בש"פ 4790/06 מדינת ישראל נ. מרדכי רוטמן

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בפעם השנייה על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), בתשעים ימים.

1.המשיב עומד לדין בגין עבירות של מעשה מגונה ופציעה בנסיבות מחמירות. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 16.6.2005 פגש המשיב במתלוננת, עולה חדשה המתגוררת בהוסטל בתל אביב, בגן מאיר שברחוב קינג ג'ורג' בעיר. בין המשיב למתלוננת התפתחה שיחה במהלכה הציע לה המשיב לבוא עימו לביתו לשתות קפה. המתלוננת הסבירה למשיב כי היא נמצאת בדרכה לפגישה עם העובדת הסוציאלית על מנת לפתור את בעיית המגורים שלה, והשניים החליפו מספרי טלפון. כשעתיים וחצי לאחר מכן טלפן המשיב למתלוננת והציע לה לבוא לביתו והמתלוננת נענתה להצעה. כאשר הגיעו המשיב והמתלוננת אל ביתו של המשיב פשט המשיב את בגדיו ונשאר בתחתוניו. המתלוננת ביקשה לעזוב את הדירה והחלה ללכת לכיוון דלת הכניסה. בתגובה לכך איים המשיב על המתלוננת באמצעות סכין, תפס את ידה וגרר אותה לסלון, הפשיל את תחתוניו והורה לה לעסות את איבר מינו. המתלוננת פחדה מן המשיב והחלה לעשות כדברו. בתכוף לאחר מכן, בעודו אוחז בסכין, החל המשיב גורר את המתלוננת לכיוון חדר השינה. המתלוננת סירבה והחלה להיאבק בו וכתוצאה מכך פצע המשיב את המתלוננת באצבעות כף ידה וגרם לה למספר חתכים אשר הצריכו טיפול רפואי ותפרים.

2.עם מעצרו של המשיב עתרה המבקשת למעצרו עד תום ההליכים. המשיב ביקש כי הדיון יידחה לצורך צילום חומר החקירה והסכים לקיומן של ראיות לכאורה ולמעצרו עד להחלטה אחרת. דיונים נוספים בבקשת המעצר נדחו לבקשת המשיב לצורך קבלת חומר חקירה נוסף, לימוד חוות דעת מומחה מהמכון לרפואה משפטית, קבלת תעודת חיסיון וכן עקב בקשה להחלפת ייצוג. ביום 11.8.2005 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' ברלינר) על מעצרו של המשיב, בהסכמתו, אשר ניתנה בין היתר בשל כך שלא ניתן היה למצוא חלופת מעצר ראויה, תוך שמירת זכותו לעתור לעיון חוזר בכל עת אף ללא נסיבות חדשות. המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים עקב חלוף הזמן וחולשת הראיות לכאורה נגדו, אך הבקשה נדחתה ביום 17.11.2005 (כב' השופט ד' רוזן) בהעדר חלופת מעצר ראויה.

3.מתוך מהלך הדיונים עד כה מתברר כי בית המשפט המחוזי טרם החל בשמיעת הראיות אף שהמשיב שוהה במעצר מאז יום 22.6.2005. ביום 20.7.2005 התקיימה הקראת כתב האישום אך המענה נדחה למועד אחר לבקשת המשיב. המועד הנדחה נדחה אף הוא לבקשת הצדדים בשל משא ומתן שקיימו ביניהם להשגת הסדר טיעון. משלא צלח הניסיון להגיע להסדר טיעון, עתרה המבקשת להקדמת מועד שמיעת ההוכחות אך בית המשפט דחה את הבקשה בציינו כי יומנו עמוס (החלטה מיום 15.11.2005). ביום 15.2.2006 הגיש המשיב בקשה לגילוי חומר חקירה נוסף הנוגע לדו"חות הסוציאליים והפסיכיאטריים בעניינה של המתלוננת. בינתיים נקפו תשעה חודשי מעצר והמבקשת הגישה לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 2302/06). בהחלטתו מיום 14.3.2006 נעתר בית המשפט (כב' השופטת מ' נאור) לבקשה, בציינו כי בתיק קבועים שני דיוני הוכחות וכי לכאורה נראה שבכך ניתן יהיה לסיים את שמיעת הראיות. עוד ציין בית המשפט באותה החלטה כי את הבקשה לבחינת חלופת מעצר על המשיב להפנות תחילה לבית המשפט המחוזי, וכי נוכח מסוכנותו של המשיב, עברו הפלילי והעובדה שלא הוצגה לבית המשפט המחוזי חלופת מעצר הולמת, יש מקום להארכה שנתבקשה. הדיון בבקשה לגילוי חומר החקירה התקיים ביום 30.4.2006 והמשיב ביקש את דחיית הדיון שהיה קבוע ליום 9.5.2006 לשמיעת הוכחות בטענה כי ההליך לגילוי ראיה שבו נקט, יש לו השלכה ישירה על ניהול המשפט ועל הגנתו. בית המשפט נענה לבקשת הדחייה למרות התנגדות המבקשת, ודחה את שני מועדי ההוכחות שהיו קבועים לחודש מאי. ביום 30.4.2006 נדחתה בקשת המשיב להמצאת חומר החקירה ומועד לשמיעת ההוכחות נקבע ליום 13.7.2006. ביום 25.5.2006 עתרה המבקשת בשנית להקדמת הדיון נוכח העובדה שהמתלוננת מתעתדת לנסוע לחופשה בארץ מולדתה בתקופת הקיץ. המשיב התנגד לבקשה אך זו נדחתה מטעמי בית המשפט ובעל אילוצי יומנו. עם הגשת בקשת ההארכה הנוכחית, השנייה במספר, הוריתי לצדדים לפנות אל בית המשפט המחוזי בעניין מועדי הדיון, על מנת לקבל אינדיקציה ברורה יותר באשר למועד הצפוי לסיום המשפט. בעקבות החלטה זו (מיום 12.6.2006) ניתנה ביום 21.6.2006 החלטת בית המשפט המחוזי לפיה בוטל מועד ההוכחות שנקבע ליום 13.7.2006 ותחתיו נקבעו שני מועדי הוכחות ליום 13.9.2006 וליום 18.9.2006.

4.בבקשה שבפניי טוענת המבקשת כי המעשים המיוחסים למשיב, אשר בוצעו תוך ניצול מצוקתה של המתלוננת, מלמדים על מסוכנותו הרבה. זאת, במיוחד על רקע עברו הפלילי של המשיב הכולל עשרים ואחת הרשעות קודמות (העבירה האחרונה בוצעה בשנת 1995), ובהן הרשעות בעבירות מין (אינוס בכוח בשני תיקים שונים, מעשה מגונה בקטין מעל גיל 14, סרסרות והחזקת מקום לשם זנות). המבקשת מוסיפה וטוענת כי התנהלות המשיב היוותה גורם מכריע בעיכוב שחל בשמיעת התיק וציינה כי המתלוננת אמורה לשוב לארץ ביום 5.9.2006. מנגד מציע המשיב כי ישוחרר למעצר בית מוחלט, וכי אשתו העובדת במשך היום תשמש כמפקחת עליו בלילה. כמו כן מסכים המשיב לשימוש באזיק אלקטרוני. עוד ציין המשיב כי בפרשת ההגנה תובא עדותו שלו בלבד.

5.אין מקום להארכת המעצר במקרה דנן. התנהלות המשפט רצופה עיכובים ודחיות ללא הצדקה וזאת אף שמדובר בתיק שלדעת כל הצדדים נדרשות לכל היותר שתי ישיבות של הוכחות כדי לסיימו. המשיב נתון במעצר מזה כשנה, שמיעת ההוכחות טרם החלה ועל פי הקצב שבו התנהלו הדברים עד כה ספק רב אם ניתן יהיה לסיים את ההליך בתוך תקופת ההארכה השנייה. בנסיבות שתוארו ונוכח התמשכות ההליך אני מורה על בחינת חלופת מעצר בעניינו של המשיב בתנאי מעצר בית מלא ובאיזוק אלקטרוני. הדיון בעניין זה יתקיים בבית המשפט המחוזי בהקדם.