח עליו בלילות, והוא יהיה אזוק באזיקים אלקטרוניים. בקשה מעין זו יש להפנות ראשית לבית המשפט המחוזי, ולא לבית משפט זה. איני מחווה לגביה שום דעה.

5.לעניין הארכת המעצר המבוקשת: בשים לב למסוכנות הנובעת לכאורה מן המעשים, לעברו הפלילי של המשיב. ולכך שלא הוצגה לבית המשפט המחוזי שום חלופת מעצר הולמת, איני רואה מנוס אלא לקבל את הבקשה, והכל תוך שמירת זכות לפנות לבית המשפט המחוזי בהצעה לחלופת מעצר.

6.אני מאריכה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, מיום 21.03.2006 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1100/05 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו. הכל לפי המוקדם.