פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6776/06
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. ראמי אבו
חדיר
2. אחמד עמירה
בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה: ל' באב
התשס"ו (24.8.06)
בשם המבקשת: עו"ד דותן
רוסו
בשם המשיב 1: עו"ד עדנאן
עלאדין
בשם המשיב 2: עו"ד רשאד
זועבי
החלטה
א. בקשה
להארכת
מעצר
בתשעים
ימים
מעבר
לתשעה
חודשים
לפי
סעיף 62 לחוק
סדר הדין
הפלילי
) סמכויות
אכיפה - מעצרים),
תשנ " ו - 1996, החל
מיום 30.8.06 או
עד
למתן
פסק הדין
בת"פ 5377/05 בבית
משפט
השלום בירושלים,
לפי
המוקדם .
ב.ביום 17.8.05 הוגש כתב אישום בת"פ 3757/05 נגד המשיבים (יחד עם אחרים) המייחס להם קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ולמשיב 1 גם הפרת הוראה חוקית – עבירות לפי חוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן- החוק). במסגרת האישום הראשון נטען כי מיום 28.7.04 ועד ליום 1.7.05, נהגו המשיבים, ביחד ולחוד, ליטול לרשותם במרמה כספים רבים מעשרות לקוחות בנקים, ברובם קשישים, מהם עולים ואנשים בעלי מוגבלויות, בדרך של "עוקץ". לאחר שלקוחות הבנק הכניסו לבנקט את כרטיס החיוב שברשותם והקישו את הקוד הסודי, היו המשיבים, באמתלות שונות ועל-ידי פעולות הסחה, נוטלים לרשותם את היתרה שבחשבונותיהם. במסגרת האישום השני, נטען כי המשיב 1 הפר הוראה
חוקית שניתנה
על
ידי
בית
המשפט
בגין האישום הראשון, בדבר
תנאי
שחרורו.
ג.ביום 29.12.05 הוגש כתב אישום מתוקן בת"פ 5377/05 נגד המשיבים ואחרים המייחס להם ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והפרת הוראה חוקית. למשיב 2 יוחסו, בנוסף, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. במסגרת האישום הראשון שבכתב האישום, נטען כי זמן קצר לאחר שחרורם גמרו המשיבים אומר יחד עם אחרים לשוב ולבצע את מעשי ההונאה, תוך שהם משכללים אותם. במהלך התקופה שמיום 20.7.05 ועד ליום 20.12.05 ביצעו המשיבים ביחד עם אחרים עשרות מעשי הונאה נוספים. על פי
הנטען
באישום
השני,
הפרו
המשיבים
את הוראות
בית
המשפט
בדבר
תנאי
שחרורם . במסגרת האישום השלישי, נטען כי תוך ניסיון השוטרים לעצור את המשיבים, החל המשיב 2 להשתולל ולתקוף את השוטר שניסה לעצרו. ביום 23.1.05 אוחדו 2 כתבי האישום תחת כתב אישום מתוקן בשנית בת"פ 5377/05.
ד.עם הגשת כתב אישום בת"פ 5377/05 הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים. לאחר דחיות שונות הורה בית משפט השלום בירושלים (השופטת שניידר) ביום 5.1.06 על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם, אך עיכב את ביצוע החלטתו, לבקשת המשיבים, עד ל- 8.1.06. בערר שהגישה התביעה לבית המשפט המחוזי
בירושלים על ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע, הורה בית המשפט ) השופט נועם) ביום
6.1.05 על
מעצר
המשיבים לאלתר.
ה. אשר
לעיקרי מהלך
המשפט :
לאחר דחיות לבקשת המשיבים לרבות בניסיון להליכי גישור, קבע בית המשפט ב-7.3.06 כי ככל שיהא צורך לשמוע ראיות, ייעשה הדבר החל מיום 22.5.06 מדי יום ביומו. בהמשך נקבע כי הראיות יישמעו ברציפות מיום 22.5.06 ועד ליום 29.6.06. מאחר שבא כוחו של משיב 1 התפטר והתעכב מינוי סניגור מהסניגוריה הציבורית, ואחר כך בשל בקשתו של בא כוחו החדש של משיב זה, נקבעה ישיבת תזכורת ליום 29.5.06, שבמהלכה הוחלט על תחילת הראיות מיום 4.6.06. פרשת התביעה נמשכה בימים 5.6.06, 11.6.06, 14.6.06, 20.6.06, 22.6.06, 25.6.06. ביום 27.6.06 הוצג הסדר טיעון ביחס למשיבים, אך נדחה על-ידי בית המשפט בשל פערים גדולים בין הצדדים באשר למספר העבירות ולהיקף הכספים, שבית המשפט לא היה מוכן כי יטופלו במסגרת גזר הדין. גם הסדר נוסף שהוצג ביום 28.6.06 נדחה ע"י בית המשפט. פרשת התביעה נמשכה וישיבת תזכורת נקבעה ליום 13.7.06. ביום 23.7.06 הודיעו הצדדים כי לא הצליחו להגיע להסדר, ובית המשפט הורה כי הסניגוריה הציבורית תגיש רשימת מועדים להמשך שמיעת הראיות. בא כוח התביעה הודיע שיהיה מוכן לקבל כל מועד שיקבע בית המשפט, לרבות בפגרה. ביום 23.7.06 הודיעו באי כוח הנאשמים - ובכללם המשיבים - כי 3 מתוך 4 הסניגורים אינם מוכנים לקיים דיונים בפגרה. לפיכך קבע בית המשפט ששמיעת הראיות תתחדש בימים 5.9.06 ו- 6.9.06, ולאחר מכן מדי יום שלישי בשבוע (פרט ליום 12.9.06 שבוטל לבקשת התביעה) וכן ביום 30.10.06.
ו. בבקשה
נטען,
כי
המעשים
המיוחסים
למשיבים
מלמדים
על
המסוכנות
הרבה
הנשקפת מהם. עוד נטען לחשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט על-ידי המשיבים. המדינה תולה את התמשכות ההליך בהתנהלות ההגנה.
ז.בדיון טענו באי כוחם המלומדים של המשיבים כמיטב היכולת כנגד ניהול החקירה וכנגד התנהלות התביעה בתיק, כך שהראיות הוצגו לשיעורין, ובעניין אי ההגעה להסדר טיעון. לשיטתם אין מקום להארכת המעצר ואין מסוכנות של ממש במשיבים, ואף לא נסיבות מיוחדות. נטען לגבי משיב 1 כי חלק ניכר מן הראיות אינן מתייחסות אליו, ולגבי משיב 2 כי הוא בן עשרים ואחד בלבד, ולמד את הלקח במעצר.
ח.לאחר עיון אני רואה מקום להיעתר לבקשה. איני יכול להביע דעה בנושא הסדר הטיעון והראיות, שלא היו חלק מן הדיון. באשר לסעיף 62 לחוק המעצרים, נשוא ההליך, חוששני כי נוכח הנסיבות שבתיק, ובמיוחד התעוזה שלכאורה נתגלתה בהמשכת העבירות לכאורה – שהן בזויות כשלעצמן, אך זהו עניין לתיק העיקרי – גם לאחר השחרור ממעצר בראשונה, מתגבשת עילת המסוכנות. עילה זו תיתכן כידוע גם בעבירות רכוש (בש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ב(4) 218 (השופטת ביניש)). כעולה מתולדות התיק, חלק ניכר מן הדחיות היו מטעם ההגנה, בלי שאפנה אצבע לכיוון פלוני או אלמוני. בית המשפט עשה ועושה כמיטב יכולתו, כעולה בבירור מלוחות התאריכים. תפקידו של בית משפט זה בהפעלת סעיף 62 הוא בקרה באשר להתנהלות ההליך, ואיני רואה, בכל הכבוד, דופי או טרוניה באשר לפעולת בית המשפט. לכן איני רואה מנוס מהיענות לבקשה, והמעצר יוארך כמבוקש.
ניתנה היום, י"א באלול תשס"ו
(4.9.06).
ש
ו פ ט